שגיא דקל-חן השתחרר היום (שבת) משבי חמאס בעזה, אחרי 498 ימים בתופת. בני משפחתו וחבריו התכנסו בביתה של אביטל אשתו בכרמי גת לצפות בשחרורו, גם ביישוב גבעות בר צפו בהתרגשות במשדר השחרור. לצידו של שגיא שוחררו גם יאיר הורן וסשה טרופנוב.
״אתה אלוף שלי״, אביטל אמרה לשגיא בחיבוק הראשון שלהם, שגיא אמר: ״גיבורות אתן, איך שמרתן עליי״. אביטל שאלה: ״אתה זוכר איך קראת לה?״, כשהיא מתכוונת לבתם השלישית, איתה הייתה בהיריון ביום החטיפה, ״מזל״, שגיא השיב. ״אז ככה קוראים לה״. שגיא שאל בפליאה: ״מזל?״, ואביטל ענתה: ״קוראים לה שחר מזל״. שגיא אמר: מושלם, איזה שם״.
live
החיבוק הראשון. אביטל ושגיא
(צילום: דובר צה"ל )
live
החיבוק עם המשפחה בבית החולים
(עומר מירון / לע"מ)
live
הנשיקה במסוק והמסר של שגיא: "תחזירו אותם אלינו"
(צילום: דובר צה"ל)
״אנחנו מתרגשים מאוד-מאוד, התגעגענו כל כך״, אמרה קודם לכן בת משפחתו, ״זו הקלה ענקית לראות אותו עומד על הרגליים, הוא נראה טוב והעיקר שהוא פה. אנחנו מאושרים, הדופק גבוה, רוצים לחבק אותו כבר״. אביטל הגיבה לשחרור של בעלה: "איזה חתיך!", והמשפחה הנרגשת פתחה בקבוק שמפניה.
בריאיון לקשת, לפני המפגש ביניהם, אמרה אביטל: ״אין דבר יותר רומנטי מאשר לבשר לי ביום האהבה שהאהבה שלי חוזרת הביתה. אני מתחילה תקופה חדשה עם שגיא בישראל, אחרי 21 שנה ביחד. אבקש ממנו סליחה שזה לקח כל כך הרבה זמן״, אמרה והזכירה: ״יש עוד חטופים שהילדים הקטנים שלהם מחכים להם בבית״. במקביל, אחיותיו של שגיא הגיעו למתחם המשפחות בבית החולים שיבא. שגיא נפצע בכף ידו, ומומחים רלוונטיים צפויים לפגוש בו לבדיקות בהמשך.
live
שגיא נוחת בבית החולים
(צילום: רועי רובינשטיין )
״שגיא שלנו בבית. חבר, בן, בן זוג ובעיקר אבא והוא חזר״, מסרה משפחתו אחרי שחרורו, ״כמעט 500 ימים הוא היה כל כך רחוק ועכשיו סוף-סוף הוא על אדמת ישראל, איתנו. בשעות הקרובות הוא יחל את תהליך השיקום, הוא יפגוש את הבנות את גלי ובר ויכיר לראשונה את בתו הקטנה, שחר, שנולדה כשהיה בשבי. הלב כואב על כל מה שהחמיץ אך עכשיו הוא כאן, שלא כמו רבים אחרים״. במשפחה הודו לכל מי שהיה שותף במאבק להשבתו של שגא, וביקשו להדגיש: ״יש עוד משפחות רבות שמחכות ליקיריהן, וילדים רבים שמחכים לאבות שלהם, אנחנו נמשיך לפעול עד שאחרון החטופים יחזרו הביתה, זו חובתנו״.
live
המשוחררים מגיעים לכוחות צה"ל
(קרדיט: דובר צה"ל)
live
״איזה חתיך!״, השיחה עם אביטל
(צילום: מאיר אבן חיים )
חבריו של שגיא הביאו למקום הצפייה בגבעות בר דגל, ובו דמותו של סרן יוגב פזי ז״ל, החלל הראשון של היישוב שנפל במלחמה. כשראו את שגיא יוצא מרכב המחבלים, לעבר החבירה עם צוותי הצלב האדום, הם פרצו בבכי, התחבקו ומחאו כפיים. אל הבית בכרמי גת הגיעו גם סבא של שגיא, הדודות והדודים.
נועם פזי בן ה-21, אחיו של יוגב, סיפר: "ראינו את המשדר כל המשפחה והחברים. רצינו לעשות הקרנה צנועה שלנו יחד. כולנו מצפים ששגיא יגיע ליישוב, בשביל זה יוגב נלחם, בשביל זה הוא נתן את חייו, והיינו בצבא. זו הייתה המטרה העיקרית. אנחנו מרגישים שמחה והקלה, כולנו יודעים כמה הוא חסר ביישוב. אני חושב שיוגב היה מאוד שמח. זה מצב מאוד מורכב, אבל מבחינתו של יוגב זה היה הדבר העיקרי - להגן ולשמור על המדינה, ובראש ובראשונה שהחטופים יחזרו הביתה".
live
סבו של שגיא בזמן שחרורו מהשבי
״לא היה לי אוויר. רק עכשיו הצלחתי לנשום. אני אדם חזק אבל זה הפיל אותי לראות אותו״, שיתף צביקה, דודו של שגיא. ״זה קשה. אני מאמין שלאט-לאט נישן קצת יותר והמתי יירד. אני לא יודע מה להגיד אפילו, הוא על הרגליים וזה כבר בסדר. אני מקווה שהוא ישתקם. אביטל נסגרה מאוד בתקופה הזאת, לנו קשה - לו בטח פי כמה יותר קשה״.
