סמל שליו חן היא מש"קית הת"ש (תנאי השירות) של החיילים המשרתים בכלא עופר, צפונית לירושלים. בגילה הצעיר, 21, היא משמשת אוזן קשבת לכ־120 סוהרות וסוהרים בשירות חובה, יותר ממחציתם נשים. פרשת ההטרדות המיניות בכלא גלבוע טלטלה אותה – כאדם, כאישה וכמי שאחראית לרווחתם של הצעירות והצעירים שנשלחו, גם אם בהסכמתם, לשרת במחיצת אסירים ביטחוניים מסוכנים, בהם מחבלים שידיהם מגואלות בדם.
"אני עובדת עם החיילות־סוהרות וזה כואב", מספרת חן, "ישר את חושבת על החיילות שלך, שזה עלול לקרות להן או אפילו לך. את אומרת לעצמך: 'ואם הייתי שם, היו מפקירים גם אותי?'". היא מוצאת קשר ישיר בין בריחת המחבלים מכלא גלבוע לבין הסרסור בסוהרות, שאירע באותו כלא. "את אומרת לעצמך: 'משהו קורה בבית הסוהר הזה'. אבל אצלנו, בעופר, מתייחסים לדברים האלה בחומרה. יש אפס סובלנות להטרדות – גם מצד אסירים וגם מצד הסגל. על הדברים הכי קטנים פותחים תיק במשטרה. הכל מטופל, ומערבים גם את ההורים. מי שאחראי בכלא עופר על התלונות הוא קצין הרווחה, וכולנו עובדים איתו בשיתוף פעולה. המשרד שלי פתוח וחיילים מגיעים עם בעיות כאלו ואחרות. אצלנו, לשמחתי, מדובר במקרים מועטים".
למשל?
"אני זוכרת שהיה אירוע בין איש סגל לחיילת. הצפתי את זה כלפי מעלה כדי שיטפלו, וזה טופל מהר מאוד. היה אסיר שזרק הערה לחייל. אמר שיש לו עיניים יפות. השאלה איך מטפלים בזה אחר כך. לאסירים יש הרבה מה להפסיד, בעיקר בתנאים: קניית מצרכים בקנטינה, בידוד ושלילה של זכויות".
למה הם זורקים הערות?
"משעמום, או כדי למשוך תשומת לב, או להתחבב ואז לקבל שיתוף פעולה. האסירים תמיד מנסים. אולי מישהו ישתף איתם פעולה, אולי זה יתפוס. אני באופן אישי ליוויתי חיילת למשטרה, אחרי שנאמר לה משהו על 'עיניים יפות'. החיילת הייתה מופתעת מהאופן שבו זה טופל והמשיכה לשרת פה".
סמ"ר ג'סיקה צור, גם היא בת 21, עשתה את שירות החובה שלה כחיילת־סוהרת, ועם שחרורה הצטרפה לשורות השב"ס. "לפני הגיוס שלחו לי כל מיני אופציות", היא נזכרת, "ושב"ס הייתה אחת מהן. קראתי על זה לפני זה, וחיפשתי את האתגר. נורא סיקרן אותי לעבוד עם אסירים, ובגלל שאני ילדה מפונקת ומופנמת רציתי תפקיד שיבנה לי סוג של אופי ויוציא אותי מאזור הנוחות. עושים טירונות רגילה 02 ואז קורס ייעודי שבו היינו 20 בנות. בסיומו נשלחתי לכלא עופר, ועד היום אני שם".
חווית הטרדות מיניות?
"אני אישית חוויתי הערות מיניות מצד אסירים. דיווחתי מיד וזה טופל בזמן אמת על ידי המפקד שלי וקצין הרווחה. אבל מעולם לא עברתי אונס ואף אסיר לא נגע בי. מה שקרה בכלא גלבוע הרבה יותר גרוע. זה נפוץ שאסירים זורקים הערות לא במקום, אבל הם נותנים את הדין. האסיר שהטריד אותי נשפט, נפתח לו תיק במשטרה ודאגו שהענין לא יחזור על עצמו. הוא הועבר כלא. ככה עושים בדרך כלל. או ששולחים לבידוד. האמת, לא ציפיתי שאסיר יפנה אליי או יתנהג אליי בצורה כזו. בזמנו הציעו לי פסיכולוג וסירבתי, כי לא חשבתי שצריך לערב מישהו מבחוץ. אבל כן ניהלתי שיחות עם קצין הרווחה של עופר, שנתן לי מענה בעדיפות הראשונה".
