אחרי שנה וחצי בתפקיד, כאשר הפופולריות שלו צונחת לקרשים, מתקשה הנשיא האמריקני ג'ו ביידן לקיים את הבטחתו ולהחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין עם איראן, שאותו קרע לגזרים קודמו בתפקיד דונלד טראמפ. ביידן הבטיח במילים גדולות לסובב את הגלגל לאחור בנחישות ובעוצמה, והפיח תקווה בכל המומחים הישראלים והאמריקנים הסבורים - בניגוד לממשלת ישראל - שהסכם עם איראן ימנע ממנה נשק גרעיני.
כשותפו של הנשיא לשעבר אובמה ליצירת ההסכם, ביידן מכיר בחולשותיו, אבל גם בגדולתו: לשיטתו, זה המיטב שניתן להשיג בהתחשב במקום ובזמן. הוא גם פוליטיקאי מנוסה, ויודע שעדיף להחליף מילים מאשר לדבר בשפת הטילים והפצצות החכמות. אלא שהוא מקרטע. ואם לא יהיה הסכם, כפי שזה נראה כרגע, יהיו שתי אופציות על השולחן: מתקפה ישראלית-אמריקנית על איראן, או הכלה כזו או אחרת של התקדמות לפצצת גרעין שתשנה את מאזן האימה הגלובלי. שתי החלופות הן מהשטן, וכל אחת מהן יכולה לפתוח בפראות את שערי הגיהינום.
לטנגו נדרשים שניים, ואיראן לא רוקדת לצלילי המערב: היא נכוותה כאשר הבינה שמילה אמריקנית לא שווה את הנייר שעליה היא מתנוססת, כאשר טראמפ ביטל את ההסכם שעליו חתם אובמה בעיקר משום שהיה אובססיבי לגבי כל הישג של קודמו. כאשר טראמפ שבר את הכלים, טהרן עדיין התאפקה: במשך חודשים ארוכים היא צייתה לסעיפי ההסכם, מתוך תקווה כי לכתו של טראמפ תשנה את הגישה. אלא שביידן עושה בדיוק מה שטראמפ עשה: הוא לא הסיר את הסנקציות הכלכליות והוא לא הציג סעיפים יצירתיים עם כושר פיתוי, שיוכלו לקדם חתימה מחדש על הסכם.
ביידן מתקשה לקיים את הבטחותיו, כי חולשתו השלטונית גוברת על הפנטזיות שלו להפוך את העולם לנסבל יותר. במשימה הראשונה והעיקרית הוא כשל: הוא לא הצליח לאחד את אמריקה המשוסעת כפי שהבטיח. השבר בין שתי האמריקות מעמיק והולך, ושם גם טמונה התקווה הרפובליקנית לקבל בבחירות האמצע הקרובות רוב בבית הנבחרים ובסנאט. טראמפ מתדלק את הקיצוניות של בסיסו הפוליטי, ממליך מלכים במפלגתו, וביידן, שהבטיח אמריקה שמרימה את ראשה פנימה ומול העולם, הופך לאביר בן דמות היגון: הוא מאוד רצה, אבל משהו השתבש. חולשתו המנהיגותית הפכה למלכודת שלו ושל העולם.
אורלי אזולאי צילום: דנה קופל בחירות האמצע לא יוכרעו בגלל מדיניות כזו או אחרת מול איראן, אלא בגלל מחירי הנפט והכלכלה. יחד עם זאת, בשנה וחצי שהוא בתפקיד לא הצליח ביידן להפוך את מדיניות קודמו כלפי המזרח התיכון - ובין היתר לא הלם בכל כוח פטישיו הדיפלומטיים כדי להביא לקץ הכיבוש הישראלי, כפי שציפו ממנו רבים במחנה הדמוקרטי, כדי להבטיח שלא נמשיך לחיות על החרב למשך עשורים נוספים.
בקיץ הזה צפוי ביידן להגיע לביקור בישראל, ברשות הפלסטינית ובעוד מדינות במזרח התיכון. גם אם יוכל להתגאות בכך שבזכותו ישראלים מדברים עם סעודים - דבר שקרה במחשכים גם לפניו - זה לא ישכין שקט באזור, וזה מה שכל כך עגום. טראמפ הבטיח להביא את עסקת המאה בין ישראל והפלסטינים והתגלה כמי שיודע להשמיע דברי רהב עם אפס הבנה. ביידן בא עם הרבה הבנה, אלא שהוא נראה יותר כנשיא נמוג מאשר כמנהיג של מהלכים דרמטיים: מול איראן ומול נחלי הדם הזורמים משני הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
- אורלי אזולאי היא עיתונאית. מחברת הספר "הקרב על אמריקה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
