אלי בכנר, השורד האחרון מבין ילדי גטו טרזין שכתבו על חוויותיהם, הלך אתמול (חמישי) לעולמו בגיל 91 והובא למנוחות במושב מולדת.
בכנר נולד באוסטרבה שבצ'כוסלובקיה למשפחה יהודית אמידה שעסקה במסחר והחזיקה בבעלותה קניון על שמה. "עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ניסתה המשפחה להימלט לכיוון מזרח, אך הנאצים הצליחו ללכוד אותה וב-1942 נשלחו בני משפחת בכנר לגטו טרזין שליד פראג", סיפר הנכד עופר בכנר. "סבא, שהיה אז ילד בן 11, היה בגטו שנתיים שבמהלכן כתב שירים במחבוא עם ילדים נוספים".
בכנר ושאר הילדים כתבו 21 שירים שלוו באיורים. כדי שהנאצים לא ימצאו את השירים הם הוסלקו בקירות הגטו ובביובים. הנכד ציין כי לקראת סוף המלחמה כשיהודי הגטו הועברו לאושוויץ, בכנר הופרד ממשפחתו ונשלח לעבודות הכפייה ולצעוד המוות. אל מחנה בוכנוולד הגיע כילד יתום, ושם הצטרף למחתרת הצ'כית ומדייום דעג לבדוק אם מישהו מבני משפחתו נותר בחיים. "יום אחד הוא הלך לצריף של אביו וסיפרו לו שהוא נפטר. הוא הלך לערימת הגופות שאליה נזרק - ולהפתעתו אביו עדיין נשם", אמר הנכד. "הוא גייס את המחתרת כדי שתטפל באביו - וכך הציל אותו".
בסיום המלחמה נמצאו השירים שכתב בכנר עם חבריו, ונכרכו יחד לספר שנקרא "אין פרפרים פה" ותורגם על ידי לאה גולדברג. מרבית הילדים שכתבו את השירים נרצחו בשואה. אחד הבודדים שניצל ושרד היה אלי, שעלה לארץ והקים משפחה לתפארת בגלבוע.
לפני כעשר שנים הולחנו על ידי אפי שושני כמה שירים מהספר שהועלו אחר כך במופע. שני שירים שכתב בכנר הפכו גם לקליפים: "העכבר" ו"כן כן ככה זה". כתבה על כך התפרסמה לפני שנה ב"ידיעות אחרונות".
כנער הצטרף בכנר למחתרת הצ'כית. נכדתו עינב בכנר-נאמני ספדה לו: "סבא היה בין משחררי בוכנוולד. תחת הפצצה הוא רץ בחושך לגדר עם קאטר וחתך את גדרות המחנה, והיהודים נמלטו. סבא היה אמיץ, אופטימי, מצחיק ומלא שמחת חיים עד ליומו האחרון. הוא היה הכי גיבור שהכרתי". בכנר ז"ל הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, 13 נכדים ועשרות נינים. רק לפני שבוע נולד לו נין אחרון.