השירות בכלא שינה אותך במשהו?
"כשנכנסתי למערכת הייתי מופנמת ותמימה. אמרתי, 'אמא'לה, הנה אסיר'. זה היה מלחיץ. היום אני הרבה יותר חזקה. עדיין זורקים הערות, אבל זה עובר לידי. זה לא כזה מעניין אותי. אבל כמובן שאני מדווחת. מחובתי לדווח. אני רושמת דוח משמעת על מה היה ומי אמר, והם נותנים את הדין".
רב־סוהר לינה בר, בת 19, התגייסה לפני שנה. "זה היה לי במנילה ולא ידעתי שום דבר על שב"ס. ידעתי רק שיוצאים הרבה הביתה", היא מספרת. "כשהגעתי לכלא עופר, הייתי בהלם. לעבוד עם אסירים זה לא פשוט. בעיקר בתור אישה. את בקושי ישנה, כל הזמן צריכה להיות ערנית. בכל דקה יכול לקרות משהו. פעם אחת שאסיר שרק לי. כשהתלוננתי העיפו אותו מיד לבידוד. היה אסיר אחר שאמר למישהי 'חמודה' וגם אותו העיפו".
התלונן - והוחזר לצה"ל
ג', ששירת כחייל־סוהר בכלא קציעות, מציג תמונה שונה לחלוטין. האווירה שהוא מתאר מזכירה את מה שאירע בכלא גלבוע: חיילות, וגם חיילים, שמופקרים לנפשם מול אסירים ביטחוניים.
הוא התגייס בשנת 2018. "הגעתי לבקו"ם, וקצין המיון המליץ לי ללכת לשב"ס. זה נראה לי מעניין, והסכמתי", מספר ג'. אחרי טירונות קצרה וקורס סוהרים נשלח לכלא קציעות שבגבול מצרים. עד מהרה, מספר ג', הוא החל לחוות הטרדות והתעמרויות – הן מצד אסירים והן מצד סוהרים עובדי שב"ס. "היה סוהר מבוגר שהחליט לתרגל עליי קרב מגע באמצע משמרת, סוהר אחר גנב לי את שעון היד, וכמה סוהרים דיברו אליי באופן מיני ובגסות", הוא משחזר. "היה אחד ששאל אותי אם צחצחתי שיניים הבוקר כי הוא רוצה להכניס את איבר המין שלו לפה שלי כשהוא נקי".
וכל זה, מספר ג', הוא כאין וכאפס לעומת מה שעברו החיילות־הסוהרות ששירתו עימו. "הן מוטרדות גם על ידי אנשים מתוך הסגל וגם על ידי האסירים. זה כמו מלכודת מוות. הסוהרים יכולים להיות בני 40 או 50, נמצאת איתם במשמרת ילדה בת 18, ובשבילם היא כמו איזה חטיף".
במה זה מתבטא?
"לי יצא לראות סוהר שהיה מלטף את השיער של אחת מהחיילות. בכל פעם שהיא הייתה לידו, הוא היה ניגש אליה ומלטף לה את השיער. זה נראה לי מוזר, אבל לא עשיתי כלום עד שהיא אמרה לי: 'תקשיב, אני לא מבינה למה הוא נוגע בי'. אז הלכתי ודיברתי איתו. אמרתי לו, 'אתה מלטף לה את השיער והיא לא מרגישה עם זה נוח'. הוא התחיל לצחוק ואמר 'היא כמו הבת שלי', והמשיך לעשות את זה".
ומה קורה מהצד של המחבלים?
"אני בעצמי שמעתי כל הזמן אסירים שאומרים לסוהרות, 'ואוו, איזה ריח טוב יש לך', 'בואי בואי'".
בתחילה סומן כסוהר מצטיין ואף קיבל תעודת הצטיינות ממפקד הכלא. אך לטענתו, מרגע שהציף את הדברים כלפי מעלה, הוא סומן כטרבל־מייקר. בסופו של דבר הודיעו לו מפקדיו שהוא מסולק מהארגון ומשובץ בחזרה בצה"ל בגלל דיווח כוזב.
