אפילו חיסול בניו ונכדיו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, אתמול במחנה הפליטים שאטי, לא יצליח לשנות את התמונה הכוללת. יותר מחצי שנה של מלחמה בעזה והכישלון המהדהד של מדינת ישראל שהחל ב־7 באוקטובר רק הולך ומתעצם בכל יום שחולף. ולא, הפעם כבר לא ניתן להאשים את הצבא או את השב"כ. הם דווקא מביאים הישגים ואפילו הישגים מרשימים. הבעיה היא שההישגים הצבאיים בשטח אינם מתורגמים להישגים מדיניים אסטרטגיים, בעיקר מתוך שיקולים פוליטיים שנועדו בראש ובראשונה לשמר את שלמותה של ממשלת ישראל, פחות את מדינת ישראל.
ואולי צריך להתחיל בחדשות הטובות: גם לאחר ההלם והטרגדיה הנוראים שחווינו כולנו, ובעיקר צה"ל, ב־7 באוקטובר, הצבא הצליח להתרומם שוב על רגליו ולהכות באינטנסיביות ובנחישות את חמאס. לא מדובר בטיפול נקודתי, אלא במכות אדירות שלחמאס ייקח שנים להשתקם מהן: מספר האבידות העצום מקרב מחבלי חמאס; השבויים הרבים; חוסר היכולת להתמודד על הקרקע כמסגרת צבאית עם העוצמה של צה"ל; הבריחה למנהרות והפקרת האזרחים; וההימלטות של בכירי חמאס דרומה כשהם מקיפים את עצמם בבני ערובה לכל מקום אפשרי, כדי להימנע מעימות עם חיילי צה"ל. ומי שלא עשה זאת, לדוגמה מרוואן עיסא, חוסל או נפגע. הפעולה הקרקעית הישראלית בעזה הותירה רצועה הרוסה, מדממת, עם פגיעה קשה בזרוע הצבאית של חמאס וכמובן בתשתיות הצבאיות של הארגון שנפגעו בצורה קריטית.
פלסטינים חוזרים לחאן יונס ההרוסה
אלא שבכך מסתכמים ההישגים ומכאן מתחיל הכישלון המתמשך והסיסטמטי של ממשלת ישראל. בכל שטח שממנו נסוג צה"ל ברצועת עזה, שבים וצצים אנשי חמאס. הם מפקחים על חלוקת הסיוע, הם דואגים שלא יירשמו העלאות מחירים והם אף אלה שרודפים חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל ובמקרים מסוימים מוציאים אותם להורג.
המטרה הראשונה, מיטוט שלטון חמאס, לא מושגת בעיקר מאחר שממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, מסרבת בתוקף לדון בחלופות ריאליות לניהול האזרחי של רצועת עזה, בגלל החשש של נתניהו מבן גביר ומסמוטריץ'. אין כרגע שום חלופה ריאלית לשלטון חמאס, מלבד שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית ברמאללה ומדינות ערביות סוניות מתונות, אך נתניהו חושש מכך אפילו יותר מאשר הישרדותו של שלטון חמאס. מדוע? לא מאחר שהרשות מסוכנת יותר, אלא מהחשש שאפילו דיון באשר לאפשרות של שיתוף פעולה עם אנשי הרשות יביא למיטוט שלטון נתניהו (ואולי לאחר מכן למיטוט שלטון חמאס). נתניהו קופא במקום ובמו ידיו מאפשר את הישרדות חמאס בשטח, למרות הפעולה הצבאית המצליחה יחסית.
הכישלון קשור גם לחוסר היכולת להביא לשחרור בני ערובה. ייתכן שהיה אפשר להגיע לעסקה מוקדם יותר, אך חמאס עומד בסירובו להתפשר, בין היתר בגלל הכישלון הלא־פחות מהדהד של ממשלת ישראל, הכישלון הדיפלומטי־מדיני
הכישלון קשור גם לחוסר היכולת להביא לשחרור בני ערובה. ייתכן שהיה אפשר להגיע לעסקה מוקדם יותר, אך חמאס עומד בסירובו להתפשר, בין היתר בגלל הכישלון הלא־פחות מהדהד של ממשלת ישראל, הכישלון הדיפלומטי־מדיני. נתניהו הצליח להסתכסך עם הממשל האמריקאי ולייצר משבר אסטרטגי עם בעלת הברית החשובה ביותר שלנו. חמאס, שמעודד מהמשבר הזה, מבין שהמשך הלחימה ואי־הגעה להסכם, רק יחריפו את הקרע בין ישראל לוושינגטון ולכן אינו ממהר להגיע להסכם על שחרור בני הערובה. להפך. הוא נותן כעת לישראל להתפתל מול הממשל האמריקאי, להזרים לרצועה כמויות סיוע אדירות, כאלה שחמאס יכול היה רק לחלום עליהן בתחילת המלחמה, להשתלט על הסיוע ואז למכור חלק מהסחורה ולהרוויח מכך כסף. וכל זה בברכת ממשלת ישראל שלנוכח המשבר שאליו קלעה את עצמה מול ארה"ב, מוצאת עצמה חסרת ברירות אחרות - אלא לאשר את המשך הסיוע.
וכאן צריך לומר משהו על הכישלון של מדינת ישראל מול דעת הקהל הבינלאומית ובעיקר האמריקאית. גם בקרב יהדות ארה"ב, אפילו בקרב ידידי ישראל הקנאים ביותר, נרשמת תחושה של "עד כאן", שנתניהו חייב ללכת ומהר, כדי שניתן יהיה לשקם את מעמדה של ישראל בארה"ב ובעיקר בקרב היהודים. זה לא רק הכישלון ההסברתי, שנובע משנים של הזנחה והפקרת הזירה הזו לידיים קטאריות/חמאסניקיות. הידיים הללו הפכו באמצעות הרבה כסף והכוונה נכונה את חמאס מארגון טרור רדיקלי, לכזה שנתפס בעיני צעירים אמריקאים לארגון ליברלי תומך קהילת הלהט”ב והקהילה השחורה. זו גם המדיניות שהובילה הממשלה הזו בכל מה שקשור לפלסטינים בגדה המערבית עוד לפני תחילת המלחמה, המינויים ההזויים של אנשים שלא היו צריכים להיכנס לכנסת, לתפקידים מאוד רגישים כמו "השר לביטחון לאומי" או "שר האוצר", ועוד הרבה מאוד כשלים, טעויות ומחדלים שהפכו את מדינת ישראל למצורעת בארה"ב, למרות שהיא לא זו שיזמה בכלל את המלחמה ולא היא זו שרצחה 1,200 בני אדם וחטפה 240 ביומה הראשון של המלחמה.
וגם בקרב היהודים תומכי ישראל כבר מחלחלת ההבנה - נתניהו מוביל את ישראל לתבוסה המוחלטת, לא לניצחון. כזו שתוביל בסופו של דבר לכפות על מדינת ישראל הפסקת אש, מבלי ששלטון חמאס מוטט, מבלי שבני הערובה שוחררו ובעצם עם חמאס כמנצח הגדול של המלחמה הזו.
