(צילום: דו"צ | עריכה: קורל קוט)
בכניסה לרחוב הראשי של מחנה הפליטים ג'נין, שנראה היום (שלישי) כשטח רפאים, ניצבת עמדת בית קפה מודרנית, מעין "פוד טראק". מולה, בקרן הרחובות, איורי גרפיטי גדולים, פוסטרים ענקיים מתנופפים ברוח על ברזנט וכרזות דבוקות על החומות עם דיוקנאות של עשרות שהידים, אחד על השני, כאילו נתלו בימים האחרונים על תמונות השהידים הקודמים. בית הקפה על גלגלים ריק מאדם, וכך גם הרחוב הנטוש.
האספלט ברחוב מחורץ ומרוסק, ולא כי שיפצו כאן את הכביש. דחפור D9 של ההנדסה הקרבית היה הראשון שנכנס למחנה הפליטים אתמול בלילה, ורק בקטע הרחוב הזה יזם הפעלה של שמונה מטעני חבלה רבי עוצמה, מסוג גחון, שכל אחד מהם מכיל עד 30 קילוגרמים של חומר נפץ.
צה"ל לא הטיל פה עוצר אבל הדממה והיעדר התושבים בלב המחנה, לצד מראות ההרס ומאות ניקובי הירי על הבתים, מזכירים לי את התחושה ברפיח ובחירבת חזיעה, בשיאו של מבצע צוק איתן. הבתים פה עדיין על תילם, אבל סימני הקרבות שהתחוללו פה ביומיים האחרונים ניכרים היטב בכל פינה.
כוח מחטיבת הקומנדו מאבטח אותי בתוך תחנת אוטובוס קטנה, ומזרז אותי לסיים. החשש הוא עדיין שמחבלים חמושים מסתתרים פה בבתים. הקצינים מעריכים שבין 100 ל-200 כאלו עדיין נותרו בתוך מחנה הפליטים, עוד כ-50 נפצעו ותשעה נהרגו בחילופי האש. היתר נמלטו על נפשם. מעטים מאלו שנותרו מעזים לצאת לפעמים, אחת לכמה שעות, ולירות על הלוחמים המיומנים שאוחזים בכל סמטה, פרוסים על הגגות עם צלפים ונהנים ממטריה אווירית ומודיעינית שלא הייתה מביישת תמרון בדרום לבנון: טכנולוגיות מ-8200 ששמורות לצבאות טרור כמו חיזבאללה וחמאס, כלי טיס מזמזמים בשמיים ורחפן חכם לכל צוות. על רוב הטכנולוגיות שהוטלו למבצע הזה יש איסור פרסום צנזוריאלי, אך בזכות הפעלתם נמנעה, בין היתר, פגיעה בלוחמים.
עוד לפני ההגעה לכניסה למחנה הפליטים אנחנו עוברים בכיכר שירין, על שם העיתונאית שירין אבו עאקלה, שנהרגה אשתקד במהלך קרב בין חמושים לכוחות צה"ל, ומותה חולל סערה. מבחינת המקומיים, היא שהידית לא פחות מהרוגי המחנה. לא רחוק מהכיכר על שמה מופעל בית מלון קטן, עדות לכך שגם העיר הצפונית בגדה נהנית משגשוג כלכלי יחסי בשנים האחרונות. לעיר הורשו להיכנס ערבים ישראלים גם בימים האחרונים אך לא למחנה הפליטים.
בקרבת כיכר שירין אנחנו עוצרים במסגד עבדאללה עזאם. גם כאן, לגיחה זריזה מחשש לירי מהבתים הסמוכים. המסגד ניצב בצלע הר מיושבת, עם נוף מרשים לגלבוע ולשדות עמק יזרעאל. למורדות המסגד, ואדי בורקין, מהפרברים הידועים לשמצה של ג'נין. כאן נהרג לוחם הימ"מ נעם רז ז"ל. שלוש כיפות צבועות בגוון זהוב מקנות למקום תחושה של אתר דתי מושקע וחשוב. גם חלל התפילה הענק, עמוס בשטיחים אדומים, מהודר לא פחות. החלון שפונה צפונה, לוואדי ברוקין ולשכונת סבאח אל-חיר, מנופץ. שברי הזכוכית נותרו על השטיח.
