מחוץ לבית משפחת יצחק ברחוב אוסקר שינדלר בבאר שבע הוקם הבוקר (חמישי) אוהל אבלים בעקבות הירצחה של אם המשפחה לורה בפיגוע שאירע ביום שלישי בלב העיר. אפרת (14) ונועה (12), שתיים משלוש בנותיה של המנוחה, שיתפו את ynet ו"ידיעות אחרונות" במחשבותיהן על האם שנרצחה בגיל 43. "אני רוצה להרגיש אותך", כתבה נועה. האחות הגדולה כתבה: "גיבורה שלי, אני לא יודעת איך אמשיך מפה".
דברי ההספד של אפרת ונועה בהלוויה שנערכה אתמול בבית העלמין בעיר לא הותירו עין אחת יבשה. "לעולם לא אשכח אותך, בכל מקום תהיי בלב שלי", אמרה הבת הבכורה בבכי. נועה התייפחה גם היא מול קבר אמה: "אני בטוחה שאת נמצאת במקום טוב למעלה. אני רוצה לומר לך שאני אוהבת אותך מאוד".
הלווייתה של לורה יצחק
(צילום: רועי עידן)
באוהל האבלים השתיים התקשו לדבר, הן ביקשו לכתוב. "אימא שלי היקרה, אני רוצה לשמוע אותך קוראת לי 'נונה' עוד ועוד, איך הלכת לי ככה? העולם ריק בלעדייך והבור שנפער בחיי לא יכול להתמלא. עברו רק יומיים, זה מרגיש כמו נצח", כתבה נועה. "אני לא יודעת איך נמשיך בלעדייך. הרבה אנשים אומרים שנתגבר אבל איך אפשר להתגבר בלי אימא?"
בשלב זה התקשתה נועה להמשיך לכתוב. היא לחשה באוזן לדודתה שכתבה במקומה. "אני זוכרת את הרגעים הכי קטנים שהיית שם בשביל כל אחד ואחת תמיד. אני רוצה אותך פה ועכשיו. אהבה שלי, אני רוצה שתדעי שכל דקה שתעבור את תהיי איתי. כל מחשבה, כל החלטה, את תהיי איתי. את בלב שלי תמיד, אוהבת מלא וכואבת מאוד 'נונה' שלך".
"מודה כל יום על החינוך שנתת לי"
אחריה גם אפרת התחילה לכתוב. "אימא שלי, מה אעשה בלעדייך? אני אוהבת אותך מלכה שלי, אנציח אותך בכל מקום. בכל בעיה ושאלה או קושי היית שם לפתור, ללמד אותי ולמצוא את הפתרונות הכי טובים בשבילי. יש הרבה אירועים קטנים וגדולים שלא יישכחו לעולם. הראש מבולבל ומלא כאב להכיל את כל הזיכרונות, הפחדים והחששות עכשיו כשהלכת. אני מקווה שלמעלה תמשיכי לשמור ולהראות לי את הדרך הנכונה לבחור ולפעול נכון".
לרגע הבת הבכורה עוצרת את הכתיבה ותוהה בקול רם: "איך אני אדע מה הדרך הנכונה?" אחר כך המשיכה לכתוב: "אני מודה כל יום על החינוך שנתת לי והדאגה בכל שנייה ושנייה בחיי. מודה לך על האהבה האינסופית שנתת לנו, למשפחה המיוחדת שיצרת. את אחת ויחידה, אין כמוך ולא תהיה. השארת את כולנו כואבים מאוד על האבדה שלך. אנציח אותך בכל דרך שאלך ואמשיך לפעול בדרך שחינכת אותי ובערכים שגידלת אותי לאהבת הזולת ונתינה אינסופית לכל אדם. אוהבת אותך מלכה שלי".
האלמן טל ישב כשבנותיו הגדולות לצדו. הבת הקטנה יהלי (6) נשארה בדירה. "ראית איך היא נלחמה?", שאל שוב ושוב טל את המנחמים בהתייחסו לסרטון שתיעד את המאבק של לורה עם המחבל מוחמד אבו אלקיעאן מהיישוב חורה. אחרי פרסום הסרטון ברשתות החברתיות, קרא היום טל להפסיק לשתף אותו. "אני ושלוש בנותיי לא רוצים לראות את הסרטון שבו לורה נאבק כמו לביאה במחבל הארור. אבקש מכל אחד בחלקה הקטנה שלו שימחק ויבקש מכולם למחוק את הסרטונים שהופצו", ציין אב המשפחה.
באוהל האבלים אמר טל: "לורה הייתה כל החיים שלנו. היא הייתה מלכה, אהבה את החיים ואת הבנות". לורה עלתה לארץ בגיל 5 מקזבלנקה שבמרוקו עם הוריה. "אבא שלה תמיד אמר שהם עלו לארץ בגלל הערבים", סיפר טל. "הם היו במרכז קליטה ועברו אחר כך לשכונה ו' בעיר".
