הקריאה של סמוטריץ', אמש
(צילום: חגי דקל)
במשך שבועות המתינו בדריכות שחקני המפה הפוליטית, בהם גם לא מעט מאנשי הציונות הדתית, לרשימה הסופית של בצלאל סמוטריץ' - כשברקע שאלת האיחוד עם איתמר בן גביר, שהתנגשה עם הרצון לפנות לקהלים נוספים ולהביא את שני המנדטים החסרים לגוש הימין לצורך הכרעה בבחירות.
בעולם פוליטי רגיל, פריימריז במפלגה שמביאה מספר חד-ספרתי נמוך הם לא סיפור, אבל במציאות שבה חיבור או פיצול ומנדט אחד לפה או לשם יכולים להכריע את הבחירות לטובת מי מהגושים, המשקל הסגולי של סמוטריץ' עולה משמעותית.
בכל מפלגות המרכז והמרכז-ימין שקורצות לאנשי הציונות הדתית, קיוו לרשימה חרד"לית וחד-גונית, כדי שתפתח פתח למאבק על המתלבטים. החשש מצד יריביו של סמוטריץ' היה דווקא מפנים חדשות ומהפתעות גדולות.
בסופו של דבר, הרשימה מורכבת מפרלמנטרים טובים ובולטים בימין, בהם חברי הכנסת המכהנים ואפילו שתי נשים - אורית סטרוק ומיכל וולדיגר - במקומות ריאליים וגבוהים. למעשה הרשימה נשארה כפי שהייתה, עם תוספת אחת: צבי סוכות, שבעבר כיהן כמנכ"ל עוצמה יהודית של בן גביר.
הקהלים החדשים לא בהכרח יגיעו. ברק וניצוץ חדש לצורך הרחבת הקהלים? גם לא נראה. הרשימה אמנם טובה - אבל לא משאירה לסמוטריץ' הרבה ברירות למעט חיבור עם בן גביר.
מי שאולי עשויים להרוויח מאיחוד הרשימות הם שחקני מרכז וימין: איילת שקד שנלחמת בדיוק על הקהל הזה, המיינסטרים של הציונות הדתית, ואולי גם הפלג הימני של המחנה הממלכתי שכולל את איש הציונות הדתית מתן כהנא ואנשי ימין אחרים כמו גדעון סער וזאב אלקין.
יש הטוענים כי פלג גדול מהמיינסטרים בציונות הדתית מתחבר יותר יותר לשקד ולאמיתי פורת (בנו של איש גוש אמונים, חנן פורת ז"ל) מאשר לצבי סוכות ולעמיחי אליהו - ולסמוטריץ' מצפה אתגר גדול להוכיח שזה לא נכון.
החגיגה של גלאון
(צילום: נדב אבס)
בצד השני של המפה, העיניים היו נשואות למתרחש במרצ, שלראשונה הייתה חלק מהממשלה והפכה לשחקנית משמעותית בכאוס הפוליטי שנוצר. חזרתה של זהבה גלאון למגרש הובילה מצד אחד לאנחת רווחה בקרב המפלגות השותפות לגוש, משום שמרצ חוזרת למגרש הטבעי שלה ומשפרת משמעותית את סיכוייה לעבור את אחוז החסימה. מנגד, הרשימה הנבחרת היא הרבה יותר שמאלנית, ויש הטוענים גם רדיקלית.
מתפקדי מרצ בעטו אחורה את הוותיקים וקידמו את הספסלים האחוריים שידועים כניציים, דוגמת מוסי רז ועלי סלאלחה. את הנבחרת השמאלית ביותר מהדקת גלאון, הסמל המוכר של מרצ, והמנהיגה היחידה שיכולה להוביל רשימה כזאת ולתת לה תעודת הכשר בקונסטלציות פוליטיות שונות.
נבחרת כמו זו מרחיקה מאוד את הסיכוי לחיבור עם מפלגת העבודה. גם כאן, כמו במפלגת האחות של מיכאלי (בר-לב, שי), שרי הממשלה היוצאת שילמו מחיר. זנדברג פרשה - ובן זוגה שהתמודד, אורי זכי, נדחק למקום 11. ניצן הורוביץ נדחק מהמקום הראשון לשביעי, אחרי הכהונה שרבים ממתפקדי מרצ חשבו שהעביר אותה בניתוק מהאנשים בשטח וגם מחברי סיעתו.
כעת, עם מנהיגה מנוסה בראש ורשימה הרבה יותר שמאלנית, עולה השאלה אם מרצ היא מפלגה שמתאימה שוב להרפתקה שלטונית, או שהיא צועדת מראש שוב למדבר האופוזיציוני.
