כבר בלילה שלמחרת התקרית הקשה בכפר ברוקין לפני עשרה חודשים, במהלכה נפצעו באורח קשה סרן ד' ורב־סמל י' מאש חבריהם ליחידה, יצאו לוחמי דובדבן למבצע עם אותו כוח בדיוק. בלי מנוחה, בלי לרדת מכוננות, בלי לקחת אוויר לנשימה.
ריאיון עם מפקד יחידת דובדבן
(כתבתו של יוסי יהושוע | צילום: אריק מרמור)
צילום סטילס: זיו קורן
"ההבדל היחיד היה שבמקום מפקד הפלגה שנפצע לילה קודם לכן, הסגן שלו שימש כמפקד הפלגה", מתאר סגן־אלוף ע', מפקד דובדבן, בראיון מיוחד. "מלבד זה, הרכב הכוח היה זהה. אחרי מה שקרה, היה חיוני לשמור על האמון בין הלוחמים. על תחושת הביטחון שלהם".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ערב קודם הדברים נראו אחרת. כוח של היחידה יצא לפעילות משולבת בכמה מוקדים, אחד מהם היה הכפר ברוקין בצפון השומרון. המשימה הייתה מעצר, אלא שאז - הדברים השתבשו.
המחבל שבעקבותיו היה הכוח פתח בירי, הם חתרו למגע, אך אז נפגעו שני הלוחמים מירי של חבריהם ליחידה. עכשיו מספר סא"ל ע' מה התרחש באירוע שנחשב לתקרית חריגה מאוד בדובדבן.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"זה היה בתקופת מבצע ‘תנין הפוך’, שאליו יצאנו בעקבות מידע מודיעיני על מחבלים שרוצים לבצע פיגועים משמעותיים בישראל. מחבלים מתאבדים עם מטענים תקניים רבי־עוצמה. חלק ניכר מהסיכולים בוצע לאורך כל חודש ספטמבר 2021, עד ששתי החוליות חוסלו. באותה תקופה כמעט תמיד יצאנו לשני מבצעים בכל לילה, במקביל", הוא משחזר.
4 צפייה בגלריה
''אין ביחידה לוחם שלא ראה בעיניים שלו שיורים עליו''. סא''ל ע' במהלך פעילות מבצעית
(צילום: זיו קורן)
"במוצאי שבת 25 בספטמבר, יצאנו במקביל ללא פחות מארבעה מבצעים: בג'נין, ברמאללה, בברוקין ובכפר דאן. אקורד הפתיחה היה בג'נין, מעצר מורכב מאוד בתחנת דלק עם מבוקש שזז ומשנה מקום כל הזמן. ברמאללה ובכפר דאן המבצעים עברו בשקט, ואז הייתה ההיתקלות בברוקין".
מה קרה שם?
"כוחות היחידה הגיעו לבית של המבוקש. הם הקיפו את הבית. מפקד הפלגה והקשר שלו נכנסו לבית והחלו לתחקר את אשתו של המבוקש, לברר איפה הוא. במקביל, הכוח שהיה בחצר נתקל במבוקש מטווח אפס. מרחק של שניים־שלושה מטרים. הוא כבר היה ערוך ליציאה לפיגוע. חמוש באם־16, עם קוראן ומכתב התאבדות. הכוח פתח לעברו באש והמחבל נמלט. מפקד הפלגה, ששמע מתוך הבית את הירי, יצא במהירות וראה את המחבל בורח. הוא הספיק לירות ולפגוע למחבל בכתף, לדווח בקשר 'ברחן' ולצאת לרדוף אחריו. המחבל קפץ מעל החומה החוצה, והמפל"ג רץ בעקבותיו, כשהקשר שלו אחריו. הכוח שהיה בחצר חשב שזה המחבל - וירה בו. בינתיים המחבל נתפס בחוץ, על ידי הכוח שהקיף את הבית, כך שבתוך שניות הלוחמים הבינו מה קרה, ושמי שנפצעו בחצר אלה כוחותינו. הפרמדיק שהיה במקום ביצע פעולות אמיצות מאוד, וקיבל החלטות בשטח שבדיעבד התברר שהביאו להצלת חיים. הפצועים פונו לרמב"ם ואני נסעתי לתחקר את הלוחמים".
