הילדים חוזרים לזום, מורי החינוך המיוחד שהוחרג מהסגר חוששים ללמד - וההורים מתוסכלים משנה מטלטלת של סגרים ולימודים מקוונים. יותר משני מיליון תלמידים בגילי הגן עד י"ב יחזרו מחר (ראשון) ללמוד מרחוק במסגרת הסגר השלישי שהוטל על ישראל בליל חמישי האחרון - וצפוי להימשך שבועיים לפחות.
צוותי החינוך המיוחד, שהוחרג מהסגר, זועמים על שליחתם לכיתות ללא חיסון, והאיומים בשביתה בשל כך טרם הוסרו. "שולחים אותנו כמו חיילים לחזית בלי נשק, ההגנה היחידה היא סמרטוט על הפה", אמר מורה מהוד השרון.
יפה בן דויד ל-ynet: "נבטל את סכסוך העבודה אחרי שכל המורים יחוסנו"
(צילום: משי בן עמי)
החזרה ללימודים המקוונים מתרחשת על רקע מאבק התחסנות המורים, שבמסגרתו מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד אף הכריזה על השבתת מערכת החינוך מיום שלישי ועד שכלל עובדי ההוראה יחוסנו - בהם צוותי החינוך המיוחד שהוחרג מתקנות הסגר ויפעל כרגיל.
צוותי ההוראה ברחבי הארץ צפויים להתחיל לקבל את החיסונים ביום רביעי הקרוב, אולם עד אז על הצוותים המלמדים במסגרות החינוך המיוחד להגיע לכיתות שבהן לומדים בסך הכול כ-280 אלף תלמידים. בארגוני המורים כבר הודיעו שיגבו משפטית ומשמעתית כל מורה שלא יגיע לבית הספר מחשש שידבק או ידביק את בני משפחתו בקורונה עד שאלה יחוסנו בפועל.
המורים מצדם מברכים על ההחלטה לחסנם, אך כאמור חוששים מאוד מהסיכון הניצב בפניהם. כמה מהם טענו כי הדבר נעשה "מאוחר מדי" היות שהם נדרשים להתייצב כבר מחר במוסדות הלימוד, וכי אף אם אכן יחוסנו ביום רביעי רק לאחר שבוע או יותר תהיה לכך רלוונטיות.
"חרפה שהמורים צריכים להיאבק כדי להתחסן ולשמור על הבריאות שלהם במקום שהמדינה תדאג להם", אמר דורון אייזלר מהוד השרון - מורה לחינוך מיוחד ואב לילדה עם צרכים מיוחדים. "אני מגיע לבית הספר בידיעה שאני עלול להידבק ולהדביק את המשפחה שלי, אני מסכן את עצמי ואני מפחד פחד מוות. סגרו את כולם בבתים בשל מגפה מסוכנת - ואותנו שולחים עם סמרטוט בפה שיגן עלינו", הוא תקף בתסכול.
עיריית רמת גן חיסנה בחשאי יותר מ-1,500 עובדי הוראה
(צילום: עיריית רמת גן )
"גם אם יחסנו אותנו השבוע מדובר בתהליך שלוקח זמן", הוא המשיך, "ובינתיים שולחים אותנו כמו חיילים לחזית בלי נשק. יש כאן חוסר צדק". אייזלר סיפר כי רק לאחרונה הוא יצא מבידוד לאחר שבתו נחשפה למורה שאובחנה בנגיף. "זה לא נדיר, כל הזמן מורים ותלמידים נשלחים לבידוד. הסיכויים שלי להידבק הם פי 30 בשל הקרבה שלנו לתלמידים. אנחנו נמצאים במרחק של 20 ס"מ מהם, כשצריך לנגב ולקנח. ילדים יורקים, דופקים את הראש על הרצפה, ואני צריך להחזיק אותם להגן עליהם, להיות צמוד אליהם. ההגנה היחידה שלי היא סמרטוט בפה", אמר.
שר החינוך באולפן ynet: "ייתכן שהמוטציה הבריטית התפשטה בהיקף רחב"
(צילום: שמוליק דודפור)
אייזלר הסביר עוד כי בתי ספר לחינוך מיוחד קולטים תלמידים מ-20-30 רשויות שונות בהן גם אדומות וכתומות, כמו גם מטפלים, מלווים וסייעות - "וכולם חשופים להידבקויות ונדבקים".
על חוויית הבידוד של ילד עם צרכים מיוחדים הוא סיפר: "זה קושי שלא ניתן לתיאור. היום מתחיל לפנות בוקר. כשלא מחסנים את המורים מסכנים את התלמידים, וגם אני מסכן את הבת שלי. הייתי משאיר אותה בבית, אבל אני לא יכול משום שאני צריך ללכת לבית הספר - וגם כאן אני מסכן אותה. התסכול גדול מאוד והתחושה היא קשה משום שהפקירו אותנו. אין היגיון, אין סדר ויש כאוס אחד גדול".