ד', שעבדה בבתי כלא ביטחוניים שלא במסגרת שירותה הצבאי, מתארת אף היא תופעה של הטרדות מיניות. "האסירים הביטחוניים מדברים בצורה בוטה וגסה מאוד לסוהרות החובה", היא מספרת. "'וואי־וואי מה הייתי עושה לך, בואי אליי, אצלי בכפר הייתי נותן לכבשים לאנוס אותך' – אלה דיבורים ששמעתי שוב ושוב. הם לא מופנים כלפי סגל בוגר של הכלא. מי שסופג את זה אלה רק החיילות. הן מסומנות כחוליה החלשה בכלא. זה ברור לכולם וגם לאסירים, שהחיילות האלה נמצאות במצב מאוד בעייתי".
לבד, מול 120 אסירים
כ־540 חיילות וחיילים בשירות חובה מוצבים כיום בשירות בתי הסוהר. השירות, כפי שתיארו כאן המרואיינות והמרואיינים, כרוך בלא מעט קשיים ואתגרים. אבל במקרים קיצוניים, כמו אלה שחשף כתב הפלילים של "ידיעות אחרונות" ו־ynet, לירן לוי, סוהרות צעירות הופקרו לנפשן ואף הושלכו במודע לציפורניהם של אסירים ביטחוניים. כך בפרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע וכך גם בפרשת האונס באותו כלא, שנחקרת בימים אלה.
בשיחה עם לוי תיארה אלה (שם בדוי) את מה שעבר עליה באחת ממשמרות הלילה בשנת 2014, כאשר נשארה לבדה באגף לשמור על כ־120 אסירים ביטחוניים. אחד מהם, ששהה באותה העת בתא נעול, הביט לעברה, הפשיל את מכנסיו והחל לגעת באיבר מינו ולבצע בעצמו מעשה מגונה. "הייתי צריכה לשמור עליו, כי הוא היה אסיר בהשגחה", שיחזרה. "הייתי בהלם ממה שהוא עשה. הלכתי למפקדי המשמרת והתלוננתי, והם היו חייבים להעביר את התלונה למפקד הכלא ולגורמים הרלוונטיים". בעקבות התלונה, סיפרה, הועבר אליה מסר מקצין המודיעין של הכלא: "אמרו לי שקצין המודיעין רוצה שאלך לאגף אחר בכלא ואדבר עם אסיר ביטחוני אחר, שהיה בעל מעמד גבוה בכלא, על מנת 'לסגור את העניין'. האסיר הביטחוני אמר לי: 'אל תדאגי, אני דואג לך, לא יעשו לך יותר כלום'".
ג' טוען כי מה שתיארה אלה היא מדיניות שחוזרת על עצמה בבתי הכלא הביטחוניים. "סולחה", הוא קורא לזה. ולא רק סוהרות מצאו עצמן נאלצות להתרפס בפני המחבלים הכלואים כדי "לסגור עניין". גם לו עצמו זה קרה. "בכלא קציעות היה לאסירים דובר חזק מאוד", משחזר ג'. "הוא היה הבנאדם עם הכי הרבה דם על הידיים, מחבל גדול מאוד. היה ביני לבינו עימות מסוים. אני עבדתי בצורה עניינית, לא הייתי סחבק ולא התרפסתי בפניהם, והוא סימן אותי. בשלב מסוים מגיע מצב שבו ממש מכניסים אותי לתוך האגף ומכריחים אותי לעשות סולחה עם הדובר. נאלצתי ללחוץ לו את היד ולבקש סליחה כדי שיהיה שקט בבית סוהר".
מי אמר לך לעשות את זה?
"המפקדים שלי. הם אמרו לי, 'בוא תתנצל, רק תלחץ לו את היד שלא יהיה בלגן'. ממש לא הצלחתי להבין את הקטע הזה של לחיצות ידיים וכיפים ולהיות סחבק של מחבל. אמרתי להם: 'זה לא נורמלי', אמרו לי, 'ככה זה עובד פה'".