מה היו התחושות אצלם?
"זו חוויה מאוד מורכבת כשאתה יודע שירית על לוחמים מהיחידה שלך, אבל כבר בתחקור הראשוני אני והם מבינים שזה היה כמעט בלתי נמנע. יחד עם מפקדי הפלגות שהיו באירוע עשינו תחקור מקיף ועמוק. המפקדים היו ראשונים לתחקר ולהגיד איפה טעינו. ואחרי התחקור הכי חשוב זה לחזור לפעילות מבצעית".
ספגתם ביקורת.
"התחקירים הצבאיים היו הוגנים מאוד (התחקיר הצה"לי קבע שלא היה תיאום בין הלוחמים ולכן בוצע הירי - י"י, ר"ו). אני לא עובד בשביל גורמים מבחוץ. לגיטימי לבקר, אבל הביקורת בכותרת או בציוץ היא לא מה שמניע אותי. בזמן שהיו פרסומים שלפיהם כאילו שלא מתחקרים לעומק או שמטייחים, אני תיחקרתי כמעט שבע שעות רצוף וכל לוחם שהיה במבצע קם ודיבר. אין מבצע בלי שגיאות. מי שאומר אחרת – משקר. המפקדים מלפנים מרגישים שיש להם גיבוי מלא. זו הגישה: שגית? קום ותגיד 'שגיתי'. זה אומץ לב לא פחות מאשר להסתער. אחר כך תדע שיש לך גיבוי. אני לא יודע אם אני הייתי מקבל החלטה אחרת, שם בחצר תחת אש. ואני בעל ניסיון קצת יותר משלהם. זה אירוע משברי, אבל בכנות – היחידה לא קרסה ממנו, אלא צמחה. אנחנו מלווים את הלוחמים שנפצעו ולא עוזבים אותם לרגע – בבית החולים, בשיקום, ועכשיו בבתים. אירוע של ירי על כוחותינו קרה לא מעט בצה"ל, וגם בדובדבן. אבל כשמסכמים את העשייה המבצעית של דובדבן, אז טפו־טפו, זה כמעט לא קרה".
סא"ל ע' (39), מסיים בימים אלה שנתיים של פיקוד על היחידה שהפכה במהלכן אולי ליחידה העסוקה ביותר בצה"ל, בתחום הלוחמה בטרור. הוא צמח ביחידה כלוחם, עד שהגיע ללשכת המפקד. "רוב הסביבה שלי לא יודעת מה התפקיד שלי", הוא מגלה, "יודעים שאני בצבא מפקד וכולי, לא יודעים יחידת דובדבן או גבעתי או כל תפקיד אחר שעשיתי".
את שנת 2021 סיימה דובדבן עם 252 מבצעים ויותר מ־300 עצורים, ונראה ששנת 2022 תסתיים במספרים גבוהים בהרבה. "בתקופה שלי כמפל"ג ביחידה", אומר סא"ל ע', "היינו יוצאים לשניים־שלושה מבצעים בשבוע. היום יוצאים בכל לילה, ולפעמים גם ליותר ממבצע אחד. והכמות לא הורידה את האיכות. כל מבוקש - 'עם כבוד'. אחד כזה שביצע או שרוצה לבצע פיגוע. ירי, מטעני חבלה. מטענים תקניים. דברים שלא היו הרבה שנים".
כמות העשייה המבצעית של דובדבן בימים אלה אכן יוצאת דופן בהיקפה. המתח עלה בחודשים האחרונים, מאז שהחל מבצע שובר גלים בסוף מרץ בעקבות גל הפיגועים בישראל, והתגברו האיומים הקונקרטיים.
כך, למשל, ביום רביעי שעבר, ישב סא"ל ע' עם מפקדי הפלגות שלו לאישורי מבצע שתוכנן להתבצע באותו לילה ברמאללה. "שבוע שגרתי", הוא מחייך. "לכאורה רגוע. בשבת פעלנו בטובאס, בראשון בחברון, בשני בשכם, בשלישי בכפר בית אומר והלילה ברמאללה. בכל לילה עושים כאן דברים מאוד מיוחדים".