דרך חלון זה, ומבעד לחלון בקומת השירותים שמתחת, הפעילו מחבלים מרחוק, באמצעות חוטים, לפני כשבועיים את מטען החבלה הגדול שהרים לאוויר את רכב הפנתר הממוגן, ובתוכו לוחמי יחידת המסתערבים, שיצאו עם אור ראשון מעוד פעולה נקודתית ומוגבלת במחנה הפליטים. המטען הוסתר בתוך האספלט. חלק מהלוחמים נפצעו, ולמח"ט מנשה, אריק מויאל, שדרש את המבצע הגדול עוד לפני חודשים רבים, זה הספיק. הוא ומפקד האוגדה, תא"ל אבי בלוט, מהדוחפים העיקריים למבצע, דרשו להבא לתקוף מהאוויר חוליית מחבלים כמעט באותו מקום, חוליה שיצאה לירות על מעבר גלבוע הסמוך. וכך קרה, בסיכול האווירי הראשון באיו"ש מאז האינתיפאדה השנייה, לפני כשבועיים.
תא"ל בלוט הגיע מעלי, יישוב שספג בחודש שעבר את הפיגוע הקשה בתחנת הדלק הסמוכה. אל"מ מויאל, המח"ט המרחבי, אב לשמונה, גר בכפר תפוח, בגזרה השכנה מדרום. שניהם ספגו לא אחת, גם לאחרונה, נאצות מפעילי ימין קיצוניים, בטענה לאוזלת יד. כעת, בתוך רכב הפנתר החדש שעבר עוד שדרוגי מיגון, מויאל מנגב את אגלי הזיעה שוב ושוב מראשו. צלליות עיניו אפורות מחוסר שינה, אבל מבחינתו להמשיך בפעולה עוד: "נחזור לכאן בוודאות אחרי שנצא. קשה להסביר את זה, אבל כשאתה בא בעוצמה גדולה, אתה נהנה יותר מחופש פעולה בשטח העוין. אני מקווה שבמחנה הפליטים נור א-שמס ליד טול כרם (שבגזרתו, מקום שהתעורר השנה גם לרעה בעקבות מחנה ג'נין), יראו מה עשינו כאן ויפנימו".
דובר צה''ל, תא''ל דניאל הגרי, מעדכן על מבצע "בית וגן" בג'נין
(צילום: דובר צה''ל)
במהלך הנסיעה החוצה בפנתר, על כביש ג'נין-חיפה הישן, בסמוך לאזור התעשייה שהטורקים בנו כאן, אני מזהה מבעד לחרכים המסורגים והמאובקים עוד "חתול צה"לי". נגמ"שי נמ"ר גדולים, המבוססים על פלטפורמה של טנק מרכבה, פרוסים בשדה פתוח ומישורי. זו תמונה מדהימה ועוד תקדים שמסמל את ההידרדרות הביטחונית לאחור: כלים משוריינים ביהודה ושומרון - לראשונה זה כשני עשורים. "הם בעתודה כאן למקרה הצורך ולא הופעלו", מרגיע מויאל, "יש לנו עוד כוחות גדולים גם במעטפת, שעלו על בתים בכפרים סביב ג'נין. לוחמי סיירת חרוב וסיירת גולני למשל תפסו חמושים ונתקלו במפגעים".
אל"מ מויאל וחייליו מרגישים בטוחים וחופשיים במחנה הפליטים הקטן, פחות מחצי ק"מ שטחו על שלוחה הררית שמחוברת ברחובות צמודים לעיר עצמה ולכפרים הסמוכים. 18 אלף תושבים גרים במחנה, ושלט UN כחול ומיושן בכניסה למחנה, ליד נגרר הקפה, מזכיר שזה בעצם מחנה פליטים, וסניפי אונר"א, על בתי הספר והמרפאות של סוכנות האו"ם, עדיין פועלים כאן. בקרבתם, לפי צה"ל, פלגי הטרור של המחנה מיקמו את חמ"ל הפיקוד המשותף המרכזי, שהושמד מהאוויר במכת הפתיחה. "תסתכל פה בסמטה הזו, כמה מצלמות אבטחה בכל פינה. הם רישתו פה הכול והכול מגיע בשידור חי לחמ"לים שלהם שמצאנו והרסנו", מצביע מויאל ומלמד שהעיר הזו ומחנה הפליטים שלה הפכו למקום הכי מתועד באיו"ש, אפילו יותר מחברון.