זה לא סוד שאסירים ביטחוניים מבריחים לכלא טלפונים סלולריים, ולעיתים גם הם משמשים להטרדת חיילות. "כל אחד מהסוהרים חייב להסתובב עם תג שם על המדים", מסביר ג', "מופיע שם בצורה הכי ברורה השם הפרטי ושם המשפחה של כל סוהרת וסוהר. אסירים לוקחים את השם של הסוהרת, ניגשים לטלפונים שהם מחזיקים ומחפשים אותה בפייסבוק, באינסטגרם, בכל רשת אפשרית, ואז הם יודעים עליה הכל. הם רואים תמונות שלה, יודעים איפה היא גרה, איפה היא מבלה, רואים את המשפחה שלה. זה נשק לכל דבר. ואז, כשהסוהרת נכנסת אליהם לאגף, הם מתחילים לדבר איתה על כל זה".
גם כאן, מספר ג', הקורבנות העיקריים הן הסוהרות בשירות חובה. ולעיתים זה מוביל לסיטואציות בלתי נתפסות. "היה אצלנו בקציעות מחבל שהשתחרר ויום אחד אחת הסוהרות־חיילות מקבלת ממנו הודעה בפייסבוק, משהו בנוסח של: 'תודה על הכל, אני רוצה לראות אותך, בואי נקבע'". מעבר להטרדה, האירוע הזה טומן בחובו גם סיכון ביטחוני. החיילת דיווחה על כך לקצין המודיעין של כלא קציעות. ככל הידוע, תלונתה לא טופלה ברצינות.
כליאה זה מקצוע
"שאלת השאלות היא למה בכלל צריך חיילים בשירות בתי הסוהר", אומר אחד מראשי אגף כוח אדם בצה"ל לשעבר, קצין מילואים בדרגת אלוף. "והתשובה היא שמדובר במשימה לאומית – לא פחות. צה"ל עוצר בכל לילה בשטחים חמישה, עשרה ולפעמים עשרים פלסטינים, וזה בימים של שגרה. עד האינתיפאדה השנייה היינו לוקחים אותם לכלא עופר ולכלא קציעות, שהיו עדיין באחריות הצבא. אבל היו אז לא מעט מקרים של חיילים שלא ידעו איך להתמודד עם עצירים ואסירים, חיילים שהיו או קשים מדי או רכים מדי איתם. ואז מדינת ישראל הבינה שכליאה זה מקצוע. צה"ל צריך להילחם ולהגן על המדינה, ומי שאמור להיות אחראי על עולם הכליאה זה שב"ס. פשוט מאוד".
במהלך האינתיפאדה השנייה החלה להתגבש אמנה בין צה"ל לבין שירות בתי הסוהר, והיא הפכה בהמשך לחלק מחוק שירות ביטחון. שב"ס קיבל את האחריות לאלפי אסירים ביטחוניים, אבל לא הייתה לו את כמות כוח האדם הנדרשת כדי להתמודד עם המשימה החדשה. גיוס של מאות סוהרים לא בא בחשבון בגלל העלות הגבוהה, שנאמדת בעשרות מילוני שקלים בשנה.
הפתרון שנמצא הוא העברה של כמה מאות בנים ובנות מחויבי גיוס לשב"ס והעסקתם כסוהרים מן המניין בבתי הכלא ובאגפים שבהם מוחזקים אסירים ביטחוניים. ההסדר הזה נקרא ימ"ל – יחידה מחוץ לצבא, ושירות בתי הסוהר הוא רק חלק ממנו. מדי שנה מתגייסים כ־5,000 נערות ונערים במסגרת ימ"ל ונשלחים למשטרה הכחולה, למשרד הביטחון, לשב"כ, למוסד, למתקנים ביטחוניים מסווגים וגם לשירות בתי הסוהר.
בצה"ל מדגישים כי החיילים והחיילות שנשלחים לשב"ס עושים זאת בהסכמה מלאה והדבר אינו נכפה עליהם. בנוסף גובש מנגנון ייחודי שבמסגרתו חייל או חיילת ששובצו בשב"כ יכולים להתחרט על כך בתוך שלושה חודשים. חייל או חיילת שיודיעו במהלך פרק הזמן הזה כי הם מעוניינים לחזור לצבא – יקבלו מיד את מבוקשם. בשנת 2021 היו 16 חיילי חובה שביקשו לשנות את השיבוץ שלהם בשלושה חודשי השירות הראשונים, והועברו מהשב"ס לצה"ל. אגב, לאור העובדה שאין שיבוץ בכפייה בשב"ס, צה"ל לא מצליח למלא את התקן של סוהרי החובה שהוא אמור לגייס, וקיים מחסור של כ־200 חיילות וחיילים.
