פתאום קם אדם בבוקר ומבין שהעולם השתנה. זה מכעיס כשהעולם, שהכיל והאכיל, שלחש בכל בוקר "תגיד תודה שאתה גבר ותשתה משהו", עוצר את הסעודה באמצע ומגיש חשבון. מכעיס ומבהיל. גם לאברהם גרנט הוגש בתחילת השבוע חשבון - תחקיר "חשיפה" שבו סיפרו נשים איך מאמן נבחרת ישראל בכדורגל לשעבר פגע בהן מינית. בחשבון הזה אמנם נרשמו כמה הנחות על חשבון הבית - למחרת השידור היו גופי תקשורת שבחרו שלא להתייחס לפרשה, או להעניק לה סיקור מזערי, וגם אשתו לשעבר צופית גרנט מיהרה לתמוך בו תוך התעלמות מוחלטת מהנפגעות. ועדיין - אחד מהאנשים המקושרים בישראל, ששלט בתקשורת הספורט המקומית ואולי מעבר לכך, הועמד השבוע לדין ציבורי. עוד גבר חזק ומקושר נפל לסטטיסטיקת מי-טו.
צריך לומר: גרנט הוא כנראה לא משה איבגי, גם לא שי אביטל, בוודאי לא אלון קסטיאל. נכון לכתיבת שורות אלה - אין פה עבירות ברף הפלילי הגבוה, והמשטרה איננה מעורבת. מעשיו של גרנט, כפי שעלו בתחקיר ושעדיין יש לצרף להם את המילה "לכאורה", בעיקר יצרו אצל הצופות (ויש לקוות שגם אצל הצופים) צרבת, ויש בהם הרבה מהתחום האפור שהמהפכה הפמיניסטית מנסה לבער.
אך צריך לומר גם את זה: איפה שיש כוח, יש גם פוטנציאל לניצול לרעה של כוח, וגרנט, איבגי, אביטל וקסטיאל גדלו והתחנכו בעולם שבו נשים הן חלק מהבופה הפתוח שהחיים מציעים לאנשים עם כוח. אכול כפי יכולתך, גם אם על פניה מרוחה, כמו שלט ענק בנתיבי איילון, הבעת גועל. גם אם שפת גופה משדרת מצוקה. גם אם היא אומרת לא. הרי כשהיא אומרת לא, למה היא מתכוונת? למה היא מתכוונת כשהיא אומרת לא?
לא בטוח שהנשים שסיפרו על מה שחוו לכאורה מגרנט יזכו לצדק. סביר להניח שהזמן ירפא בעיקר את מי שפגע בהן. אך הסכמתן להתראיין חשובה לאין שיעור
הפזמון ההוא של דן אלמגור, שנכתב ב-1962 ללהקת "התרנגולים" והפך ללהיט, זכה כעבור 30 שנה לעריכה מחודשת לאחר שצוטט על ידי השופט מישאל חשין ז"ל בערעור בפרשת האונס בשמרת. "כשהיא אומרת לא - לזה היא מתכוונת, לזה היא מתכוונת כשהיא אומרת לא", תיקן והוסיף: "לכן הלא שלה סופי, מוחלט, כי היא החליטה, לא שום בית משפט".
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןעבור גרנט, שהיה בן שבע כשפורסם השיר המקורי, העריכה הגיעה באיחור, אך יש במשפט הציבורי שלו ושל תרנגולים נוספים כדי לבצע עריכה מחודשת בערך הגבריות, לנער את השיח הבין-אישי הישן ולייצר כאן דור חדש של גברים.
לא בטוח שהנשים שסיפרו על מה שחוו לכאורה מגרנט יזכו לצדק. סביר להניח שהזמן ירפא בעיקר את מי שפגע בהן. אך הסכמתן להתראיין, גם אם בקול ובפנים מטושטשים, היא חשובה לאין שיעור. היא חלק מקידוד שפה חדשה וכללי משחק חדשים שמשנים את פני החברה כולה, שיעור בחינוך שיהפוך יום אחד לפרק משמעותי בהיסטוריה של האנושות. פרק שבו פתאום קם אדם בבוקר ומבין שהוא אדם.
- רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