"המחבלים יודעים לעשות לנו נזק, אני לא מזלזל בזה, אבל הם גם לא הארמייה השנייה במלחמת יום כיפור, זה לא. זו חבורה של ערסים שיורים עליך כמה כדורים, והלוחמים שלנו מוכשרים וטובים יותר"
לדברי רב־סרן ע' (28), מפקד פלגה ביחידה, המטרה היא ברורה: "יוצאים לעצור יעדים שהולכים לבצע פיגוע בישראל, שכבר יש להם את הנשק, והם בדרך למרכז הארץ. יעדים מאוד רגישים. וגם מבחינת ההתנגדות יש עליית מדרגה משמעותית. לא רק אבנים והפרות סדר".
"אחרי כחמישה חודשים שלא היינו שם, מאז מרץ חזרנו לעבוד בצפון השומרון", אומר רב־סרן א' (27), מפקד פלגה מקבילה. "אנחנו נתקלים בהרבה מאוד חיכוך באש. היתקלויות עם חמושים. אבל היעדים שלנו הם מה שנקרא 'פצצות מתקתקות'. היו כמה כאלה שאצלם זה היה עניין של שעות".
"היום להיכנס למחנה פליטים ג'נין, זה קרב", מחזק סא"ל ע' את דברי מפקדי הפלגות שלו. "בכל האירועים האחרונים שם, הכוחות נלחמו. ירי, סיכון חיים ממשי. לקראת מבצע בצפון השומרון, נקודת ההנחה היא שתהיה לחימה. שניפגש עם חמושים מטווחים קצרים. הייתי בעבר מפקד גדוד רותם בגבעתי. תפסנו קו בעזה. זה משהו אחר, וירו עליי גם שם. אבל מ־700 מטרים. צלפים. נכון שזה יכול להרוג, אבל אצלי ביחידה, חוץ מהלוחמים שסיימו עכשיו מסלול אין לי אף לוחם שלא ראה בעיניים שלו שיורים עליו. אין לזה אח ורע היום בצה"ל".
הייחודיות של דובדבן, לעומת יחידות צה"ל האחרות, היא השימוש בהסתערבות של לוחמיה. בשל מגבלות צנזורה וביטחון מידע, סא"ל ע' אינו יכול להרחיב על חלק זה של הפעילות ביחידתו, ומתמקד בפעילותן של הפלגות הלא־מסוערבות.
4 צפייה בגלריה
''אני יכול להגיד בוודאות שאף לוחם לא שם צלב על כתבת או על איש תקשורת''. העיתונאית שירין אבו-עאקלה
(צילום: אלעד גרשגורן)
אחת מהפעולות הללו, במאי השנה, במחנה הפליטים ג'נין, עוררה סערה בינלאומית, אחרי שבמהלכה נהרגה עיתונאית "אל־ג'זירה", שירין אבו־עאקלה. היא נפגעה מכדור בזמן שסיקרה פעילות של צה"ל במחנה הפליטים, אחרי שנים ארוכות שבהן כיסתה את הסכסוך והפכה לעיתונאית מוכרת. הפלסטינים מאשימים את ישראל במותה, אך בצה"ל ובממשלה טוענים כי אין הוכחה לכך שכוחות צה"ל הם אלו שגרמו למוות. גם בדיקה בליסטית, בארצות־הברית, של הקליע שהביא למותה של אבו־עאקלה, לא הצליחה לקבוע בוודאות מי האחראי לירי אך ההשערה היא כי הירי לא היה מכוון. גם בהלווייתה של אבו־עאקלה פרצו עימותים ששודרו בכל העולם, וגררו ביקורת קשה על ישראל וצה"ל.
סא"ל ע', מי הרג את שירין אבו־עאקלה?