בסקרי שביעות רצון עולה כי הרוב המוחלט של חיילי הימ"ל – ובהם אלה שמשרתים בשב"ס – מרוצים מהשיבוץ שלהם. כ־40 אחוז מהחיילות והחיילים ששירתו כסוהרים בחרו להמשיך בשב"ס גם עם תום שירות החובה שלהם, כפי שעשתה ג'סיקה צור. אבל הפרשות החמורות שנחשפו לאחרונה גרמו גם לצה"ל לפקוח עין על הנעשה מאחורי חומות בתי הכלא הביטחוניים.
בסוף 2021, אחרי שנחשפה פרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע, מונה תת־אלוף (מיל') גיא חסון, לשעבר קצין שריון ראשי, לבדוק לעומק את סוגיית שירות חיילי החובה בשירות בתי הסוהר. חסון הקים צוות, עבר בין בתי הכלא שבהם משובצים חיילים, ערך ביקורות פתע והזמין חיילים לפגישות אישיות. השורה התחתונה של מסקנותיו: יש כמה בעיות עם השירות של חיילי חובה בשב"ס, אבל בסך הכל העסק עובד. ייתכן שדברים אכן השתנו מאז שהוקמה הוועדה, מה שמסביר את הפער בין מסקנותיה לבין המציאות שצפה על פני השטח בחודשים האחרונים.
הצוות של חסון המליץ, עם זאת, לחדד כמה נהלים בתחום המאבק בהטרדות המיניות, להקים קו חם שבו סוהרות חובה יוכלו להתלונן באופן ישיר ולא דרך מפקדיהן בשב"ס, ולהגדיל את כמות התקנים של מש"קיות ת"ש מטעם צה"ל שמשובצות בשב"ס ומטפלות בסוהרי החובה.
חשוב להבהיר כי צה"ל אינו אחראי ישירות לחיילים ולחיילות המשרתים בשב"ס, אלא רק לספק להם את כוח האדם מתוקף החוק. מי שאחראי להם בשגרה, ואמור לדאוג להם ולספק את צורכיהם, הוא שירות בתי הסוהר. למרות זאת מצא הצבא לנכון להקים את צוות הבדיקה.
טבוע ב-DNA
בצה"ל טוענים כי מאז שגיבשה ועדת חסון את מסקנותיה, בשב"ס לא נוהגים בסלחנות גם במקרים של הטרדות מילוליות מצד אסירים ביטחוניים, וכי כל מקרה כזה מטופל מיידית ומוביל לענישה חמורה של האסיר. אבל ג' אינו אופטימי: "ההתנהלות הזאת טבועה בהם כל כך עמוק, שעד שלא יגידו לי שהחליפו את כל הסגל הבכיר ואת כל קציני המודיעין, ושינו את כל צורת ההתנהלות מול הביטחוניים, אני ממש לא יודע איך זה יכול להשתנות".
סמל חן אינה סקפטית כמוהו. לדבריה, השב"ס עושה הכל כי למנוע מקרים דומים. "אני אחראית על קליטת החיילים. הם עוברים תדרוכים והדבר הראשון שמדברים איתם עליו, מעבר לביטחון מידע, זה נושא ההטרדות המיניות. 'אם אתם רואים משהו, תבואו ותגידו'. מעבר לזה, כל כמה חודשים עוברים מצגות יוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר), סדנאות ושאלונים, ומי שלא עובר אותם – לא יוצא הביתה בהוראת מפקד יחידה. לוקחים את זה ברצינות. בכל מקום יש הטרדות וצריך לטפל בהן. אצלי היו אולי חמישה מקרים בשנה. אנחנו לא נשים קטנות. אם קורה משהו, החיילות יודעות לדבר ולהתריע".
שר הביטחון בני גנץ אמר השבוע שלא צריך לשבץ חיילות במקומות כאלה. מה דעתך?
"אני חושבת שחיילות יכולות לשרת בכל תפקיד. אם מוציאים את הנשים מהמשוואה, רק נותנים לזה לגיטימציה. העניין הוא למגר את התופעה. אם צריך לתת על הראש לאסירים, או לפיקוד שמשתף עם זה פעולה, אז שייתנו להם בראש. אם זה היה קורה במשטרה, או בצה"ל או במשרד ממשלתי, גם אז היו אומרים: טוב, נוציא משם את הנשים כדי שלא יוטרדו? למה להעניש את הנשים? התפקיד הזה הוא תלוי אופי, ולא משנה אם זה גבר או אישה. זו עבודה שוחקת. לא לישון, לאכול בשעות לא שעות. אנחנו תומכי לחימה, אבל זה לא בא לביטוי בשכר ואנחנו לא זוכים להערכה שמגיעה לנו".