שרון דמרי, סגנית מנהל ומורה למדעים בבית הספר היסודי מעגלים שבמועצה האזורית שדות נגב, סיפרה: "בסגר הראשון היה מאוד מתסכל. ממורה בוגרת עם ניסיון הפכתי לתלותית וחסרת ניסיון - לא הכרתי את שפע העזרים הטכנולוגיים והייתי צריכה עזרה והדרכה מהמורות הצעירות ומהילדים הפרטיים שלי. פונקציות פשוטות במחשב ובטכנולוגיה היו יכולים להרוס שיעור שלם ולהפוך למידה לייאוש". בימים אלה, היא אמרה, "אחרי למידה אין סופית אני מצליחה להעביר שיעורים יעילים, למדתי להכין גם שיעורים אינטראקטיביים ולהצליח בלמידה היברידית".
דמרי סיפרה על מצב התלמידים: "הקושי התעצם למי שממילא היה לו קשה. יש תלמידים שחוסר התקשורת עם שאר חברי הכיתה יצר אצלם רגרסיה. אין תחליף ללמידה בכיתה. הריח של הכריך בהפסקת עשר, לשרוך שרוך בנעל לילדה בכיתה א', ליטוף על הראש, חיבוק של תמיכה, לסמן בכתב יד 'כל הכבוד' או להביט בעיניים. אלה דברים שאי אפשר לעשות אותם בזום. חינוך הוא לא רק טכנולוגיה".
מאיה לנגר, מורה לחינוך מיוחד מהרצליה, סיפרה כי "מורים ותלמידים נשלחים לבידוד בזה אחר זה ומכניסים לבידוד משפחות שלמות ומעגלים נוספים בשל הידבקויות". גם היא בירכה על ההחלטה לחסן את צוותי ההוראה, אך טענה: "זה לא רלוונטי לימים הקרובים. האם למורי החינוך המיוחד יש חסינות מקורונה ? אנחנו לא יכולים להידבק? אני מודה, אני מפחדת. יש לי משפחה בבית שעליי לשמור עליה".
על הנעשה בכיתה סיפרה לנגר: "אני עוטה מסכה כל הזמן ואפילו לא פותחת את בקבוק המים כדי לא להסיר אותה. אני שומרת על מרחק פיזי למרות שזה מנוגד למי שאני באמת, זו שרוצה להיות קרובה אליהם. הם גם הכי זקוקים לזה ממני בחינוך המיוחד. התלמידים יפגשו אותי מחר ואני רועדת, חוששת, דואגת, מבקשת מהם שיתרחקו שני מטר אחורה בהתאם להנחיות".
עו"ד נאוה אנקרי ממיתר, אמא לשלושה ילדים בהן התאומות עלמה ואמה הלומדות בכיתה ד', ואורי תלמיד כיתה ח', סיפרה על הקשיים שבלימודים מרחוק.
"זה יוצר קשיים, הלמידה בזום קשה ולא נותנת מענה כמו שניתן בכיתה. זה הופך אותנו ההורים למורים, המצב ממש לא פשוט", היא אמרה. "כדי שהילדים שלי לא יישארו מאחור בשל הקשיים ומורכבות הלמידה בזום, הסתייעתי במורים פרטיים למרות הנטל הכלכלי. הזום יוצר פערים, אני מנסה לא לתת לילדים שלי להגיע לשם ואני מחזקת אותם ככל האפשר. אבל אני לא צריכה להחליף את המורים. ילדים לא מתפקדים מול ההורה כמו מול המורה שלהם".
לצד קשיי הלמידה המקוונת, אנקרי ציינה גם את החוסר החברתי שהילדים חשים. "הילדים צמאים לחברים, הם צריכים את בית הספר. הם מתגעגעים למפגשים בהפסקות. כמה זמן הם כבר יכולים לשבת מול מחשב, המצב נורא".
אנקרי, שבעלה נפטר לפני כשנה, שיתפה גם במורכבות הזאת - של אמא שעובדת במשרה מלאה ומתפקדת כהורה יחיד בבית. "כל ההתמודדות נופלת עליי. כעורכת דין עצמאית לדיני משפחה אני עובדת 24/7, ובמקביל צריכה לדאוג שהילדים יתחברו לזום, שהם מבצעים את המשימות הלימודיות, להיות קשובה אליהם וגם לעבודה".
שלומית פאר מירושלים, אמא לשלושה ילדים בכיתות ד', ט' ו-י' מוטרדת גם כן מהשלכות הלימודים המקוונים. "הם פרחו אחרי הסגר השני, כשלמדו שוב בבית הספר, הם כל כך שמחו לחזור ולפגוש את החברים והמורים".
גם היא ציינה את הקשיים: "קשה לילדים לשמור על קשב במשך שעות ארוכות מול המסך, במיוחד בבית כשיש המון גירויים והסחות דעת. אני בטוחה שעוד נראה את ההשלכות של המצב. אני מוטרדת מההשלכות הלימודיות והחברתיות". בתה יעל סיפרה: "אני לא שמחה ללמוד מהבית ומעדיפה ללכת לכיתה. אני אוהבת את החברות שלי ואת המורה. קשה ללמוד בזום, זה מעייף".
