אם אתם רוצים לדעת מי הולך לנצח במרוץ לבית הלבן בעוד שבועיים, פשוט תשאלו את אנשי מחוז קלאלם שבמדינת וושינגטון. 78 אלף התושבים שחיים בחבל הארץ הזה, המתהדר בהרים, יערות וחופים בקצה הצפון-מערבי של ארה"ב, בוחרים את המועמד המנצח בבחירות לנשיאות בכל הצבעה כבר 40 שנה.
"אנחנו הברומטר של ארה"ב", מסביר רוד פלק, מתכנן ערים מפורקס, עיירה קטנה שנבנתה על ברכי תעשיית העץ המקומית שפרחה בעבר. "אנחנו המחוז האחרון שהאופן שבו הוא מצביע בנובמבר מלמד על זהות המנצח בבחירות". מאז ניצחונו של רונלד רייגן ב-1980 ועד לניצחונו של דונלד טראמפ ב-2016 רק 19 מ-3,143 המחוזות שאליהם מחולקת ארה"ב ידעו לנבא את כל המנצחים, אבל 18 מהם דבקו בטראמפ ב-2020, וכשהוא הפסיד לג'ו ביידן – קלאלם נותר המחוז-הנביא האחרון. ב-2020 ניצח שם ביידן עם 50.1%; ב-2016 טראמפ עם 47.6%; ב-2012 ו-2008 ברק אובמה עם 48.8% ו-50.5% (בהתאמה); ב-2004 ו-2000 ג'ורג' בוש הבן עם 51.3% ו-49.5%; ב-1996 ו-1992 ביל קלינטון עם 42.6% ו-37.7%; ב-1988 ג'ורג' בוש האב עם 49.1%; וב-1984 ו-1980 רונלד רייגן עם 57.3% ו-51.6%.
רבים יופתעו אולי לגלות כי הפרופיל הדמוגרפי של קלאלם, כמו זה של רבים מהמחוזות שנחשבו בעבר ל"ברומטר פוליטי", שונה מזה של ארה"ב בכללה. באופן כללי אפשר לומר שהמחוז הזה פחות מגוון מאמריקה: כמעט 80% מאוכלוסייתו לבנה, שיעור בעלי ההשכלה האקדמית בו נמוך יחסית, וההכנסה החציונית בו היא מתחת לממוצע הארצי. מבחינה פוליטית נחשב קלאלם למה שהיקורי גרנט, בעל חנות מפורקס, מכנה "מחוז סגול": "לא הייתי אומר שהוא אדום (כלומר רפובליקני) ולא הייתי אומר שהוא כחול (דמוקרטי), אז הוא צריך להיות איפשהו באמצע".
גרנט גדל בקנזס ובצעירותו יצא להרפתקאות באלסקה, אבל נתקע בפורקס כשהרכב שלו התקלקל. 20 שנה אחר כך הוא מכהן כחבר במועצת העיר, המונה חמישה אנשים בלבד, וזהו תפקיד שלדבריו לא היה זוכה בו אלמלא היה שמרן אדוק וגורף את קולות הרפובליקנים. "זו עיר קטנה וכל אחד כאן יודע מהי עמדתו של כל אחד אחר", הוא אומר, והדגל הגדול עם הכיתוב "טראמפ 2024" מחוץ לחנות שלו מסיר כל ספק בנוגע לנטייתו הפוליטית.
כמו רבים בקהילה שלו, גרנט חש על בשרו את השפעות ההאטה בתעשיית העץ, הסובלת מהתחרות הבינלאומית הגוברת, מדעיכתן של תוכניות דיור ארציות ומתקנות איכות הסביבה. לדבריו הוא מעולם לא נהנה באמת מהעיסוק בפוליטיקה, אך הוא חש שחובתו האזרחית היא להציב תחרות למחנה הדמוקרטי, שבדרך כלל זוכה לרוב במדינת וושינגטון. "להיות שמרן בתוך ים של ליברלים זה מתסכל לפעמים", הוא מודה. "זה מתאים לי כאן בפורקס, אבל סביר להניח שלא הייתי מתקבל בברכה בפורט אנג'לס". פורט אנג'לס היא העיר הגדולה במחוז קלאלם, בת 20 אלף תושבים, והיא נוטה באופן ברור לדמוקרטים – אבל גם בה לא קשה למצוא כרזות תמיכה בטראמפ.
כמו העיירה פורקס, שהפכה במרוצת השנים מוקד משיכה לאלפי מבקרים המבקשים לחזות מקרוב בזירה של עלילת הספרים והסרטים מסדרת "דמדומים", גם פורט אנג'לס מושכת אליה תיירים רבים: העיר מקושרת במעבורת לקנדה והיא משמשת כשער היציאה לפארק הלאומי האולימפי, שבו יערות גשם גובלים בהרים מכוסי שלג. תושב המחוז מארק אוזיאס מסביר כי דעיכתה של תעשיית העץ בעשורים האחרונים הפכה את התיירות למקור הכנסה חשוב מאוד המאפשר לקלאלם להמשיך להתנהל.
סקוט צ'יצ'סטק, חקלאי תושב העיר סקווים שבמחוז, סבור כי שינוי דמוגרפי ארוך טווח במזרח קלאלם עשוי להיות הגורם שמאפשר למחוז להישאר ברומטר פוליטי לעמדות של תושבי אמריקה בכללם. "האוכלוסייה פה מורכבת מדגימות-דגימות של אנשים שהגיעו לכאן מכל רחבי ארה"ב", הוא אומר. צ'יצ'סטק עצמו מעיד כי אוכלוסיית עירו סקווים צמחה בעקבות הגעת גמלאים – תחילה מקליפורניה ואחר כך מכל רחבי אמריקה – שנמשכו אל החיים הנוחים יחסית מבחינה כלכלית שם ולמזג האוויר הנעים. "עם הזמן המחוז נעשה פחות ופחות מקובע בדרכיו הישנות ויותר מגוון מבחינת הדעות וההשקפות".
להערכתו של אוזיאס, סביר להניח שהדבר הזה יתורגם לניצחון של המפלגה הדמוקרטית בקלאלם השנה. "אקח את הסיכון ואומר שאני חושב שיש סיכוי טוב מאוד שמחוז קלאלם ימשיך להיות הברומטר של ארה"ב ויבחר בקמלה האריס", הוא אומר. פלק, מתכנן הערים מפורקס, מחזיק אצבעות לתחזית הזו. ואם היא לא תתממש? "אני מקווה שעדיין יהיו לנו מקומות באמריקה הכפרית שבהם חילוקי דעת פוליטיים נשארים חילוקי דעות פוליטיים, וביום שאחרי אתה ממשיך לעזור לשכן שלך".
יו"ר השלוחה הרפובליקנית במחוז, פאם בלייקמן, בטוחה שיהיו התוצאות אשר יהיו – האווירה הנעימה תישאר. בריאיון ל"דיילי מייל" הסבירה: "אני חושבת שאחד הדברים שעושים אותנו שונים מכל כך הרבה מקומות בארה"ב הוא שאנחנו עדיין אזור קטן, עם כ-70 אלף איש. אני לא יכולה ללכת למכולת בלי להיתקל במישהו שאני מכירה".