התגבורת לא באה, רוב החמושים ברחו מתוסכלים
כמעט ואין פה קליטה סלולרית אבל לטלפון מגיע פוש ראשוני על הפיגוע בתל אביב. בחלוף דקות אני מעדכן את מויאל שהמחבל חדר מהשטחים - אבל מאזור חברון, מהקצה השני של יו"ש. הוא מביע הקלה קלה, אחרי שמגזרתו שלו יצאו אשתקד מחבלים לפיגועים רצחניים בעורף, כולל אחד שנכנס למכוניתו בכפר יעבד, שם "ווייז" לבני ברק ונסע לגוש דן דרך פרצה גדולה באין-גדר של קו התפר.
מויאל מודע לביקורת מימין על הכמות החד ספרתית של המחבלים שנהרגו במחנה הפליטים. הוא סבור שהמטרה היא לא להרוג כמה שיותר חמושים כאן, כי יש מאות, אלא להגיע ליותר מאלף מטעני החבלה שהכוחות מצאו, נכון לאתמול, ולעשרות כלי הנשק שאותרו. מדובר במספר בלתי נתפס של מטענים ביחס לאיו"ש. חלקם קטנים כמו רימונים להשלכה ידנית, אחרים כאמור הפכו את ג'נין למלכודת נפץ עבור הכוחות שפועלים בה.
"רוב המחבלים שנהרגו השבוע הם בני 18, כאלו שלא חוו את חומת מגן והאינתיפאדה השנייה", מסביר מויאל, "הם מצלמים את עצמם יורים מכאן צרור מרחוק לעבר יישוב בגלבוע, מעלים לטיק-טוק ומקבלים 500 שקלים מארגוני טרור. גם אליהם אנחנו מגיעים ופועלים במבצע בשיטת הפופקורן - קופץ מודיעין כתוצאה מהפעילות על מיקום חשודים, ומיד אנחנו ניגשים אליהם לעצור אותם. אפשר לגבור על המחבלים כאן. בחלק מהקרבות ראינו שנגמרה להם התחמושת, ואיש לא נתן להם אספקה, לא הגיעה גם תגבורת של מחבלים מגזרות אחרות. הם נשארו לבד".
אם לא תהיה הסתבכות של הרגע האחרון, אלו השעות האחרונות במבצע הנרחב ביותר של צה"ל בג'נין מאז האינתיפאדה השנייה. כאלף לוחמים מחטיבת הקומנדו וסיירות החי"ר סובלים פה מהחום הכבד, מזיעים בשעתם ה-40 בתוך מחנה הפליטים. מויאל מרגיש נינוח כעת להכניס פנימה עיתונאים, גם כתבים זרים.
גם בפאתי ג'נין פועלים מאות לוחמים, בהם מסיירת חרוב, בבתים בכפרי הגזרה כדי לספק הגנה קדמית לכוחות העיקריים. לא רחוק מהם גם נגמ"שי נמ"ר כעתודה. מחבלי מחנה הפליטים כמעט לא מקבלים סיוע מבחוץ, תגבורת לא באה מכפרים אחרים. לא בכדי כמעט ולא נפגע כאן אף חייל. מטרייה מודיעינית מקיפה של שב"כ, טכנולוגיות של 8200 ועשרות כלי טיס של חיל האוויר פועלים בכל מימד כאן. בצבא אומרים שמאות המחבלים ידעו כבר לפני כשבועיים על המבצע ונערכו בהתאם אך הופתעו ממכות האש האוויריות והמדויקות.
הקצינים פה לא תמימים, מרבית החמושים עדיין בחיים, רובם ברחו מתוסכלים וחדורי תחושת נקם. בזמן שלוחמי יהל"ם משקיעים פה בחקר המנהרות שגילו ובנטרול יותר מאלף מטעני חבלה שחשפו, גם בצד השני מתכוננים ליום שאחרי. סבב הלחימה הראשון בג'נין מתקרב לסיומו. בצבא מקווים שקסבה של שכם ובמחנה הפליטים של טול כרם ייראו את התמונות הללו, ויפנימו את המסר.