"אני לא יודע להגיד. מה שאני יכול להגיד בוודאות הוא שאף לוחם לא שם צלב על כתבת או על איש תקשורת. ואת זה אני אומר בלי להסס או לכסת"ח. בכל התחקירים שמנו הכל על השולחן. סרטונים, תיעוד של כל הלוחמים. אין לנו מה להסתיר. כשכתב נכנס לזירת לחימה, הוא יודע שיכול להיות שהוא ייפגע. הוראות הפתיחה באש מאוד בהירות, פשוטות וברורות. יודעים מתי לפתוח באש ומתי לא. הלוחמים שם ראו חמושים מולם והיו תחת אש כל המבצע. הגענו לשם כדי לבצע מעצר של מבוקש שרצה להוציא פעילות טרור. נורתה עלינו אש מכל הכיוונים. לא היה כוח אחד שלא היה תחת אש. מכל כיוון, עשרות חמושים. הלוחמים השיבו אש, סיימו את המעצר ו'התקפלו' לכלים. גם ה'קיפול' לווה בהרבה מאוד אש. מבחינה מבצעית אני מגדיר את המבצע הזה כמוצלח. ידנו על העליונה, מבחינתי. אבל כשמישהו זז בזירת קרב, הוא יכול להיפגע".
ואולי החיילים פגעו בה.
"אם היינו פוגעים בכתבת, אני עצמי הייתי בא ואומר: 'פגענו בה'. היה לנו בעבר מבצע שירינו בו על מישהו שסיכן את כוחותינו. כדור אחד פגע בו ועבר דרכו למישהו שעמד מאחוריו. מיד קמנו ואמרנו: 'אנחנו פגענו בו'. אני לא חושש ממצ"ח וכו'. אין פה משהו פלילי. יש פה סיטואציה קרבית. ובמקרה של הכתבת, הייתה פה תקשורת שנמצאת בתווך של חילופי אש. אם בוחנים סטטיסטית, הם אלה שפגעו בה. מדובר בירי של 500, 600, 700 כדורים, אל מול מספר בודד. אני מאמין בסטטיסטיקה, אני לא מאמין לא בגורל ולא במזל".
העלייה המשמעותית ברף ההתנגדות שבה נתקלים סא"ל ע' ולוחמיו מתבטאת לא רק בהחרפת האיומים ובתדירות המבצעים הגוברת, אלא גם בשינויים טכנולוגיים בשטח.
"אנחנו מצולמים כל הזמן", מסביר סא"ל ע'. "בג'נין, בשכם. זו נקודת המוצא שלנו. במצלמות שלהם, בטלפונים ניידים. גם המידע מועבר במהירות שיא. בווטסאפ, בטלגרם, בכל רשת שהיא. מספיק שהם כותבים שתי מילים", 'הצבא הגיע' ומצרפים מיקום, זה נגמר. כולם כבר יודעים. זה כבר אומר מבחינתנו כניסה עם אבטחה פריפריאלית והגנת קרב. הם לומדים את השיטות שלנו, ואנחנו צריכים להקדים אותם. בהמון ענווה אני אומר שנכון להיום, אנחנו מצליחים. מסכות פנים, הסוואות. יש לנו שיתוף פעולה מעולה עם השב"כ, כדי להבין מה הם יודעים, מה הם אספו עלינו".
לאתגרים הטכנולוגיים, מסבירים סא"ל ע' ומפקדי הפלגות שלו, יש שני היבטים. הסכנה הראשונה היא ההתנגדות - כל הודעה כזו מביאה למעשה התקהלות של חמושים רבים שמגיעים ערוכים כדי לפגוע בכוחות. הסכנה השנייה היא בתכנון. "הם לומדים איפה אנחנו נערכים לקראת כניסה, מאיזה כיוון אנחנו מגיעים, וברגע שהם מציפים את זה ברשתות, היעדים הרגישים שאנחנו רוצים להגיע אליהם לא יהיו בבית", אומר רס"ן ע'. "לכן אנחנו חייבים בכל פעם לחשוב אחרת. להגיע בצורה שונה".
יש מי ששואל למה לסכן ככה את הלוחמים ולא להיכנס עם כוחות שריון, או בחיפוי אווירי.
