(צילום: שמוליק דודפור)
אנטון בורץ, ישראלי שלומד באוקראינה, הצליח לחצות את הגבול לפולין לאחר כמה ימים בדרכים. בריאיון לאולפן ynet סיפר הבוקר (שלישי) כי הגיע לוורשה, שם יעלה על טיסה לאוסטריה ומשם יטוס לישראל.
"פה זה חיי שגרה", סיפר בורץ מפולין. "קשה לי להאמין שכמה מאות קילומטרים מפה יש סבל. אני מסתכל בטלפון כל הזמן, בחדשות, זה מחזק את התחושה שקרה נס. לא זוכר כמה שעות הייתי (בדרכים), מה עשיתי ואיך פעלתי. עכשיו כשאני במקום בטוח הכול מתחיל לצוף".
בורץ סיפר על הקושי והעומס במעבר הגבול. "יש תור לגבול, אחר כך יש תור לבדיקות דרכונים שאתה יכול לעמוד שם חצי יום. חתכתי והתווכחתי, נכנסתי בחצי תור, עשיתי את המקסימום, הייתה לי מטרה – להגיע כמה שיותר מהר. יצאנו מבדיקת דרכונים, צריך לחכות לגבול הפולני, עמדנו שעתיים בשלג ובגשם. זה סיוט", הוא אמר.
לדבריו, "בחלק הפולני הכול מאורגן בצורה הכי מסודרת שיכולה להיות. אתה יוצא, חמש דקות אוטובוס, שתייה חמה. הגענו לסוג של מחנה פליטים, אנשים ישנים שם. תוך 10 דקות ארגנו לנו רכב שנוסע לוורשה, היינו עוד ארבע שעות בדרכים, נתנו לנו הוסטל בחינם. אפר להישאר שם עד חמישה ימים".
(צילום: שמוליק דודפור)
אנסטסיה בוריסנקו, ישראלית השוהה בחרקוב, סיפרה לאולפן ynet על ההפצצות הרוסיות על העיר. "הלילה עבר יחסית בשקט, על הבוקר הייתה הפצצה. קמנו ורצנו מהר לתוך השירותים ששם אין חלון. היו יריות במשך כמה דקות ואז נהיה שקט", אמרה בוריסנקו. "התחלנו לשים הכול במזוודות ושמנו אותן ליד היציאה. כרגע אנחנו עדיין בבית כי יחסית שקט. יש כמה יריות פה ושם אבל לא יותר מדי חזק".
בוריסנקו אמרה כי היא ואחותה שוקלות לעזוב היום ללבוב שבמערב אוקראינה. יתר בני המשפחה מסרבים לעזוב את חרקוב. "הם בני 80 פלוס, הם אומרים שהם לא רוצים לנסוע לשום מקום. זה בערך 20 שעות של נסיעה, הם לא יצליחו", אמרה בוריסנקו.
(צילום: שמוליק דודפור)
גיא עמר המתגורר בלבוב ומסייע ליהודים באוקראינה סיפר ש"אתמול היה יחסית שקט, שמענו קצת אזעקות בלילה. כרגע אני עדיין פה ועדיין מחכה לאנשים כמו אנסטסיה, שתעלה על רכבת מחרקוב ללבוב וכנראה תגיע אליי ואצטרך לעזור ולחלץ אותה. הגיעו אלינו בשעות הלילה בערך 40 בני אדם נוספים, מתוכם 20 ילדים שצריכים עזרה. אני כרגע נשאר פה ומנסה לעזור כמה שאני יכול".
אתה לא מפחד שכשתרצה לברוח השערים ייסגרו?
"מלחיץ, אני לא אשקר. אבל ברגע שאני רואה את הילדים והתינוקות ואנשים עם צרכים מיוחדים שמגיעים אליי, זה גומר אותי. אני לא מצליח לחשוב על משהו אחר חוץ מעל אותם אנשים, באמת קורע לב".
מה אומרת אמא שלך? מתי דיברתם?
"דיברתי איתה אתמול בלילה פעם אחרונה, היא דואגת המון, קצת לחוצה".