א', שהשתחררה לאחרונה משירות חובה בשב"ס, מסכמת את התקופה הזאת כמוצלחת מאוד מבחינתה. "אין לי שום דבר רע להגיד. התפקיד הזה תרם לי המון לחיים. זה שירות מאוד אינטנסיבי, אבל הוא גם מאוד מחשל. הוא ממש בנה אותי וחיזק אותי. אני לא חוויתי הטרדה – לא מצד הסגל וגם לא מהאסירים. בשנתיים ששירתי לא שמעתי אסיר מדבר בצורה מטרידה, לא כלפיי ולא כלפי הסובבים אותי. אבל אולי היו דברים שלא ראיתי".
שמעת על אסיר שמשתחרר ואז שולח הודעה בפייסבוק לסוהרת?
"כן, שמעתי על זה. לי זה אמנם לא קרה, אולי כי הגישה שלי הייתה יותר עם דיסטנס. ידעתי לעשות את ההפרדה".
לינה מספרת שכאשר התגייסה לשירות בתי הסוהר, הוריה היו בהלם. "אבל עכשיו אמא שלי מספרת לכולם שאני בשב"ס. כדי לשרת בשב"ס צריך להיות סגורה על עצמה אם היא רוצה לשרת במקום כזה. צריך להיות חזק בנשמה כי זה משפיע על הבריאות".
ג'סיקה מספרת כי הוריה היו גאים מאוד כשהתגייסה לשב"ס. "הם גאים בי על מה שאני עוברת יום־יום, והם גאים שאין בי פחד שאני לא רואה בעיניים. כן, יש את הדאגה הזו בגלל הסיפור בגלבוע וגם אותם אני משתפת כמו את המפקדים שלי. עכשיו אמא באה ושאלה אותי שוב, והרגעתי אותה שאצלנו זה לא קורה".
אם הייתה לך אחות קטנה, שמתגייסת, היית ממליצה לה על השירות הזה?
"חד־משמעית לא. חיילים, ובעיקר חיילות, לא צריכים להתגייס לשירות בתי הסוהר. צריך להיות חזק מנטלית כדי לשרת בבית סוהר באופן כללי. וכאן מדובר באסירים עם דם על הידיים. חיילת בת 18 שרק עכשיו סיימה י"ב לא צריכה להתמודד עם אדם כזה. היא עדיין ילדה. לכן לא אמליץ לאחותי להתגייס לשב"ס".
"אנחנו מגלים אפס סובלנות לפגיעות מיניות"
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "פיקוד השב"ס פועל בהתמדה על מנת לאפשר סביבת עבודה מוגנת ובטוחה ולתת לסוהרים כלים להתמודדות. במסגרת זו אנו מגלים אפס סובלנות כלפי התנהגות מינית פוגענית. כמו בכל ארגון, ייתכנו מקרים שבהם נפגעי העבירה מרגישים כי אפשר היה לעשות יותר, ואנו מצרים על תחושותיהם הקשות. "באחד המקרים המתוארים התמנה קצין בודק, אשר בחן את האירוע, והמלצותיו יושמו. לגבי יתר המקרים, ככל שיימסרו פרטים נבדוק לעומק. "עבודת הסוהרות והסוהרים של שב"ס היא משימה לאומית התורמת רבות הן לביטחון המדינה והן לביטחונם האישי של אזרחיה. סוהרות וסוהרי הארגון מבצעים משימתם במקצועיות ומתוך תחושת שליחות ושאיפה אמיתית להגן על הקהילה שמחוץ לחומות הכלא. מטבע עבודתם, חשופים אנשי הסגל למורכבויות ולאתגרים לא פשוטים שלא כל אחד יכול, או מוכן, להכיל, אך הם עומדים בהם בנחישות ובגאווה. "אין באפשרותנו להתייחס לעדויות הנבדקות במסגרת ועדת הבדיקה לבריחה מכלא גלבוע".