בילי קמחי כהן, חברה ושכנה של הזוג, אמרה: "המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא ששגיא יראה את הבת שלו שמעולם לא הכיר״. על הציפייה הדרוכה היא סיפרה: ״הבוקר היה שקט ביישוב, אפשר היה לחתוך את המתח בסכין. כמעט כל הגברים היו בבית כנסת, כולנו התפללנו והדלקנו נרות. אביטל ושגיא הם חלק משמעותי מגבעות בר. הם הקימו אוטובוס שהוא מכולת, שהפך למרכז היישוב, שם עשינו את כל האירועים המשמחים".
״הם יחלימו, אנחנו נעטוף ונחבק אותם, העיקר שהם בבית. יהיה בסדר״, היא הוסיפה. נועה ברכה, חברה נוספת מהיישוב, אמרה: ״זה אושר, אבל זה עצוב שנשארו שם עוד כל כך הרבה חטופים, חייבים להחזיר את כולם עכשיו״. על שגיא אמרה: ״הוא נראה במצב יחסית בסדר, ותודה, באמת תודה שהוא עומד על הרגליים ושהוא חוזר אלינו״.
live
צופים ברגעי השחרור של שגיא: המשפחה בכרמי גת
(צילום: מאיר אבן חיים )
בתיה, קרובה נוספת, סיפרה על שגיא: "הוא נתן את הנשמה לצרכנייה. הוא עשה לילדים פעולות יצירתיות והוא ואשתו נכנסו לכולנו ללב. אנחנו מקווים שהוא יבין שהמשכנו להפעיל את המקום, ושהכול יהיה מאחורינו. שגיא נראה בסדר ואנחנו שמחים שהוא על הרגליים. אנחנו שמחים לראות אותו, ורוצים את כולם בבית״.
בזמן שהוחזק בשבי, לשגיא בן ה-36 ולרעייתו אביטל נולדה בת שלישית - שחר - שאותה הוא כלל לא מכיר. ברגעי האיחוד המרגשים שצפויים לו עם משפחתו, הוא יפגוש לראשונה את בתו שנולדה כשהיה בשבי שהיום היא כבר בת יותר משנה.
אימו של שגיא, נעמית דקל-חן (64), ניצלה מחטיפה אחרי שכבר הובלה לעזה על ידי מחבלים. שלושה ימים אחרי הטבח היא סיפרה ל-ynet: "הם לקחו אותי יחפה והחזיקו אותי חזק כדי שלא אברח. הם לקחו אותי ברגל לכיוון השדות. אחרי 150 מטר עצר מעין טוקטוק עם ארגז כשמאחור עוד חמישה אנשים, כולם מהקיבוץ. הם המשיכו לנסוע איתנו כשמעלינו מסוק של צה"ל. באיזשהו שלב המסוק ריסס את כל המחבלים שהיו על הטוקטוק. הוא פשוט ירה בכולם. כל המחבלים מתו. אנחנו נותרנו בחיים מלבד חברה אחת. לקחתי את אחת הילדות, עוד חברה לקחה ילדה נוספת ורצנו לשדות.
"נשכבתי על האדמה והגיע טרקטור. היו שם מחבלים שראו אותנו. עשיתי את עצמי מתה - והם לא לקחו אותי. לא התייחסו אליי. הם לקחו את שלוש הבנות לעזה. אחרי כך עברה שיירה נוספת של מחבלים. המסוק של צה"ל היה מעליי. ניסיתי להתקדם ובכל פעם שהגיעו מחבלים עשיתי את עצמי מתה כי הייתי מלאה בדם. ב-12:00 היה חם ושתיתי מממטרות שדלפו. המשכתי ללכת לכיוון שדרת אשלים".
לקראת שחרורם של השלושה פרסם הקיבוץ נתונים על מספרי החטופים והחללים שלו מיום הטבח: 57 נרצחים, מהם לפחות שבעה שנחטפו בחיים ונרצחו בשבי. 11 חטופים חיים ותשעה חללים עדיין מוחזקים בעזה. בסך הכול נחטפו מניר עוז ב-7 באוקטובר 76 בני אדם. 40 נשים וילדים חזרו בעסקה בנובמבר 23, ועד כה תשעה בעסקה הנוכחית. שבע גופות חללים הוחזרו לארץ במסגרת מבצעי חילוץ צבאיים. בסך הכל נרצחו או נחטפו מניר עוז 117 ילדות וילדים, קשישות וקשישים, נשים וגברים. מדובר ביותר מרבע מאוכלוסיית הקיבוץ.
פורסם לראשונה: 10:27, 15.02.25
