ההתכתשות הפומבית בין חברי קבינט המלחמה היא יותר מארוע מביך. מה שהחל במסיבת העיתונאים של שר הביטחון גלנט ברביעי שעבר, המשיך בקרב תגובות עם ראש הממשלה נתניהו והסתיים במסיבת העיתונאים של השר גנץ אתמול, הוא סכנה אמיתית לביטחון ישראל.
שימו שנייה את העמדות הפוליטיות שלכם בצד (אם זה אפשרי בכלל). גם אם אתם שונאים את נתניהו, מתעבים את גנץ, מזלזלים בגלנט. אם אתם שמאל, ימין או מרכז, בעד הרפורמה או נגדה. מחויבים לניצחון המוחלט או מאמינים שאין דבר כזה - ותחשבו שנייה, מי מרוויח מקרב הבוץ המכוער בין מנהיגינו.
קשה שלא לדמיין את סינוואר יושב וצופה בנו מאחת מהמנהרות ומחייך חיוך גדול. בזמן שאצלם אחדות שורות, אצלנו חרבו דרבו, כמאמר השיר. מה שהחל בהבטחה לממשלת אחדות מקובלת על חלקים נרחבים בציבור, הפך לקבינט חשדן, מפלוג ומסוכסך, שמצייר ישראל חלשה.
האחריות, גם במקרה הזה, היא על ראש הממשלה שלא מצליח להמנע מטריקים וספינים גם בעת מלחמה. לרוב הוא זה שמדליק את המדורה, לפעמים מלבה את האש, וגם כשהיא כבר יוצאת משליטה הוא לא נוהג באחריות ומכבה אותה. להפך.
אבל גם שאר המעורבים אינם חפים מאחריות. במה תרמה מסיבת העיתונאים של בני גנץ אתמול? ״אם אתה רוצה לפרוש בבקשה, אם אתה רוצה להמשיך ולאיים, אפשר היה לוותר״, אמר לי בכיר במחנה הממלכתי, בזמן שחברי הכנסת של המפלגה לוחצים על גנץ ודורשים ממנו לפרוש עכשיו. ״התמכרנו לסקרים ולמספרים״, אומר לי אחד מחברי הכנסת, ״אנחנו נשחקים ונתניהו ובן גביר עושים מאיתנו צחוק. במקום דיבורים צריך לפרוש ועכשיו״.
המריבות הפומביות בין חברי הקבינט לא משדרות לו עוצמה. ולא יעזרו גם אלף איומים של שר הביטחון בשיחות עם חיילים בגבול הצפון
בינתיים סמוך לגבולנו הצפוני המפונה יושב לו נסראללה בבונקר ומחכה לשעת כושר. ודאי מלקה את עצמו על פיספוס 7 באוקטובר. לו רק היה יודע מראש באיזה קלות יצליח חמאס להכות בישראל ודאי היה מצטרף למלחמה. הרשו לי להמר שהמריבות הפומביות בין חברי הקבינט לא משדרות לו עוצמה. ולא יעזרו גם אלף איומים של שר הביטחון בשיחות עם חיילים בגבול הצפון.
נסראללה הוא האיש שהגה את תאוריית קורי העכביש שגורסת כי בעוד שישראל היא מעצמה צבאית חזקה, החברה הישראלית היא חברת שפע מפונקת, עייפה ממלחמות, שסף כוח העמידה שלה נמוך. דווקא 7 באוקטובר והחודשים הארוכים שחלפו מאז הוכיחו אחרת. החברה הישראלית אומנם משוסעת וחבולה, אבל היא איתנה, מוכנה לנשוך שפתיים, לשלם מחירים קשים ובעיקר היא הרבה יותר אחראית מהמנהיגים שמחלישים אותה.
"מְשַׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם זוּלַת אַלְלָה מָגִינִּים כִּמְשַׁל הָעַכָּבִישׁ אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בַּיִת, וְהִנֵּה הַחַלָּשׁ בַּבָּתִּים הוּא בֵּית הָעַכָּבִישׁ, לוּ הָיוּ יוֹדְעִים" (סורה 29, פסוק 40 בקוראן)
