אף מדינה לא יכולה להרשות לעצמה לספוג מתקפות טילים, אבל אולי, אחרי 16 שנות סבבי לחימה חוזרים ונשנים, הגיע הזמן לשקול מדיניות אחרת מול עזה? ברור שהמצב רע ולא מפתיע שפופוליסטים מפנטזים בתגובה על מלחמה טוטאלית שכוללת כניסה לרצועה, פירוק חמאס והג'יהאד האסלאמי מנשקם והחזרת השטח (אולי) לרשות הפלסטינית, אבל ברור שזה יעלה בחייהם של אלפי פלסטינים חפים מפשע שהמחבלים מסתתרים בקרבם וגם של מאות חיילים ישראלים.
בינתיים ישראל אימצה את חוקי הג'ונגל שמבטיחים שכל הפוגה תהיה זמנית בלבד. זה מצב לא שאפתני וגם לא כל כך מוסרי. לפני שנים, יעדי החיסולים היו "פצצות מתקתקות", אבל הרף הזה נעלם. היום היעד הערטילאי הוא "הרתעה", אף שלא הוכח שהרתעה אכן מושגת, מה גם ברור שבמקום המחוסלים מתמנים עד מהרה "בכירים" חדשים. בכירות בארגון טרור לא מצריכה שנות הכשרה רבות ומחקר. רק בריונות ומשאלת מוות.
בישראל כמעט כולם מרוצים מפעולות המתקראות "כירורגיות" ומעט מדי נותנים דעתם להרג חפים מפשע, שבמבצע מגן וחץ השבוע גבה את חייהם של כמה וכמה ילדים. אבל אני יכול להבטיח לקורא שמעבר לכשל המוסרי, זה מזיק ומיותר. במשך שנים הייתי אחראי על סוכנות החדשות AP בעזה (ובמזה"ת). יש לי הרבה חברים שם ששומרים על קשר, כולל בימים אלה. הלב נשבר. לא מדובר במטורפים כלל וכלל. אלה אנשים רגילים במצב בלתי אפשרי. אם אפשר היה, הם היו בוחרים בשלום.
אבל ההנחה הרווחת בישראל היא שאין מה לעשות. האומנם? באופן בסיסי, קיימת כבר שנים אפשרות של "הודנה" – הפסקת אש ארוכת טווח שבמסגרתה ישלטו חמאס ודומיו באין מפריע ברצועה, אך יפסיקו לתקוף עד שיגיע דור חדש, אולי פנאטי פחות. הציבור העזתי יידון לשלטון אסלאמיסטי (אך יורשה גם לברוח). מבחינת ישראל זו תהיה עסקה עם השטן, אבל לא הראשונה.
אישית אני מעדיף אסטרטגיה של נדיבות מוצהרת מעל ראשו של חמאס. תארו לעצמכם ראש ממשלה ישראלי דמיוני שמקיים מסיבת עיתונאים גרנדיוזית בנוכחות התקשורת הבינלאומית סמוך למחסום ארז ואומר משהו כגון זה: "אני כאן כדי להציע חזון לחיים הגונים לתושבי עזה. יהיה להם נמל ימי, שדה תעופה וגישה פתוחה למדי לשוק העבודה הישראלי ולגדה המערבית. אנחנו רוצים להתחיל מחדש, אבל איננו יכולים לספוג טילים ומתקפות. התנאי שלנו הוא שחמאס והג'יהאד האסלאמי יניחו את נשקם ויחזירו את רצועת עזה לשליטת הרשות הפלסטינית".
וכך יסכם האיש שמדינתו עשירה יותר בתל"ג לנפש מרוב ארצות אירופה: "ישראל תשלם פיצויים על ההרס ותממן חלק ניכר מהשיקום בעזה. כדי להוכיח תום לב אני מפקיד חמישה מיליארד דולר בנאמנות לקראת הבנייה מחדש, אבל בתנאים שציינתי. זה יישאר שם כמה זמן שצריך. עזתים יקרים: ייתכן שגשוג ורוגע. דרשו זאת מאלה שחטפו לכם את החיים".
דן פריחמאס לא ילך על זה בקלות, כמובן. אבל יפרוץ דיון – בתוך עזה, בעולם הערבי ובקהילה הבינלאומית – ותהיה מחלוקת פנימית, ואולי בסוף גם הפיכה או מהפיכה תחת לחץ בינלאומי אדיר. הציבור העזתי לא יכול כרגע להפיל את חמאס (הרי אפילו צה"ל לא מצליח), אבל ההיסטוריה מלמדת שיש בסוף גבול לכל תעלול, ואין דיקטטורה שנשארת לעד. כבונוס, ייתכן שבכך אפשר יהיה להאיץ את התהליך להסדר מול הפלסטינים שיחלק את הארץ ויציל את הציונות מהתוצאה האסונית של מדינה דו-לאומית.
כל זה, מן הסתם, יצטרך להמתין לממשלה אחרת, כזאת האוחזת בהשקפה אסטרטגית, שאינה תלויה בקנאים ושאינה שקועה עד צוואר בפלילים, כך שעולה חשד, לא בלתי מבוסס, שהיא מכריעה הכרעות על בסיס אינטרס ההישרדות הפוליטית שלה ולא על בסיס האינטרס הלאומי. נדמה לי שגם ראש הממשלה הנוכחי מבין זאת.
- דן פרי היה העורך הראשי של סוכנות AP באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון. לשעבר יו"ר התאחדות עיתונאי החוץ בישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
