האינטלקטואל המצרי מוחמד חוסיין הייכל, אחד ממקורביו של אנואר סאדאת, סיפר בעבר שהנשיא המצרי המנוח נתקל בעמדות ישראליות נוקשות מאוד במהלך המו"מ עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין בקמפ דיוויד ב-1978. לדברי הייכל, באחת הישיבות בנוכחות נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, כשסאדאת שב והעלה את עיקרון השטחים תמורת שלום, התרעם בגין, היכה בידו על השולחן ואמר: "מר סאדאת, יש לך ולערבים רבים אחרים בעיית הבנה. מבחינתכם, העיקרון מחייב שישראל תיתן שטחים ושהערבים ייתנו שלום. עליכם להבין שישראל אינה מתחננת לשלום שלכם, ושישראל היא הנותנת את השלום, ובתמורה לכך היא לוקחת את השטח".
באותו רגע קם סאדאת ואמר לקרטר שמדובר במבוי סתום. הוא יצא מהפגישה והמו"מ נפסק למשך שלושה ימים. השיחות התחדשו רק בעקבות לחץ מצד הנשיא האמריקני, והצדדים חתמו על הסכם קמפ דיוויד הידוע שבמסגרתו נסוגה ישראל מחצי האי סיני.
הגישה הישראלית המתנשאת לא השתנתה מאז. לעומת זאת, הציבור הערבי המתנגד לישראל עדיין משוכנע שהוא מחזיק בקלף המיקוח של השלום שיוחלף תמורת זכויות לפלסטינים. המנהיגים הערבים הבינו באיחור את התפיסה הישראלית בנוגע לזכויות ולשלום, והמשיכו לחתור למשא ומתן מתחת לשולחן כדי לשמור על האינטרסים שלהם ולהציל את כבודם.
נשיא סוריה המנוח חאפז אל-אסד נתקל בעקשנות הישראלית בזמן ועידת מדריד ב-1991, שהתקיימה בחסות ארה"ב וברה"מ. דיפלומט סורי שנכח בוועידה אמר שנציגו של אל-אסד, פארוק א-שרע, דרש בתחילה נסיגה מלאה מהגולן. ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר ענה בהצעה נגדית שהוא מוכן לסיים את המלחמה מבלי לקבל אף תנאי. אז הבין אל-אסד שלא יעלה בידו אפילו להציל את כבודו, ואמצעי התקשורת שלו התמקדו בהבלטת הסיבה לכישלון הוועידה: נחישותו לשכשך בכנרת.
בזמן האחרון נשמעות קריאות של מנהיגים ערבים שמטרתן לחרחר מלחמה עם ישראל, וחלקן מרחיקות לכת באיומיהן לחסל אותה. הציבור מאמין לקריאות אלה כשם שהוא מאמין שקלף השלום נמצא בידי הערבים, ושהוא ישמש אותם להשבת הזכויות שגזלה ישראל. מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, המכריז השכם והערב שביכולתו להביס את ישראל, הצליח לעוור את עיני העם בלבנון. הוא חי במדינה הרוסה, קלוקלת, ענייה ומותשת, שהמפלגה שלו תרמה לחורבנה, והוא אומר שישמיד מדינה המחזיקה באלפי מטוסי קרב, אלפי טנקים, מאות אלפי חיילי סדיר ומילואים ומערכת כיפת ברזל נגד טילים. איך, למען השם, הוא יעשה זאת?
תנועת חיזבאללה היא לא יותר מדיביזיה של משמרות המהפכה המקבלת פקודות מטהרן. היא מבצעת אותן, כפי שמודה נסראללה, באופן מדוקדק ובהשראת המנהיג העליון של איראן. זו, כידוע, לא מנהלת מלחמות באופן ישיר, אלא באמצעות סיכון והקרבה של תושבי המדינות שבהן היא מעורבת. כך למשל, משמרות המהפכה החלו, בדומה לשיטות הגיוס של דאעש, לתור אחר ילדים מהדור השני שלא נקלטו במערב.
הודא אל-חוסייניאיראן יודעת היטב שחיזבאללה הפכה שברירית מאוד ולא תוכל לעמוד במלחמה נגד ישראל דוגמת זו שהתחוללה ב-2006. איראן גם מבינה שבניגוד לעבר, תומכי חיזבאללה בלבנון של היום הם אנשים רעבים ומיואשים שנאלצים לעמוד בתורים ארוכים לתרופות וללחם עבור ילדיהם. הציבור הזה לא יוכל להחזיק מעמד זמן רב, והוא יפנה עורף למפלגה שהביאה אותו ואת כל לבנון למצב קטסטרופלי. האיום במלחמה הוא אפוא רק מילים ריקות, ואינו שונה מהתעמולה של תחנת הרדיו "קול ערב" משנות ה-60 של המאה הקודמת.
ניכר אפוא שנסראללה ואנשיו ימשיכו לאיים במלחמה מובטחת שלא תקרה ומי שמשלם את המחיר הם מתנגדיו מבית – למדיניותו ולמהלכיו. זהו מצב מסוכן: הליכה על חבל דק, הרפתקנות, סיכון והימור על חייהם של עמים כמוהם כפעולת התאבדות שאינה שונה בהרבה ממה שעשה ג'ים ג'ונס, מנהיג הכת הנוצרית שהוביל לאחד מאירועי ההתאבדות ההמוניים המחרידים בהיסטוריה. גם הוא ו-900 מחסידיו שהתבצרו במקדש בדרום אמריקה חשבו שבהתאבדותם הם יקרבו את הגאולה.
- הודא אל-חוסייני היא עיתונאית ופרשנית לבנונית. המאמר המלא פורסם ביומון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון. גרסה עברית מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: עמיר טאובר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
