בימים האחרונים, אחרי שתיקה ארוכה וכשנה אחרי סגירת התיק נגדה בפרשה שזכתה לכינוי "מין תמורת מינוי", התראיינה השופטת לשעבר אתי כרייף. היא סיפרה על החקירה הפלילית שלה, לא חסכה ביקורת ממערכת אכיפת החוק ובמיוחד מפרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, ודחתה את הטענות לפיהן עברה עבירות פליליות.
בדצמבר 2019, נזכיר, זימנה פרקליטות מחוז מרכז לשימוע את יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה ואת כרייף, שופטת בית משפט השלום בנתניה דאז. בהתאם להחלטת פרקליט המדינה שי ניצן, הוחלט כי השניים יואשמו בשוחד בכפוף לשימוע, בזמן שלנוה יוחסה גם עבירת מרמה והפרת אמונים, בעוד לכרייף יוחסה השמדת ראיה בחקירה.
2019: אפי נוה בצאתו מלהב 433
(צילום: משי בן עמי)
ואולם, לאחר השימועים, במרץ האחרון, חל מפנה: המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד מומי למברגר, שהיה גם זה שהמליץ לזמן את השניים לשימוע, החליט לסגור את תיק החקירה נגדם. הוא הסביר שלאחר שמיעת הטיעונים שהעלו הסנגורים בשימוע, הוחלט "לאחר התלבטות" שאין סיכוי סביר להרשעה בתיק זה. למברגר הוסיף בהחלטתו כי "על אף ממצאים עובדתיים קשים שעלו מן החקירה, ממצאים העולים לכאורה כדי מעשים פליליים, יש לגנוז את התיק".
הקביעה: אין סיכוי סביר להרשעה בשוחד
בפרקליטות הסבירו שההחלטה להאשים את נוה וכרייף בשוחד, בכפוף לשימוע, נסמכה על בחינת ציר הזמן ועיתוי קיום המפגש האינטימי בין השניים בלב ליבו של הליך מינויה של כרייף לשופטת. נגד כרייף נטען שהייתה זקוקה לעזרתו של נוה, וביקשה ממנו פעם אחר פעם לקדם את מינויה, זאת במקביל ובשילוב עם שיח אינטימי ו"שמירת האש" ביניהם. כלומר, לטענת הפרקליטות, התברר כי ציר הקשר האינטימי וציר קידום המינוי היו שלובים זה בזה.
כרייף סיפרה בראיון לעובדה שהכירה את נוה לפני שהיה יו"ר הלשכה. "אני משתפת אותו שאני רוצה להיות שופטת. הוא יו"ר הלשכה בתל אביב. לא חיפשתי את זה. הכרתי בן אדם מעניין נחמד. החלפנו טלפונים. אני יודעת שלימים הוא יהיה ראש הלשכה? יש דברים שקורים כי הם קורים", היא אמרה.
שנתיים אחרי ההיכרות ביניהם, ושנתיים אחרי שהגישה מועמדות לשפיטה, הוא נבחר ליו"ר הלשכה ביוני 2015. "אני אומרת לו 'אפי, עכשיו כשאתה ראש הלשכה, אולי תגיד לי למה שנתיים אני ממתינה לזימון לוועדת משנה ראשונה?' מי לא עושה קשרים מול אנשים שהוא מכיר? קשר מיני חברי, מה קרה?".
כשכרייף נשאלה אם נעזרה באדם שאיתו ניהלה רומן להתמנות לשופטת, היא ענתה: "הוא לא היה ראש הלשכה. הוא לא ישב בוועדה לבחירת שופטים, אין שום קשר בין הקשר למינוי. זה קשקוש".
לפי הראיות, למברגר הצביע על קיומו של "מניע מעורב", כלומר שכרייף נפגשה עם נוה למפגש אינטימי גם מתוך רצון ומטרה שזה יסייע לה, ולא רק בשל יחסי הידידות והמשיכה בין השניים. הפרקליטות סברה עוד כי נוה היה מודע לכך. ואולם, לאחר קיום השימוע, סבר הפרקליט הבכיר כי הערכת הראיות בתיק השתנתה: מצד אחד קיומה של מערכת יחסים מעורבת, אבל מצד שני היעדר התניה מפורשת, או הבטחה מפורשת - למפגשים אינטימיים כתמורה לסיוע.
"ניתוח מכלול הנסיבות וההתכתבויות בין השניים, יכול להוביל לקביעה כי היה גם מניע מושחת ואינטרסנטי בקיום מערכת היחסים האינטימית. אולם, לא ניתן לומר כי מדובר בפרשנות ובמסקנה הכרחיות. קיים ספק סביר באשר לשאלת המניע לקשר האינטימי, ומשכך המסקנה היא, כי אין די ראיות כדי להוכיח את היסוד הנפשי הנדרש לעבירת השוחד, ברמה הנדרשת במשפט פלילי".
השוחד ירד מהפרק, אבל מה לגבי הפרת אמונים?
לאחר ההחלטה שלא להעמיד את כרייף ונוה לדין בגין שוחד, התלבטו בפרקליטות אם להעמיד את השניים לדין בעבירת מרמה והפרת אמונים. בפרקליטות סברו כי "נוה, בהיותו ראש לשכת עורכי הדין ובעל מעמד משמעותי ודומיננטי בבחירת שופטים, פעל באופן מהותי, במספר הזדמנויות, לקידום מינויה של כרייף, בהיותו בניגוד עניינים חריף נוכח הקשר האישי-אינטימי ביניהם".
