גרמאי מדבר בהפגנה שהפכה להתפרעות המונית
(צילום: אדם קוטב, נדב אבס)
הם נמלטו מהמדינה האפריקנית שבה נרדפו - ואתמול (שבת) היו מעורבים בעימותים אלימים במיוחד: יותר מ-100 אריתריאים נפצעו בהתפרעויות שהחלו בעקבות כוונת שגרירות המדינה לקיים פסטיבל בתל אביב, ובשיחה עם ynet הם ניסו להסביר את הרקע לעימותים שהובילו לכך שהמשטרה השתמשה נגדם באש חיה.
"הבעיה שלנו מתחילה באריתריאה", אמר גרמאי, ממובילי המחאה. "זו דיקטטורה, הנשיא שם יושב 30 שנה על הכיסא ולא רוצה לרדת. לכל האנשים אין מה לאכול, אין מה לשתות. זו הסיבה שיצאנו דרך סיני, כל אחד בא כמעט חודש-חודשיים ברגל. חלקנו פה כבר יותר מ-15 שנים, ואין עזרה. ביקשנו שיפתרו את הבעיה ושלא יעשו שום פסטיבל".
גוונה תחלב, שסיפר כי הוא כבר 12 שנה בארץ, אמר: "הגענו להפגין נגד הפסטיבל שמיועד לאיסוף כספים שמועברים לדיקטטור, שקונה בהם נשק. אנחנו רוצים לחיות בשלום בישראל, אנחנו עובדים, יש לנו ילדים - אבל בבית שלנו מפחידים אותנו. אנחנו לא רוצים לחיות בפחד".
שוטרים עם נשקים שלופים, מתפרעים עם מקלות: תיעוד
(צילום: נדב אבס, סיון חילאי, אדם קוטב)
הבטום מהרי, מתנגד משטר אריתריאי שחי בישראל מאז 2008 ודובר עברית שוטפת, משוכנע שהעימותים האלימים הם חלק מאסטרטגיה מכוונת שמובילה הממשלה באסמרה: "היא מנסה לייצר עימותים בין חלקים של העם. זה שלטון דיקטטורי, אין להם שום דרך לטפל בכלכלה ולכן הם מייצרים את הסכסוך והאלימות הזאת כדי שכולם ידברו רק על זה".
לדבריו, הפסטיבל שיזמה השגרירות בתל אביב היה אמור להתקיים באולם ברחוב המסגר ותוכנן על ידי הקונסול לרגל 1 בספטמבר – מועד תחילת המאבק המזוין לעצמאות באריתריאה, ולא לרגל יום העצמאות שנחגג בכלל במאי: "היו אמורים להיות שם שירים וריקודים. כל השבוע נציגי המשטר איימו שאם אנשי האופוזיציה יגיעו לאירוע ויפריעו לו – הם ירסקו אותם. גל האלימות הזה התחיל לפני שנתיים באירופה. זה הגיע לשבדיה, גרמניה, ארה"ב, קנדה ובסוף לישראל".
הבטום שמתגורר בירושלים מדגיש שהוא מתנגד למשטר - אך גם לאלימות שנראתה בתל אביב. לדבריו, בעימותים היו למעשה שלושה צדדים, שכל אחד מהם לבש חולצה בצבע אחר: לובשי החולצה הכחולה הם מתנגדי משטר; לובשי חולצה אדומה - תומכי השלטון; ולובשי חולצה לבנה עם לב - אף הם תומכי המשטר. יש גם אבחנה גיאוגרפית בין הצבעים: החולצות הכחולות הם מאיזור אקלגוזאיי באריתריאה; האדומים מאזור סראייה; ואלו שבלבן - מאיזור חמאסיאן.
בתשובה לשאלה מה לדעתו ישראל צריכה לעשות, ענה: "השלטון בישראל לא יכול לעשות כלום, מלבד לקרוא לאנשים לא לאלימות". הוא הוסיף כי "ישראל נתנה לנו הגנה קבוצתית ואני מאוד מעריך את זה. אבל אנשים לא יכולים לקבל שירותים מהשגרירות האריתריאית, היה לאנשים מאוד קשה וישראל לא הכילה את זה. בכל מדינה מתוקנת צריך לאפשר הפגנה למי שרוצה - אבל בלי אלימות".
"לצערי, האסון שקרה לא הפתיע אותי", אמר ברהנה נגאסי, שהזכיר את פניית ראשי הכנסיות האריתריאיות למשטרה: "פנינו והתרענו, כתבנו להם שהאירוע הזה יכול להוביל לשפיכות דמים מיותרת, אבל הרגשנו שלא לוקחים אותנו ברצינות. אני מתנגד לאלימות בכל צורה שהיא. האלימות שראינו לא הייתה אמורה לקרות בכלל, בטח במדינה שבה אתה מבקש מקלט. אני לא מבין אלימות ולא מצדיק אלימות, אבל אני מבין את הכעס של אנשים שנמצאים במציאות של דיכוי שנים ארוכות. כשלאדם אין תקווה, אין עתיד, כשהוא מרגיש שהמדינה מפקירה אותו - זה מה שקורה".
"מה שקרה פה היה אוזלת יד של המשטרה", הוא הוסיף. "הם הבטיחו לנו שהם ערוכים מספיק, אבל בבוקר לא היו כמעט שוטרים, והכמות גדלה רק כשהמצב היה מאוד קשה. התחננתי למשטרה בדמעות, אמרתי להם שיביאו עוד כוחות. אנחנו מזועזעים מכמות הפצועים ומהאש החיה שהופנתה לעבר המפגינים".
ברהנה הביע את חששו "מההשלכות החברתיות. שזה יחלחל, שהמתח שהיה גם ככה מול הקהילה האריתריאית רק יילך ויגדל. שיתנכלו לנו, שהורים יגידו שהם לא רוצים שהילד שלהם יגדל עם ילדים שההורים שלהם ככה, מתפרעים. שהאפליה במקומות העבודה תלך ותגדל, שזה ישפיע על מדיניות הגירוש. תמיד יש השלכות".
פורסם לראשונה: 23:43, 02.09.23