"השיח על סיוע אווירי כדי לסכן פחות, קיים כל הזמן", מודה סא"ל ע'. "גם בתחקיר שעשינו לוחמים העלו שאלות מאתגרות וקשות בנושא. תמיד אפשר לבוא עם עודף כוח. אני לא חושב שצריך. אם הייתי חושב – הייתי קם ואומר. היום, כשאנחנו יוצאים למבצע, אנחנו מגיעים מאוד חזק, עם שיטות אגרסיביות יותר – פריצות חמות עם מטענים, ניתוק מגע מהיר, אבטחה משמעותית. זה מוכיח את עצמו. לוחמי דובדבן היום רוצים לעבוד בצפון השומרון. אין שום בעיה לעבוד שם, זה רק עניין של החלטה. הרי לא מחכים לנו שם טנקים או מטוסים. המחבלים יודעים לעשות לנו נזק, אני לא מזלזל בזה, אבל הם גם לא הארמייה השנייה במלחמת יום כיפור, זה לא. זו חבורה של ערסים שיורים עליך כמה כדורים, והלוחמים שלנו מוכשרים וטובים יותר לאין ערוך מנער בן 16 שההכשרה שלו היא ירי של כמה כדורים בוואדי. עובדתית, אפשר לראות את כמות המחבלים ההרוגים לעומת מיעוט הנפגעים לכוחותינו.
"אני לא חושב שבצפון השומרון צריך חיל אוויר, שריון, או רכב כבד. צריך קצב מבצעים גבוה שם, כדי לעצור כמה שיותר מחבלים שרוצים לפגע. כשדרשנו סיוע אווירי קיבלנו, אבל אני לא חושב שהמטוס הוא הדלתא. במחנה פליטים ג'נין מה שצריך זה כל הזמן להיכנס. לקבל החלטה. זה לא המנדט שלי, כי אני יחידת ביצוע. אבל לדעתי זה לא מסכן יותר מדי את הלוחמים שלי".
ומה התחושה כשמחבל חומק ממך ומצליח להוציא פיגוע?
"אני לא יודע על מי שחמק ממני. אם יש מישהו שאני יודע עליו, הוא לא חומק. המודיעין היום הוא מעולה. שב"כ ודובדבן מדברים מודיעין כל הזמן. נוצרו שם חברויות אמת, של 'על האש' ופעילויות משותפות. לא היה מחבל אחד שהחלטנו לשים עליו יד ולא הגענו אליו. יכול להיות שלקח שבוע, או שלקח שבועיים, או שהיה מאתגר במיוחד, אבל בסוף הגענו אליו. אני לא יודע אם אפשר לכמת במספרים את כמות האנשים שניצלו מפיגועים שדובדבן, הימ"מ והימ"ס סיכלו".
מפקד הפלגה, רס"ן ע', מתאר אירוע שהתרחש באחד המבצעים האחרונים, שמספק הצצה לאופן שבו מתנהלים הלוחמים בשטח. "יצאנו לעצור שני חמושים שידענו שכבר השיגו את הנשקים כדי לבצע פיגוע. נענו בשני כוחות במקביל", הוא משחזר, "בזמן אמת, תוך כדי תנועה לשם, קיבלנו מידע מודיעיני שלפיו אחד מאותם חמושים לא נמצא במקום. החלטנו שהולכים רק על יעד אחד. אני פרצתי פנימה עם כוח לעצור את המבוקש שבבית. ואז התחיל ירי מבחוץ על הכוח שמאבטח את הצומת. ירי מכל מיני כיוונים. ברגעים האלה אתה מבין עד כמה הלוחמים האלה, בקצה, הם מדהימים. זה בחור בן 22 שמפקד על שלושה־ארבעה אנשים, לבד. באותו מקרה היו שם מפקד חוליה, סמל ולוחם. מפקד החוליה גם מפקד עליהם, גם זורק מידע ומדווח בקשר, וגם נלחם ומשיב אש. כשאני יוצא עם המבוקש מבניין אני אומר לו שהוא רשאי 'לקפל'. כמובן שהסיכון הוא שהחמוש שירה עליו ימשיך לירות במהלך ה'קיפול' ויפגע בו או בחבריו לחוליה. כששמעתי ממנו בקשר 'אני נשאר כאן', הרגשתי גאווה. אני יודע שהוא מוכשר לזה, מתאמן לזה. יש לי ביטחון ביכולות שלו. ובאמת אחרי עוד כמה רגעים הוא דיווח: 'זיהיתי איפה החמוש. השבתי אש. הוא לא מגיב יותר'".
15 החודשים האחרונים היו "עונת הדובדבנים" בצה"ל. דובדבן עבדה בהם סביב השעון. זה התחיל במאי 2021 במבצע שומר החומות. "בעשרה ימים היחידה יצאה ל־42 מבצעים", מספר סא"ל ע'. "בממוצע זה יותר מארבעה מבצעים ביום, כשבכל מבצע יש כמה עצורים".
