המתח מורגש היטב בימים האלה על גבול רוסיה-אוקראינה. הדיווחים הגוברים על פלישה מתקרבת של צבא פוטין עושים את שלהם, ומכניסים לא רק את החיילים האוקראינים לדריכות גבוהה מתמיד - אלא גם את האזרחים. התוצאה: התארגנויות אזרחיות של אנשים שבמשך תקופה ארוכה לובשים מדים, ויוצאים לשדות אימונים כדי להיות מוכנים לכל תרחיש.
בסוף השבוע הצטרפתי להתארגנות כזאת. מוקדם בבוקר יצאנו יחד עם מכר טוב שלי, אולכסיי בונדרנקו, אחיו ובנו, מהיציאה הדרומית של קייב לכיוון דרום. "עד שנת 2015 התאמנתי באופן קבוע", מספר לי אנדריי, אחיו של אולכסיי. "אחר כך האימונים נפסקו, אז קיבלתי רישיון וקניתי לי רובה צייד. אני הולך באופן קבוע למטווחים".
אנחנו עוצרים בתחנת דלק לתדלוק ולרכישת מצרכים. רק אז אני מבחין שאנדריי לבוש מדי צבא ונועל מגפיים. את אחיו אולכסיי, מוציא לאור שסייע לי בהוצאת הספר שלי, ושאני רגיל לפגוש בביגוד משרדי, בכלל לא זיהיתי. בנוסף למדי הצבא שלבש, רוב פניו היו מכוסים במסכה מנומרת. "אני לגמרי אדם שוחר שלום", מוסיף אנדריי. "אבל מתוך צפי שהמלחמה עלולה להתגלגל עד הבית שלי, השגתי רישיון לרובה ציד. אומרים שלאחרונה התהליך יותר פשוט מפעם. כתוצאה מהאימונים שלנו אני מכיר אישית אנשים שיחד איתם ניאלץ להגן על קייב, אנשים שיבואו לעזרתי ואני אבוא לעזרתם. עדיף שנהיה מוכנים וזה לא יקרה, מאשר שזה יקרה ויתפוס אותנו לא מוכנים. אני עורך דין אזרחי, יש לי הרבה מאד עבודה, אבל אני מבין שאימונים זה מה שחשוב עכשיו. איש לא משלם לי על זה. הרכב שלי, הדלק שלי וכאשר אני מתאמן בירי אני משלם מכיסי על הכדורים, משום שזה חשוב לי".
לאחר נסיעה של 50 דקות הגענו לכפר פלסצקה. כאן באפריל אשתקד התמקם "שדה האימונים של מרוסיה", פעילה שנויה במחלוקת שהתפרסמה בעקבות סרטון שבו היא מקללת את הנשיא ולדימיר זלנסקי ומאיימת שירצחו אותו. לאחר שרעייתו של זלנסקי חלתה בקורונה, מרוסיה קראה ברשת החברתית לזלנסקי ולמשפחתו להסתלק לישראל. "זלנסקי השתמט ארבע פעמים מהשירות הצבאי", אומרת לי מרוסיה, ומתייחסת למקרה שבו חיילים החלו להתווכח עם זלנסקי, לאחר שהגיע לבקר אותם על הגבול: "איך הוא מעז לדבר אל החיילים שלנו בצורה לא מכובדת? אגב, אחרי הסרטון שלנו הוא הפסיק להתחצף לאחרים".
כשמגיעים למקום אפשר להבחין מהר מאוד בתגיות שעל החולצות, עם הסיסמה הלאומנית "אוקראינה מעל הכל". כמו בבסיס קרבי לכל דבר, יש רחבת דגל, מסלול מכשולים ובודקה קטן עם חשמל וחימום. בסככה המרכזית אפשר למצוא תנור עם סיר ענקי שבו מתבשל משהו טעים, אבל העשן שמיתמר מהמדורה הסמוכה מאפיל על ריח התבשיל. אנשים חוטבים עצים, זורקים למדורה, מכינים קפה ומחלקים אחד לשני. בזמן הזה כמה חיילים מכניסים לשטח, מטבח שדה נגרר על גלגלים מתוצרת ברית-המועצות שתוך כדי נסיעה מסוגל לבשל 220 ליטר מרק או דייסה. לקראת השעה 10:00, כ-150 איש מסתדרים בשלשות למסדר ברחבה מתחת לדגל. מרוסיה מפקדת על המסדר יחד עם מדריכים שלובשים מדים מול הקהל, שהגיע על אזרחי. הם קוראים כמה קריאות לאומניות כמו "תהילה לאוקראינה" ו"מוות לאויבים".
בקול שמזכיר לי את הרס"פ מהטירונות מרוסיה מודיעה שהיום הזה יוקדש להישרדות ולהגשת עזרה ראשונה עבור אנשים שלא יילחמו, אבל לא ירצו להישאר בבית בעת חירום. למרות שהטמפרטורה עומדת על מעלה אחת מתחת לאפס, בגלל הרוח התחושה היא של מינוס שבע. העט מסרב לכתוב, האצבעות קופאות.
ההרצאה הראשונה של אחד המדריכים מתחילה. הקהל מתיישב מסביב על מזרנים שהביא. "כאשר הרוסים ישתלטו על שטחינו, עליכם להחליט: מה תעשו?", שואל המדריך. "האם תהפכו לפרטיזנים, תארגנו מחתרת? כן, כל זה אפשרי - אבל דורש הכנה קפדנית ביותר. וישנן דרכים רבות והרבה יותר פשוטות לסייע. למשל, כאשר תשמעו שלעיר בה אתם גרים נעות שיירות של חיילים רוסים, אתם יכולים פשוט להוריד את שמות הרחובות ואת מספרי הבתים. כאשר החיילים מגיעים, אל תדברו איתם".