יש משהו מביך, טורד מנוחה אפילו, בהתעסקות עם הרב חיים קנייבסקי, המנהיג הרוחני של הזרם הליטאי. בעיקר נוכח הפער שלא ניתן להתעלם ממנו בין ההגדרה "מנהיג" לבין התמונות העולות מהסיקור התקשורתי שלו: ישיש בן 93, שלא נראה, איך לומר זאת בעדינות, במיטבו. שגם לא נראה, מבלי להעליב, מחובר לסביבתו. ומי שמתווך אותו לציבור הרחב, חרדי כמו חילוני, זה נכדו הצעיר שאולי מן הצדק היה לייחס לו את שרביט המלוכה.
ואם זה לא היה עצוב כל כך, וכרוך במחיר דמים גבוה כל כך, אין ספק שהסצנה הזו הייתה מצחיקה עד דמעות. וכך, הרב הזה מכתיב את ההתנהלות השערורייתית במגזר החרדי שהביאה ומביאה לכך ש-40% מהחולים בקורונה הם חרדים, כולל מספר גבוה של נשים בהיריון, שמצבן האנוש מחייב ליילד אותן טרם זמן.
ובהקשר הזה נכון להדגיש עניין נוסף: זה לא כולם, אומרים לנו דוברים מטעם המגזר, ומגדילים ומסבירים לנו כי ההתעקשות לפתוח את מוסדות החינוך נובעת מהאמונה העמוקה שזה מה שיציל את עם ישראל מהמגפה הארורה שנפלה עלינו משמיים. רק שגם מי שרוצה להיצמד לאמירה הזו ולכבד את מסירותם הגדולה של הלומדים לא יכול להתעלם מהעובדות.
ממשלת ישראל, וראש הממשלה בפרט, מוצאים את עצמם, בעיצומו של המשבר הקשה ביותר שחוותה המדינה, מתחננים על נפשם אצל רב מנותק, שספק אם הוא מבין מה מונח על כף המאזניים
זה לא רק לימוד התורה, אלה גם חתונות המוניות, לוויות רבות משתתפים, בריתות בעם רב ותפילות במתחמים סגורים - ריטואלים המבטיחים שרשרת הידבקויות שאין לה סוף. וכשחלקם יוצאים להתאוורר במרחב הפתוח זה מתועל למלחמות מכוערות ומקוממות עם מערכת אכיפת החוק, תוך שהם מנאצים, מקללים ומיידים אבנים - כולל שבירת חלון בניידת משטרה ופציעת השוטר שישב בפנים - בעודם צועקים, בעיקר צווחים "נאצים" ו"עמלקים", שזה כבר רגיל.
ומה עושה מדינת ישראל? אחרי ששמענו איך המשטרה סוגרת עסקאות עם רבנים, מעלימה עין אחת במקרה הטוב ושתיים במקרה הרע, התברר שראש הממשלה בנימין נתניהו פנה אישית אל הרב וביקש ממנו שיפעל כדי למנוע את ההתקהלויות האסורות במטרה להקטין את היקף התחלואה. ומה ענה לו הרב? ובכן, עד כה טרם ניתנה תשובתו. כלומר, עד כה הנכד טרם גמר בליבו מה יש לו לומר על כך.
וכיוון שכך, השאלה המתבקשת היא איך הגענו עד הלום. והתשובה היא שהרב קנייבסקי הוא רק ביטוי גנרי לאובדן השליטה במגזר שלם החי בתוכנו. משך שנים, יש להניח, שההתעלמות המתמשכת מהציבור החרדי, תוך מתן הנחות מפליגות בכל מה שנוגע לחובותיו כלפי החברה – שירות צבאי, למשל, או לימודי ליבה – שירתה את הפוליטיקה הישראלית. בחינת זה נהנה וזה אינו חסר.
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלרק שהתמונה השתנתה, ולא רק בגלל הקורונה. וכך ממשלת ישראל בכללותה, וראש הממשלה בפרט, מוצאים את עצמם, בעיצומו של המשבר הקשה ביותר שחוותה המדינה, מתחננים על נפשם אצל רב מנותק, שספק אם הוא מבין מה מונח על כף המאזניים, ועושים זאת משיקולים פוליטיים גרידא. לא משום שהרב או צאן מרעיתו השבוי יצביעו אי פעם, למשל, לנתניהו העומד בראש מפלגה ציונית, חרף הקשר הגורדי, הבלתי ניתן להתרה, שהוא יצר עם המפלגות המייצגות אותם. המפלגות השותקות.
ומכאן, אם נכונה האמירה – והיא נכונה – שחוזקה של השרשרת נמדד על פי החולייה החלשה שבה, התנהלות המגזר החרדי (טוב, חלקו) לאורך החודשים הארוכים שבהם מתנהל כאן מאבק איתנים במאמץ לעצור את ההדבקה, מכתיבה את יכולתה של ישראל להתגבר על המגפה. מכתיב בלי קשר כמה סגרים עוד יוטלו עלינו, כמה מיליונים יתחסנו, כמה מיליארדים יישפכו על הרחוב, וכמה מחלקות בבתי החולים תעבורנה הסבה לטיפול בחולי קורונה.
ואיש זקן מאוד, מאוד-מאוד אפילו, השקוע בכתבי הקודש, שנכד מניפולטיבי, סליחה על הביטוי, מנהל אותו, ימשיך להכתיב את עתידנו.
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