בהמשך הגיעו אירועי תנין הפוך, ומאז מרץ השנה החלה תקופת שובר גלים. "עד לפני שלושה שבועות, סגרנו 13 שבתות ברצף", מגלה סא"ל ע'. "אני לא סופר, אבל אשתי כן. זו הייתה כמות לחימה שלא פגשתי. ולא ראיתי שום לוחם מתבכיין, מקטר או שואל למה. סגרנו את השבתות לא בשביל לסגור שבת, אלא כי בכל שבת או חג שהיו, הייתה פעילות. זה התחיל אחרי פורים, וכלל את פסח א', פסח ב', יום העצמאות, הכל".
איך מנהלים חיי משפחה כשלא יוצאים הביתה 13 סופ"שים?
"זה אתגר מבחינת משפחה. בעלי המשפחות כאן לא היו מסוגלים לעשות את זה בלי רוח גבית חזרה מהבית. לפעמים אני צריך ממש להכריח מפקד פלגה: 'סע הביתה. עכשיו'. גם כזוג זה לא קל לגדל ילדים ולדאוג למשק בית, ואיש צבא צריך בעיניי להיות מעורב בזה, אחרת משלמים מחיר כבד. אני, לצערי, לא טוב בזה".
הוא נשוי, אבל ללא ילדים עדיין, "מבחירה", הוא מדגיש. גדל במושב בשפלה, בן לאב חקלאי - "ביום שהוא לא יעבוד את האדמה הוא ימות" – ולאם שהיא גמלאית של משרד החינוך אחרי שהייתה מורה, מחנכת וסגנית מנהלת בית ספר. "כתלמיד ההורים לא רוו ממני נחת", הוא צוחק. "אני מקווה שהיום כבר כן. או שבעצם בתפקיד הזה אני לא יודע אם נחת זו המילה הנכונה".
"אם אישה עומדת בתנאי הסף, למה שהיא לא תשרת פה? היא צריכה לעבור את אותו גיבוש, מסלול, מסע מסכם. בלי הנחות. זה אפשרי. בעיניי, מחר בבוקר. היא יכולה להביא הרבה מאוד דברים שהשתיקה יפה להם"
לדובדבן התגייס בשנת 2002, אחרי שנת שירות במכינה קדם־צבאית. צמח מתפקיד לוחם, למפקד צוות, לסגן מפקד פלגה ולמפקד פלגה. "ואז ביקשתי לצאת לגדודים", הוא נזכר. שירת כמפקד פלוגה בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל ואז חזר לדובדבן כמפקד פלגת לוחמים. אחרי כשנתיים יצא שוב, הפעם לגבעתי, לתפקיד סגן מפקד גדוד רותם. "מצאתי שם בית חדש", הוא אומר. אחרי ששימש גם כמפקד הגדוד, סגר מעגל וחזר לפני שנתיים לפקד על דובדבן, היחידה שבה גדל. עכשיו הוא צפוי לקבל דרגת אלוף משנה ואת הפיקוד על חטיבת מילואים, ובמקביל להדריך מסגרת במכללה לפיקוד ומטה (פו"מ).
ביחידה כמו דובדבן יכולה לשרת לוחמת?
"לוחמת יכולה, ואפילו צריכה, לשרת בדובדבן", קובע סא"ל ע'. "אני אפילו הצעתי להיות זה שמשלב, שזה יקרה בתקופתי כמפקד. יש לנו ביחידה רופאה, קצינות, נגדות. בעיניי, אם אישה עומדת בתנאי הסף, למה שהיא לא תשרת פה? היא צריכה לעבור את אותו גיבוש, מסלול, מסע מסכם. בלי הנחות. זה אפשרי. אבל זו החלטה, ואני מבין למה לא ממהרים לקבל אותה.
"בעיניי, מחר בבוקר – כן. צריכה להיות לוחמת. היא יכולה להביא הרבה מאוד דברים שהשתיקה יפה להם. הרופאה שלנו, למשל, היא בעיניי לוחמת לא פחות טובה מהאחרים ביחידה. היא הצילה חיים. התהליך לשילוב לוחמת בדובדבן בשל, ואני יותר מאשר רוצה שזה יקרה".