השניים הכירו בצבא כששירתו יחד ביחידת קשר בפיקוד דרום. "היינו באותו משרד תחת אותו מפקד", סיפר טל. "התחתנו ב-2005, החלומות שלה היו להקים משפחה, לקנות בית, לחיות את החיים. הבנות היו הלב שלה, כל עולמה. היא תמיד שמה אותנו לפניה. היא הייתה אישה חזקה שקמה כל בוקר בשמחה. כשאפרת הגדולה נולדה היא הייתה כל כך שמחה.
"הרב אבוחצירא נתן את השם אפרת. באתי אל אשתי ואמרתי לה 'יש לנו שם - אפרת'. היא אמרה שזה שם ישן. 'מה קשור?' אמרתי שהרב החליט ושאנחנו לא יכולים לחלוק עליו. בשעה 10 בבוקר דופקים בדלת, קיבלנו זר פרחים מחברה של לורה שקוראים לה אפרת. לנועה תמיד קראנו 'טבעת זהב משובצת יהלומים'. כשיהלי נולדה זו הייתה שמחה אחרת".
בעצת אביה, לורה למדה הגנה עצמית כשהייתה צעירה. "החלום שלה היה בית והיא לא זכתה לזה", סיפר טל. "זכינו ב-2017 ב'מחיר למשתכן'. אנחנו אמורים להיכנס לבית החדש עוד ארבעה חודשים. חסכנו שקל לשקל. איך שאלה 'טל, איך נעשה את זה?', אמרתי לה שהיא לא צריכה לדאוג".
לסוכת האבלים הגיעו גם קציני משטרה. אח של לורה שמשרת במשטרה קיבל את הדיווח על הפיגוע שבו נרצחו ארבעה בני אדם בזמן משמרת. האח סיפר לחבריו: "הייתי הכי קרוב אליה, היא הייתה גאה מצד אחד שאני שוטר ומצד שני פחדה. כל סירנה וכל כחולים הייתה מתקשרת. הייתי אומר לה 'לורה, לא קרה כלום'".
על ההתרחשויות ביום שלישי סיפר האח: "הייתי במשמרת, אמרו לי להיות בסיור. חיכיתי במשרד לשוטר שיצטרף אליי והיומנאי אמר שיש אירוע חריג. חשבתי אירוע אלימות במשפחה. כל אירוע כזה אני מחייג למשפחה, בראש ובראשונה ללורה. חייגתי אליה, לא הגיוני שהיא שומעת סירנות ולא מחייגת. הפעם היא לא חייגה אליי, היא לא ענתה. שלחתי לה הודעה 'תעני לי דחוף', ראיתי שני 'וי' בצבע אפור, אמרתי חצי נחמה.
"התקשרתי לאחייניות שלי והן אמרו שהן בבית. אמרתי 'איפה אימא?', אמרו שלא יודעות. התקשרתי לטל. אמרתי לו 'קורה משהו, תחזרו הביתה'. אמרתי לקצינים שלי 'תסיעו אותי, אני לא יודע מה קורה'. התקשרתי לטל והוא אמר 'תגיע דחוף, עושים ללורה החייאה, תביא אמבולנסים!' צרחתי בקשר 'תביאו אמבולנסים! אין אמבולנסים שם!' נסעתי לשם, נעמדתי ליד המחבל כשחיסלו אותו. אחר כך כבר הבנתי הכול".
מפקד תחנת באר שבע-סגן ניצב טירן יהוד הגיע גם הוא לסוכת האבלים. הוא פנה לבני המשפחה: "זה אחד האירועים הברוטאליים שראיתי בכל השירות שלי. אני בוגר האינתיפאדה השנייה, המעשה, התעוזה, אנחנו לא חסינים. המציאות משתנה, יש את אלה שרוצים להשתלב ולקחת חלק ומצד שני יש קיצונים. האירוע הזה שובר את האיזון והתפקיד שלנו הוא שהאיזון וההרתעה יחזרו". האלמן העיר: "מאז 'שומר החומות' הכול השתנה פה".
מפקד מרחב נגב תת-ניצב נחשון נגלר ביקש להרגיע: "התפקיד המרכזי שלנו הוא להחזיר את הביטחון לציבור. שיהיו יותר שוטרים בשטח איפה שיש צעירים בדואים שפוגשים את הציבור. אין לנו את הפריבילגיה לעצור, רק לעשות עוד עבודה. את מה שנעשה אי אפשר להשיב, אי אפשר להחזיר אחורה. אבל נעשה את כל המאמצים שזה לא יישנה, שהשוטרים שנמצאים בעיר יקבלו מאיתנו כמפקדים את הגיבוי הכי חזק. אנחנו נחושים להילחם בטרוריסטים האלה ובפושעים. נעשה הכול כדי שהמצב יהיה אחר".
פרטי חשבון הבנק של משפחת יצחק לרווחתן של הבנות ולתמיכה כללית: בנק דיסקונט (11), סניף לב העיר (517), מספר חשבון 183443103
