כבר למעלה מעשור ממתינה אסתר (55), אם יחידנית לחמישה, לדירה בדיור הציבורי. באחרונה הודיעו לה שהיא איבדה את זכאותה משום שילדיה גדלו בינתיים ולפיכך אינה עומדת בקריטריונים. זאת למרות שהיא מוכרת בביטוח הלאומי כנכה 100% עם אי-כושר עבודה.
"המדינה הזו גמרה אותי", היא אומרת בכאב, "אני לא מסתדרת כלכלית, יש לי חובות והוצאה לפועל. כבר כמה חודשים לא שילמתי שכירות ואני בקושי מחזיקה את הראש מעל המים. המצב הנפשי שלי מתחיל להתערער. אני לא יודעת לאן אלך ויש לי חרדות ופחדים. אין להם רחמים, הם שולחים אותי לרחוב".
אסתר היא אחת ממאות אלפי אנשים שאינם עומדים בקריטריונים לזכאות, אשר נותרו בעינם כמה עשרות שנים בחסות הייבוש הסדרתי של מערך הדיור הציבורי. שינוי הקריטריונים, ללא מנגנון עיבוי של כמות הדירות, יגדיל משמעותית את רשימת הממתינים, מצב שממנו ניסו הממשלות הקודמות להימנע.
במסגרת תקציב המדינה שאישרה באחרונה הממשלה יש הסכמה על תוספת משמעותית לדיור הציבורי שכוללת בין היתר רכישה של 1,700 דירות חדשות ותקצוב בנייה ל-3,000 יחידות דיור עבור קשישים.
גורמים במשרד הבינוי והשיכון טוענים כי בנוסף לכך צפוי המשרד להקים ועדה חיצונית שתבחן מחדש את סוגיית הקריטריונים הבעייתיים הנהוגים כיום: התניית דיור ציבורי בכך שהמבקש זכאי לאבטחת או להשלמת הכנסה (דרישה המונעת זכאות מאנשים שמרוויחים שכר מינימום וגם מונעת מאנשים מתחת לקו העוני לצאת לעבוד מחשש שיאבדו את זכאותם); זכאות רק לנכים רתוקים ולא לנכים אחרים גם אם הם מקבלים קצבה של 100% נכות; אם יחידנית עם שלושה ילדים זכאית, יחידנית לשניים - לא; אישה שמקבלת מזונות לא זכאית.
המספרים מדברים בעד עצמם: בשנת 2018 ביקשו דירה ציבורית 7,603 אבל רק 2,005 אושרו. שנה לאחר מכן ביקשו 7,010 ואושרו רק 1,884. ב-2020 ביקשו דירה ציבורית 7,003 ואושרו 1,984 בלבד. כלומר, בכל שנה נדחו כ-5,000.
"לאורך שנים חיסלו את הדיור הציבורי"
"הקריטריונים ההזויים נועדו להסתיר את הנתונים האמיתיים לגבי משבר הדיור - 210 אלף משפחות אינן יכולות אפילו לחלום על רכישת דירה ובקושי עומדות בתשלומי שכר הדירה החודשיים", אומר דני גיגי, מקדם מדיניות בפורום הדיור הציבורי. "כך מציגים מקבלי ההחלטות מצג שווא כאילו מדובר בבעיה קטנה של כמה אלפי משפחות, בעוד שמדובר בבעיה ענקית של 180 אלף משפחות שנזרקו מהתור באמצעות הקריטריונים ההזויים. אין היגיון בכך שאיש עם מוגבלות נפשית עם 100% נכות לא יהיה זכאי, אין היגיון בכך שיכפו על אנשים להיות מובטלים כדי לקבל זכאות, ואין היגיון בכך שיגידו לאישה תעשי עוד ילד כדי לזכות בדירה ציבורית".
ריקי כהן-בנלולו, פעילה פוליטית בפורום הדיור הציבורי: "במקום לדאוג לחסרי הדיור ולבנות דיור ציבורי ראוי לאורך שנים חיסלו את הדיור הציבורי ובמקביל הרימו את גדרות הזכאות והקשיחו את הקריטריונים. במצב שנוצר הקריטריונים אינם משקפים את המציאות ואוכלוסיות רבות שאין להן שום פתרון דיור ראוי אחר נידונות לחיים של עוני קשה, ניתוק חברתי ואבטלה. המדינה חייבת להפסיק להתעלם ממצוקת הדיור הקשה של האוכלוסיות שנופלות מחוץ להגדרות הזכאות. הקריטריון היחיד שצריך לעמוד כנגד הזכאות הוא רף ההכנסה".
נפגעת נוספת מהמצב היא נעמי (46), אם יחידנית לארבעה. היא גרה עם ילדיה בבית שבו גדלה אבל מכיוון שלא גרה בדירה ארבע שנים רצופות לפני שאביה נפטר היא לא זכאית להישאר בה ומשרד הבינוי והשיכון מבקש לפנות אותה.
"אני צריכה לעזוב ולשלם להם חוב של 130 אלף שקל על הזמן שחייתי שם", היא אומרת בדמעות. "אני גם ככה בקושי סוגרת את החודש. אני במינוס קבוע והלוואות. אם אצטרך לשלם שכירות לא יישאר לי כסף לאוכל לילדים. זה אבסורד, הם רוצים להוציא אותנו כדי להכניס משפחה שכביכול עומדת בקריטריונים. המצב הזה יגרום לי להידרדר כלכלית באופן שאהיה מספיק ענייה כדי לעמוד בקריטריונים בחזרה. כבר חודשים שאני על כדורי הרגעה. לא יודעת אם מחר לילדים שלי יהיה איפה לגור. איך אני יכולה לטפל בהם כשאני כל הזמן בחרדות".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר כי "התקציב המוגבל והקריטריונים המיושנים הם אחד האתגרים העומדים בפנינו. נפעל בכל האמצעים לטפל בנושא קריטי זה שלא עודכן שנים רבות".
