הניו יורק טיימס דיווח היום (שישי) כי בכירים בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו בוחנים בחודשים האחרונים תוכנית שגובשה על-ידי אנשי עסקים, שבמסגרתה ישראל תנהל את רצועת עזה יחד עם מדינות ערביות נוספות למשך כמה שנים - עד שהשליטה תוכל לעבור לידי הפלסטינים. כבר לפני חודשיים פרסם לראשונה פרשננו רון בן ישי את "חזון סינגפור" של נתניהו לגבי עזה, וכעת מביא ynet את התוכנית המלאה וסעיפיה - שלפי שעה לא הושגה הסכמה של כל הצדדים לגביהם.
במצגת שהגיעה לידי ynet, תחת הכותרת "ממשבר לשגשוג - תוכנית לטרנספורמציה של רצועת עזה מגרורה איראנית לציר המתון", מוצגות תמונות שמשקפות חזון אוטופי לרצועת עזה. היא נראית בהם כחבל ארץ ירוק ומשגשג, עם מגדלים ומרכזי עסקים, בניגוד לחממת הטרור שהייתה בעשרות השנים האחרונות.
"המטרה - עזה משגשגת כחלק מארכיטקטורה אזורית אברהמית. הסיכון - עזה היא מוצב קדמי איראני שמשבש את הארכיטקטורה האזורית המתונה, מחבל בשרשרות האספקה המתהוות מהודו דרך המזה"ת לאירופה, ומסכל כל תקווה מדינית פלסטינית עתידית. ההזדמנות - עזה שגשגה בעבר כצומת בין שתי דרכי מסחר עתיקות - דרך הים (מצרים-עזה-בבל), ודרך הבשמים (הודו-תימן-סעודיה-אירופה). היא יכולה לשוב ולשגשג במרכזה של ארכיטקטורה אזורית מתונה".
במסגרת התוכנית, שגובשה בנובמבר והוצגה לבכירי לשכת נתניהו בדצמבר, ישראל אמורה ליצור אזורים בטוחים ונקיים מחמאס ברצועת עזה - תחילה בצפונה, ובהמשך בכולה. מדינות ערב - סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים, בחריין, ירדן ומרוקו - אמורות לפקח על הסיוע ההומניטרי שיינתן באזורים הבטוחים, ופלסטינים מעזה ינהלו אותם תחת פיקוח ערבי. שלב זה בתוכנית יימשך 12 חודשים.
בשלב הבא, שיימשך בין חמש לעשר שנים, ישראל שומרת על אחריות כוללת לביטחון; מדינות ערב יוצרות גוף גוף מולטילטרלי שיפקח, ינחה ויממן רשות לשיקום עזה ("רשות השיקום"); פלסטינים מעזה מנהלים את רשות השיקום שלוקחת אחריות על ניהול האזורים הבטוחים; יישום "תוכנית מרשל" ויוזמות של דה-רדיקליזציה. תוכנית מרשל, נזכיר, הייתה תוכנית אמריקנית לשיקום אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, שנחלה הצלחה גם במיטוט האידאולוגיה הנאצית בגרמניה.
בטווח הארוך, לפי התוכנית של אנשי העסקים, ישראל תשמור על הזכות לפעול נגד איומים ביטחוניים ברצועת עזה. מדינות ערב יעבירו את השלטון בעזה לממשל פלסטיני עזתי או מאוחד; בניו יורק טיימס צוין כי הדבר ייעשה באמצעות הצבעה, שבה העזתים יחליטו אם יסופחו לרשות הפלסטינית או לא. התוכנית מציינת כי שלב זה יתקיים "בתנאי שהשלטון הפלסטיני יוכיח את יכולתו לקיים דה-רדיקליזציה ודה-מילטריזציה, ובכפוף להסכמת כל הצדדים".
בשלב הסופי של התוכנית, הפלסטינים ינהלו את רצועת עזה באופן עצמאי, ויצטרפו להסכמי אברהם. האגף הניצי בממשלה לא צפוי לתמוך בתוכנית, מאחר שבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר קוראים מתחילת המלחמה להקמה מחדש של ההתנחלויות ברצועה - ולחזרה לשלטון ישראלי מלא בה. בניו יורק טיימס ציינו כי זו אחת הסיבות לכך שנתניהו נמנע מלדבר עליה באופן פומבי, על אף שבכירים בלשכתו בוחנים הוצאה לפועל לפחות של כמה מסעיפיה.
לראשונה מפרוץ המלחמה: מעבר ארז נפתח להכנסת סיוע הומניטרי
(צילום: דובר צה"ל )
מחברי התוכנית מדגישים כי באמצעותה תוכל ישראל להשיג "ביטחון ארוך טווח בדרום, אינטגרציה באזור, הזדמנויות כלכליות בדרום המדינה ונורמליזציה עם סעודיה". ארה"ב, מצידה, תייצב את המזרח התיכון ותשיג דומינניטיות באזור, לצד מימוש החזון של ממשל ביידן למסדרון סחר בין הודו למזרח התיכון. סעודיה, האמירויות ובחריין ישיגו יציבות והשפעה אזורית, לצד ברית הגנה עם ארה"ב לסעודיה; בנוסף, ישיגו גישה לים התיכון, מודל התערבות שניתן יהיה לחזור עליו בתימן, סוריה ולבנון, ועידוד השקעות ישירות בכלכלותיהן. גם מצרים וירדן מרוויחות מכך, בעיקר בהרחקת השפעות המלחמה מהן.
באחד העמודים במצגת מצוין חזון "עזה 2035", ונכתב בו כי "בזמן שאיראן מפיצה רדיקליזם וחוסר יציבות מצפון מזרח, המזרח התיכון פונה דרום-מערבה". הוגי התוכנית טוענים בין השאר כי ניתן יהיה להוציא לפועל מגה פרויקטים דרך עיר העתיד של סעודיה, ניאום, ובסיני. "עזה יכולה להפוך למרכז ייצור תעשייתי משמעותי לחופי הים התיכון, עם גישה מצוינת לשווקים (אירופה, המפרץ, אסיה), אנרגיה וחומרי גלם (מהמפרץ), תוך מינוף טכנולוגיה ישראלית".
החזון האוטופי, שמזכיר במקצת גם את החלומות שהיו אחרי תוכנית ההתנתקות ולפני שנבחר שלטון חמאס בעזה, מציין כי יהיה "אזור סחר חופשי שדרות-עזה-אל-עריש לסחר מול אירופה, ארה"ב ומדינות המפרץ" - בנוסף ל"צומת רכבות, אנרגיה ותשתיות אזורי - ניאום שבסעודיה, תל אביב/חיפה, קהיר/אלכסנדריה".
הוגי התוכנית מאמינים שניתן יהיה להקים מסילות רכבת מעזה לנמל ים ותעופה באל-עריש הסמוכה, לצד פיתוח מאגר הגז בעזה. שדות סולאריים בסיני יספקו אנרגיה למתקני התפלה אזוריים. הבנייה מחדש של עזה תצריך חומרי גלם ושירותים ממדינות המפרץ - מה שייצר עבורן ביקושים והזדמנויות להשקעות זרות.
כמקרה בוחן מציינים הוגי התוכנית כי ניתן יהיה למשל לייצר כלי רכב חשמליים בצפון רצועת עזה. חברות הייצור יקימו את המפעלים והתשתיות בצפון הרצועה ובאזור שדרות, וחומרי הגלם יגיעו מסעודיה והאמירויות. בסופו של תהליך הייצור ישונעו המכוניות והסוללות לאירופה דרך נמל אל-עריש.