למרות קיומם של קשיים ראייתיים מסוימים, סבר למברגר שאכן קיימת תשתית ראייתית לכך שנוה עבר במעשיו אלה עבירה של מרמה והפרת אמונים, ללא רכיב של סטייה מן השורה.
את כרייף, סברו בפרקליטות, ניתן היה לראות כמי שביצעה הפרת אמונים יחד עם נוה, נוכח פניותיה החוזרות ונשנות שלה אל נוה, במטרה שיפעל למענה בהליך מינויה. לצד זאת, סברו בפרקליטות כי היא גם תרמה במעשיה להעמקת ניגוד העניינים של נוה, וייחסו לה את העבירה בין השאר בגין היות העבירה קשורה למינוי שופטים והיותה של כרייף אז קצינה ותובעת במשטרת ישראל, האמונה על אכיפת החוק.
למרות כל אלה, השיקול שהכריע את הכף בפרקליטות נגע לדרך שבה הושגו הראיות שהועברו לגורמי האכיפה והובילו לפתיחה בחקירה. מדובר היה בהתכתבויות ושיחות מוקלטות מהטלפונים של נוה שהועברו לגורמי האכיפה על-ידי העיתונאית הדס שטייף. בפרקליטות טענו שהחומרים הושגו תוך פגיעה קשה בפרטיותו ובזכויותיו, ולכאורה תוך ביצוע עבירות פליליות של פגיעה בפרטיות וחדירה לחומר מחשב.
למברגר חשב ש"יהיה זה לא הוגן ולא נכון, לעשות שימוש בראיות שמקורן בפגיעה קשה בפרטיותו ובזכויותיו של נוה, תוך הפרה לכאורה של החוק, ועל בסיסן להעמיד אותו לדין פלילי, כאשר נותרנו עם עבירה של מרמה והפרת אמונים. קיים סיכוי סביר שבית המשפט לא יקבל ראיות אלו. למעשה, האיזון בין האינטרסים השונים וסוגיית ההגינות מביאים לכך שלא קיים סיכוי סביר להרשעתו של נוה". משהוחלט כאמור ביחס לנוה, החשוד העיקרי, אז הוחלט גם לא להעמיד לדין את כרייף בעבירה זו.
העבירה שהובילה לפרישה
השופטת לשעבר כרייף נחקרה לראשונה באזהרה בינואר 2019. בפרקליטות, שכאמור ייחסו לכרייף עבירה של השמדת ראיה, הסבירו כי במהלך החקירה היא ביקשה מהחוקרים לשוחח בטלפון עם גורמים שונים – והם התירו לה לעשות זאת. "לאחר מכן, בהמשך החקירה, נותר הטלפון בהישג ידה. על פי החשד, השופטת כרייף ניצלה את האמון שניתן בה על-ידי החוקרים, ובהיותה בחדר החקירות מחקה מהטלפון התכתבויות שהוחלפו בוואטסאפ בינה לבין מספר גורמים, לרבות אחד מחברי הוועדה לבחירת שופטים". לימים התברר שמדובר בשר האוצר לשעבר משה כחלון.
כרייף סיפרה ל"עובדה": "משפילים אותי עד עפר. אני מחליטה שלא יעשו אותו דבר לחברים שלי, לוקחת את הטלפון ונזכרת בחמישה אנשי ציבור בכירים שיש לי ומוחקת את המסרונים איתם. עבירה? לא. קשור למינוי? לא. בזמן המינוי? לא. שנים אחרי? כן. מחקתי את אפי? לא".
בפרקליטות לא הסכימו עם טענותיה של כרייף, וטענו כי "היא מחקה את ההודעות שהוחלפו בינה לבין חבר הוועדה ביודעה כי הן עשויות להיות דרושות כראיה בחקירה המתנהלת נגדה, העוסקת בהליך בחירתה לשיפוט. בתום החקירה מסרה השופטת כרייף לחוקרים את הטלפון, בלא שאמרה להם דבר אודות מחיקת ההודעות". מחיקת ההודעות התגלתה בסופו של דבר לאחר שהמשטרה חדרה לטלפון של כרייף ושחזרה את ההודעות.
המשנה לפרקליט המדינה למברגר סבר שקיים לכאורה אינטרס ציבורי להעמיד את כרייף לדין בגין המעשה, אבל נוכח ההכרעה בדבר החשדות הנוספים, סבר כי ניתן להימנע מהעמדתה לדין בכפוף להתחייבותה שלא לשוב לכס השיפוט. כרייף לקחה את ההצעה - ופרשה מכס השיפוט תמורת אי העמדתה לדין בעבירה זו.
נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן, שבחן תלונות מצד כרייף ונוה, מתח ביקורת קשה על הפרקליטות בניהול החקירה, אולם לא על עצם פתיחתה. "המידע שמסרה שטייף חייב פעולה דחופה ונחושה של משטרת ישראל", כתב.
מנגד, הוא גם ביקר את ההתנהלות: "נכון היה להנחות את חוקרי המשטרה לתפוס את כל החומר שהיה ברשותה של שטייף, לעטוף אותו, ללא עיון ובדיקה, ולפנות בבקשה לבית המשפט להכריע מה ייעשה במידע ובחומר שנתפס. ראוי היה לפרט בבקשה לבית המשפט בצורה מפורשת כי החומר, שלגביו מתבקש הצו, הושג על פי החשד תוך פריצה בלתי חוקית לטלפונים הניידים של נוה".
השבוע שלחה כרייף מכתב התראה לפני תביעה לפרקליטות ולמשרד הביטחון. במכתב טענה ש"תדמיתה נהרסה, פניה הולבנו ועולמה חרב".
