גנאדי, חייל אוקראיני, מסביר שגם חפירות, מחילות, תעלות קשר ובונקרים ארעיים הם עניין של כבוד לאומי. "אנחנו נכין לעצמנו את המחסים שלנו", אמר. "וחוץ מזה, הרוסים לא יודעים לחפור", הוסיף תוך כדי שסינן קללה.
גנאדי עומד בתוך תעלה, כמטר רוחבה וכשני מטר גובהה, עם טורייה וחופר. התעלה נשפכת לתוך בור גדל מידות, שם אחד מחבריו חופר גם הוא. על קירות הבור אפשר לראות סימנים של כלי הנדסי כלשהו. אבל, כך מסבירים החופרים העמלים, את החלקים האחרונים אין ברירה אלא לעשות בידיים, כמו פעם.
ולרגע אפשר להתבלבל. כי אם מסתכלים על גנאדי וסביבתו, הבונקר החדש שלו והתעלות הישנות והעגמומיות שהרוסים הותירו, מרובבות בשאריות מנות הקרב שלהם עם תאריך תפוגה מלפני שנים, וצבעים בשחור לבן - אפשר בהחלט לחשוב כי מדובר בסצנה מתוך "במערב אין כל חדש".
אפשר להיזכר במלחמת החפירות האיומה, אחד הסמלים של מלחמת העולם הראשונה. מאות אלפי חיילים תקועים זה מול זה במערכת חפירות וביצורים במשך שנים, סובלים מקור וממחלות, ובעיקר מהרעשות בלתי פוסקות ומהסתערויות, חלקן חסרות תוחלת, של עשרות אלפי חיילים מול הקווים של הצד השני, נקצרים בדרך על ידי המקלעים והמרגמות. בין מיליון לשני מיליון חיילים מתו בקרבות המזוויעים הללו.
והנה ב-2023, למרות הטכנולוגיה המתקדמת, מפות הקרב המוצפנות המתעדכנות על הטאבלט של קצין המודיעין האוקראיני שלידנו, המל"טים האוספים והמתאבדים, הלוויינים וטילי השיוט, בלעה מנהרת זמן גדולה את המדינה הענקית הזו והחזירה אותה מאה שנים אחורנית.
המקום הכי מסוכן בעולם
(צילום: רונן ברגמן וזיו קורן, צילום סטילס: זיו קורן, תסריט ועריכה: תמר אברם)
אנחנו בפאתי מחוז חרסון, כשלושה קילומטרים מנהר הדנייפר, עומדים על מה שהיה עד 10 בנובמבר שטח רוסי כבוש. אוקראינה הצליחה לשחרר את האזור הזה, כולל החלק של העיר חרסון שנמצא בצד הצפוני של הנהר וכל הכפרים שלאורכו. הרוסים נסוגו לאחור וביססו את הקו שלהם על מכשול המים האדיר. מהצד השני הם ממטירים אש כל העת על הגדה האוקראינית.
בתשעת החודשים שהם שלטו פה בנו הרוסים חפירות ובונקרים משלהם. אחד מהם, אפילו עם גג והסוואה, נושק לבור ולתעלה הענקיים שגנאדי וחבריו חופרים. הבונקר הרוסי עומד מאז נסוגו כוחות פוטין בשיממונו, ועכשיו, למרות שהאוקראינים החליטו שהם צריכים ביצורים בדיוק באותו מקום, הם לא ישתמשו באלה של הרוסים. לפחות בעיניים שלנו, חסרי ותק רב בחפירת שוחות, אין ממש הבדל ביניהם, אבל הכבוד של האוקראיני כנראה לוקח.
גנאדי וחבריו הם רק הקו השני של החפירות והשוחות ותעלות הקשר והמחסים והבונקרים. כניסה נדירה של התקשורת ונסיעה לאורך הדנייפר, מאות קילומטרים שהם כולם חזית, מגלות כי השטח שבין הכביש לנהר חרוץ באינספור תעלות ובורות, חלקם נמצאים בחפירה ממש בימים אלו. "כמעט כל המערך הזה אינו מאויש כלל, ואין לנו כוונה לאייש אותו כרגע", אמר גורם צבאי אוקראיני. "בנינו מערך ביצורים למקרה שהרוסים יפתחו בהתקפה גדולה וינסו לחצות שוב את הנהר. אם ההתקפה תהיה חזקה מדי, אז נייצב קו שני כמה קילומטרים אחורנית". להלן: הבונקר של גנאדי.