בעיות המוטיבציה לשירות קרבי והרצון של בני הנוער שעל סף גיוס לשרת ביחידות הטכנולוגיות, עדיין לא הגיעו לשערי יחידת דובדבן. "בדובדבן אין בעיות מוטיבציה של שירות קרבי או של מ"פים שלא רוצים להיות מג"דים", אומר סא"ל ע'. "האתגר, בעיניי, הוא דווקא לא הכסף, אלא דברים מעניינים שהמרחב האזרחי מציע. אבל אם אתה משרת תחת מפקדים ואנשים שמשמשים דוגמה ושאתה רוצה ללכת אחריהם – אתה תמשיך. יש לי היום יותר קצינים שרוצים להיות מפקדי פלוגות מאשר תפקידים לתת. וכך היה לי גם בגבעתי. אבל אסור לנו, כמפקדים בצה"ל, להתעלם מהתהליך של הרצון לשרת ביחידות הטכנולוגיות. אנחנו עסוקים בפרויקטים של זרוע היבשה כדי לעודד גיוס לשירות קרבי, שאין לזה מוטיבציית שיא ושאני בטוח שזה נושא שיאתגר אותנו בעוד כמה שנים. נכון שצריכים אנשים מעולים גם ל־8200 ולסייבר, אבל בסוף לוחם יש רק אחד, ועל הלוחמים צריך לשים את השקל הנוסף".
מה ההבדל בין דובדבן לנח"ל או לגבעתי?
"ללוחם בגבעתי, בעצם בחי"ר בכלל, או בשריון, יש אתגרים שונים מאלה של לוחמי דובדבן. כשאתה לא עוסק רק בעשייה מבצעית ייחודית ומדויקת, אתה נדרש לעיתים ליותר תעצומות נפש. בדובדבן ללוחמים יש כל הזמן מוטיבציית שיא. גם כשהם עייפים, הם רוצים עוד. בגדוד קשה יותר לרתום, להוציא למ"פים".
ומה לגבי הפיקוד?
"גם כמפקד, דובדבן הרבה יותר מאתגרת מבחינה ניהולית. מבחינת כמות האנשים שאתה עובד מולם. כמג"ד היה מעליי מח"ט. בדובדבן אני עובד מול גורמים אזרחיים – שב"כ, יחידות טכנולוגיות, חברות ביטחוניות, הרמה הממונה משתנה כל לילה. בכל פעילות אתה יכול לעבוד מול מח"ט אחר, ולכל אחד יש את הדגשים שלו".
מי טובה יותר, דובדבן או הימ"מ?
"אסור לך לשאול את השאלה הזאת" (מחייך).
למה?
"פעם הייתה יריבות גדולה והרבה אגו. אחד ממפקדי הימ"מ אמר לי פעם: 'מחבלים זה לא במבה, אני לא חולק אותם'. היתרון בימ"מ ברור: בגלל הניסיון המבצעי לאורך זמן. אם הייתי יכול להחזיק את הלוחמים אצלי ארבע־חמש שנים, היינו ברמה מבצעית לא פחותה. אבל אצלנו התחלופה גבוהה, המפקדים מתחלפים. בעיניי נכון להפוך את דובדבן ליחידת הלוחמה בטרור של צה"ל. עם מבנה וארגון דומים לימ"מ, בשינויים קלים. להאריך את שירות הקבע לשלוש־ארבע שנים. אחרי תקופה כזו, לוחם בדובדבן לא יהיה טוב פחות מלוחם ימ"מ".
והיריבות מפעם?
"היום יש בין היחידות שיתוף פעולה שלא היה כמותו בעבר. חברות אמיתית. כשלוחם הימ"מ נעם רז ז"ל נפל, היה לי חשוב שאנחנו נלמד את הלקחים. גם אנחנו, אחרי האירוע בברוקין, נסענו לימ"מ והעברנו להם את התחקיר שלנו. אנחנו עושים יחד ערבים משותפים, יושבים יחד בחפ"קים", הוא אומר, ובסוף לא מתאפק ומסנן: "הימ"מ יחידה מעולה - דובדבן יותר".
