מיד לאחר שהחלה המלחמה מול חמאס בעזה, הצטרף ארגון חיזבאללה לאתגר את ישראל בירי לעבר היישובים שסמוכים לגבול עם לבנון. בעקבות כך הוחלט לפנות מבתיהם את התושבים שמתגוררים במרחק של עד חמישה קילומטרים מהגדר, למעט 11 יישובים שצה"ל החליט לא לפנות אותם. תושבים באזורים שמרוחקים מעט יותר מהגבול או שנאלצים לעבוד באזור שפונה מביעים דאגה גדולה גם מבחינה ביטחונית, אבל גם מבחינה כלכלית. "יש היום קורנטים מדגמים משופרים שמגיעים גם לשמונה קילומטרים", אמר הבוקר (רביעי) ל-ynet Live שמואל (שפי) שאלתיאל-הלוי מהיישוב מנות.
תושבי הצפון שלא פונו: "לא יכולים לקיים פה חיים"
(צילום: שמוליק דודפור)
"כשרואים את הנוף המדהים אצלנו ואת חבל הארץ המשגע הזה של הגליל המערבי, בעיקר פה מהיישוב מנות, אפשר להבין למה אנחנו חיים פה ומה אנחנו עושים פה", אמר שאלתיאל-הלוי. "אנחנו לא מעוניינים להתפנות, אנחנו מתוסכלים מזה שהפקירו אותנו. שליש מהתושבים כאן התפנו בעצמם ונושאים בעלויות אדירות של כפילות שכירות פלוס משכנתה. יש פה בעיה כלכלית קשה מאוד, אנחנו נשארנו כאן כי הפרנסה שלנו כאן".
הוא אמר עוד: "אנחנו חייבים להחזיק את היישוב, אבל כל השירותים שאנחנו מקבלים זה מהיישובים בסביבה. כל פעם אנחנו צריכים לנסוע, והילדים כמובן לא יכולים להתחנך במקום אחר. אני מצפה שיכירו בכל יישובי קו העימות בהשוואת תנאים לפינוי. זאת הדרישה שלנו, אני חושב שצריכים לתת לנו את החוסן הכלכלי ואת החוסן הנפשי. מי שמעוניין להתפנות יוכל לעשות את זה, יהיה לו את התקציב לשכור דירה.
"חלק מאיתנו, כמו כיתות הכוננות ומשפחות אחרות, חייבות להישאר כאן. אבל אנחנו מבקשים שיעזרו לנו, שייתנו לנו את התנאים האלה - השוואת תנאים לפינוי. במועצה האזורית שלנו, מעלה יוסף, אנחנו מדברים על יישובים שממש קרובים לגבול. במרחק אווירי היישוב שלנו נמצא במרחק של 3.5 קילומטרים מהגבול. 68 יום אנחנו במלחמה, ומדי יום אנחנו עוברים פה תחת איום של מלחמה מיידית. התסריט של פלישה קרקעית של כוחות רדואן מגבול לבנון ליישובים שלנו הוא חי, קיים, בועט ונושם".
ענבר בזק, לשעבר חברת כנסת במפלגת יש עתיד, מתגוררת ביישוב יובלים בגליל התחתון. יחד עם זאת, היא עובדת כמנכ"לית החברה הכלכלית במועצה האזורית גליל עליון. כלומר, הדרך לעבודה עוברת באזורים שמהם פונו תושבים. "אתה נוסע על הצירים, וכל כמה קילומטרים אתה נתקל בשלט שעליו כתוב 'הגעת לאזור מאוים' עם חיילים שעוצרים אותך ובודקים אותך", סיפרה בזק. "זו תחושה לא טובה כי חלק מהיישובים ממש נטושים".
בזק הוסיפה: "אנחנו מועצה אזורית, מה שאומר שבתי הספר שלנו הם אזוריים. אז חלק מהיישובים שלא פונו - לא באמת יכולים לקיים שגרת חיים כי אין בתי ספר. כל בתי הספר סגורים, הילדים נדרשים ללמוד מהמקלטים, ואין את כל השירותים שבשוטף אנחנו מקבלים מקריית שמונה, שזו עיר המחוז שלנו. קופת חולים, סופר, בית מרקחת - הכול סגור. אנחנו ביישובים שהמדינה בחרה לא לפנות ואומרים לנו 'תקיימו שגרת חיים'. זה מצב בלתי-אפשרי".
וכשאת פונה עם הגישה שיש לך לפוליטיקאים, מה עונים לך?
"ביום שני עליתי לכנסת והשתתפתי בדיון של ועדת חוץ וביטחון. העניין שזה לא באמת בעיית חוץ וביטחון כי שר הביטחון גלנט הבטיח כבר לפני ארבעה שבועות שהוא הוציא מכתב לשר האוצר סמוטריץ', שבו הוא כתב שהוא מכיר בכך שאין צורך צבאי לפנות את היישובים שלנו, אבל כן יש צורך אזרחי לתמוך בנו. המדינה צריכה לתקצב את זה, המדינה צריכה לעשות איזשהו מתווה שמסייע לנו ועוזר לנו.
"המדינה בחרה לפי שיקולים מבצעיים וזה בסדר, ואנחנו מכירים בזה. יש תושבים שרוצים וחייבים להישאר, אבל יש משפחות עם ילדים, אי אפשר לקיים שגרת חיים כשאין לך מרחב מוגן, כשיש לך יריות כל הזמן, וצריך לאפשר למשפחות האלה לצאת. אנחנו מדברים על מתווה שייתנו את התקציב למועצות, ייתנו לנו לנהל אותו בצורה שאנחנו מבינים, בין אם למגן את מי שנשאר, בין אם לפצות את מי שיצא. תנו לנו כלים".