וכך, שני קווי הגנה לאורך 1,000 קילומטר של חזית. ומהצד השני, שגם שם משוכנעים שהאויב, כלומר האוקראינים, מתכננים לחצות את הנהר בהתקפה גדולה תמונת ראי של השוחות והתעלות. הרוסים הכינו מערכת מפותלת של ביצורים שחלקם, כך אומרים מומחים, מזכירים את שיטת הלוחמה של הצבא האדום במלחמת העולם.
כאז כן עתה. תמונות לוויין עדכניות של אוקראינה מתארות "נופי מלחמה הדומים לאלו שנראו במהלך מלחמת העולם הראשונה, חפירות לאורך מאות קילומטרים וכפרים הרוסים לחלוטין לאורך כל קו החזית", אמר לערוץ France 24 ניקולא בופר, אחד מראשי האגודה הצרפתית למחקר מלחמת העולם.
החזרה בזמן אינה בלעדית למחוז חרסון. מלבוב ועד צ'רניהיב, מאבוחיב ועד בחמוט - כמעט בכל מקום בו חלפנו בחודשים בהם אנו מסקרים את המלחמה, אלפי קילומטרים לאורכה ולרוחבה של המדינה, ראינו את השוחות ואנשים עם טוריות. שנה למלחמה והם עדיין חופרים תעלות בלתי נגמרות ושוחות ובונקרים לאלפים.
בחזרה לאזורי הקרבות באוקראינה
(צילום: זיו קורן ורונן ברגמן)
כשהגענו לקייב זמן קצר אחרי הפלישה היה קל להבחין בצוות של "מגיני הטריטוריה" חופרים שוחות ותעלות ליד כל צומת. התעלות הללו נחשבו אז לסוד צבאי שאין שני לו, וסוד גדול במיוחד היה כשטנק נכנס לתוך אחד מהמחפורות הללו, ממתין לרוסים שלא באו. מדהים היה להיווכח כיצד תוך זמן קצר כל כך האוקראינים בונים משלט תת קרקעי עם חדרים חפורים מתחת לאדמה, ובכל אחד מחסן לבקבוקי מולוטוב שהמתינו.
באבוחיב האדמה שחורה וטחובה, נוחה במיוחד למערך העצום של החפירות. בקצה תעלות הקשר, בנוסף על גומחות הירי העמוקות, חדרים סגורים, מדוגמים וחמימים מתנור נפט נעים, למגורים, מרפאה ופיקוד. ברוב התעלות הללו לא נעשה שימוש, אבל הרוסים, שהבינו שההסתערות גרמה להם אבדות כבדות, נסוגו למזרח ושם הקימו קווי ביצורים שמהם המטירו אש גיהנום על הכוחות האוקראיניים. מדובר באלפי קילומטרים של שטח שחלקו הגדול מישורי, והדרך היחידה להסתתר בו היא לבנות את מקום המסתור.
הרוסים לא שאפו להתקדם, אלא רק להתיש את כוחם של האוקראינים, שעדיין חסרים להם ארטילריה כבדה וציוד נוסף שיאפשר להם להתקדם, בהרעשות בלתי פוסקות. וכך, שני הצדדים נותרו במקומם. הסיפורים ששמענו ממלחמת החפירות בגרסת 2022 שלה הם לא על מיליונים אלא על עשרות אלפי חיילים, אבל הם לא פחות מזעזעים.
מלחמה יומיומית קשה וקטלנית. "הרוסים פותחים בהתקפה לפעמים עשר ולפעמים עשרים פעם ביום", סיפר אחד מהמפקדים הצבאיים. גלי ההתקפה הרוסיים, ממש כמו במלחמה ההיא, הם של אלפי חיילים שפשוט מסתערים קדימה. אלו אסירים משוחררים שיודעים שאם לא יסתערו המודיעין הרוסי יירה בהם למוות, ולכן הם מעדיפים את הסיכוי הקלוש לשרוד את ההתקפה.
"המלחמה מביאה לקהות חושים אצל רבים מהלוחמים", אמר הגורם האוקראיני. "במלחמת העולם הראשונה טבעו את המונח shell shock לגבי הטראומה שיש לחיילים רבים בגלל השהות בחפירות. אני רואה את זה קורה לחיילים רבים, משני הצדדים". המודיעין האוקראיני הציג לנו סרט שצילם רחפן מעל מערך שוחות רוסי לא רחוק מבחמוט, שספג התקפה אוקראינית ברוטלית וכל החיילים בו נהרגו. בתוך גיא הצלמוות הזה, בין השוחות הזרועות בגופות, נותר חייל אחד בחיים, והוא פשוט יושב בתוך השוחה שלו ומעשן סיגריה באדישות, אפילו לא מנסה לחלץ את עצמו. פשוט ממתין לפצצה או ליריית הצלף האוקראיני שתהרוג גם אותו.
