חלפו 33 שנה ושוב התרחשה התנגשות אלימה בשמורת הר מירון בין תושבים מהכפר הדרוזי בית ג'אן לבין פקחי רשות הטבע והגנים (רט"ג). ביום שני האחרון הגיעו למקום פקחי הרשות מלווים בשוטרי יס"מ לצורך הדבקת צווי הריסה על מחסנים חקלאיים ומאגרי מים. האירוע אמנם הסתיים ללא פגיעות בנפש, אבל אחרי מהומה אלימה ועם רכב שרוף של כוחות הפיקוח.
ברור שיש להוקיע ולגנות כל שימוש באלימות מכל מין וסוג, קל וחומר נגד רשויות האכיפה. באותה מידה יש להוקיע התנהלות כוחנית מהצד השני (שימו לב שתגובת התושבים מסביב מגיעה בעקבות קולות ירי). סביר להניח שהאירוע הזה היה יכול להיגמר אחרת כשהפקחים משלימים את משימתם.
התקרית החזירה אותנו לקיץ 1987. חיילים משוחררים מבית ג'אן הקימו אז מאהל על אדמותיהם הפרטיות בשמורת מירון במחאה על הסירוב של רט"ג לאשר את תוכנית המתאר של הכפר, שבאה לחלץ את התושבים ממצוקות הדיור, ובמיוחד לצורך חילוץ תלמידים מ-40 כיתות לימוד שכורות ברחבי היישוב (הרחבת התוכנית לא נגעה בשמורה, אבל הרשות התנתה את הסכמתה בהטלת הגבלות על עיבודי הקרקע הפרטית).
רט"ג ראתה במאהל מעין התנחלות, ובאחד הבקרים של יוני 1987 פשטו עשרות שוטרים ופקחים עליו ופירקו אותו. למקום הגיעו תושבים רבים והתפתחה תגרה אלימה שבסופה ניזוקו כלי רכב רבים של הרשות ועשרות תושבים נפצעו.
האירוע הביא לחתימת הסכם פשרה בין רט"ג לבין מועצת בית ג'אן, והתושבים החלו להכשיר ולעבד את קרקעותיהם הפרטיות לצרכים חקלאיים. היו כאלה שנטעו למחייתם עצי דובדבן, אחרים ענבים, וחלק התמקדו בעצי זית. רבים מהם הקימו במקום מחסנים חקלאיים ומאגרי מים ענקיים לצורכי השקיה.
במשך יותר מ-30 שנה הייתה החקלאות מקור הפרנסה העיקרי של בעלי הקרקעות האלה באופן שהפך את שמורת מירון לאחת היפות במזרח התיכון. הכול התנהל על מי מנוחות עד שרט"ג החלה להפעיל את הסמכויות הנתונות לה על פי חוק התכנון והבנייה - מה שמכונה "חוק קמיניץ" - שנכנס לתוקף לפני כשנתיים.
החוק הזה, ששרת המשפטים לשעבר איילת שקד הודתה שהיה מיועד רק לערבים, מאפשר להרוס מחסנים חקלאיים ללא צו של בית משפט והטלת קנסות מנהליים של עד 300 אלף שקל.
טורים נוספים של עו"ד שכיב עלי:
ומה קרה השבוע? רשות הטבע והגנים התעלמה מחוזר היועמ"ש המתיר למי שהקים מחסן חקלאי ללא היתר, והעבירה לגביו התיישנה, לפעול להכשרת המחסן תוך תקופה הקבועה במסמך. והסוף ידוע.
עוד לפני משבר הקורונה, שהותיר רבים מובטלים ועם חששות כבדים לפרנסתם, העדה הדרוזית נמצאת במשבר חמור ביחסה עם המדינה ומוסדותיה על רקע חוק הלאום, חוק קמיניץ והקפאת תקציבי הרשויות.
המשבר הזה בא לידי ביטוי בכל פן בחיי החברה הדרוזית. אפשר לקרוא אותו ברשתות החברתיות, לשמוע אותו בכינוסים השונים ובהפגנות ראשי היישובים, ולחוש אותו בהתערערות ברית הדמים ובקולות הקוראים להחרים את השירות הצבאי. פירוק הגדוד הדרוזי "חרב" אף הוא נמצא על סדר היום ויש הטוענים שמטרת המהלך היא פגיעה באחדות העדה (גילוי נאות: הח"מ הגיש עתירה נגד הפירוק).
העדה הדרוזית יושבת היום על חבית חומר נפץ וחוששת מהניצוץ שיבעיר את ברית הדמים שנרקמה עם העם היהודי במשך יותר משבעה עשורים. התגובה של בית ג'אן לפעילות הפקחים של רט"ג לא הייתה מידתית, אך אין ספק שהביקור הזה, בליווי שוטרי יס"מ חמושים, היווה טריגר לשחרור הזעם והתסכול הדרוזי כלפי הרשויות.
אם האח הבכור (ממשלת ישראל) לא יתעשת וימהר להתנהל עם העדה הדרוזית בגובה העיניים, בשוויון מלא, כאחים אמיתיים, ובמיוחד לא באמצעות שיטת המתווכים והעסקנים שאבד עליה הכלח, עלולה חבית אבק השריפה להתפוצץ.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
