כמעט 21 שנה לאחר שחבר מושבעים הרשיע אותו ברצח ושלח אותו למאסר עולם, משפחתו המאמצת של לוחם שייטת 13 בעבר דניאל מייסון מבקשת להעבירו להמשך ריצוי מאסרו בישראל. "במצבו הרפואי הקשה, הוא לא יוכל עוד לעמוד בהתנכלויות מצד אסירים וסוהרים בשל היותו ישראלי ויהודי–דתי", כתבו בני המשפחה באתר מימון ההמונים beactive, שבו ביקשו מהציבור סיוע במאבקם. "זה עניין של חיים ומוות, ולכן החלטנו לחשוף את הסיפור המלא והמאבק שלנו".
ההורים, שלומית ועמנואל (מני) גרוס, חברי קיבוץ בית העמק, אימצו את מייסון כשהיה בן 13 לאחר ילדות מורכבת וכואבת, רובה בארה"ב. "פתחנו לו את הבית ואת הלב ודני התאהב בארץ ובאדמה, ספג ערכים ובחר להתגייס לשירות משמעותי בשייטת 13", סיפרו ל-ynet. לאחר חמש שנות שירות כלוחם, התקבל מייסון ללימודי רפואה באוניברסיטה היוקרתית דרטמות' שבמדינת מיין בארה"ב והיה קרוב לסיים את לימודיו בהצטיינות. אבל במרץ 2001 הכול השתנה.
מייסון נעצר אז בחשד שהיה האיש שירה 17 כדורים בפרבר של בוסטון, רצח את מייקל לנץ ופצע אנושות את יוג'ין יזגור, עמו הסתכסך בעבר. הוא הכחיש, אך במהלך משפטו התביעה חידדה את היותו יוצא יחידה מיוחדת, ועל אף שלא נמצאו ראיות פורנזיות, הוא הורשע. חבר המושבעים מצא אותו אשם והשופטת ציינה בגזר הדין כי מייסון הוא "מוציא להורג אכזר ומרושע" ושלחה אותו לשני מאסרי עולם, ללא אפשרות של מתן חנינה.
"תנו לו לרצות את עונשו בארץ, תנו לו תקווה לחיות"
הוא נשלח לכלא שמור וידוע לשמצה במסצ'וסטס, שבו נכלאים האסירים הבעייתיים ביותר, ובמשפחתו אמרו כי סבל לאורך השנים מהתנכלויות אנטישמיות והותקף על רקע היותו ציוני. לדבריהם, מתוך 23 שנותיו בכלא, שהה במצטבר 5 שנים בצינוק. מייסון, בן 57 כיום, עבר לאחרונה ניתוח מעקפים ושב חלש אל הכלא. "אם אשתחרר יום אחד, הייתי רוצה לחזור להתגורר בישראל", כתב להוריו המאמצים, "אני אוהב את ישראל ואת העם היהודי ורוצה לחזור ולשרת את המדינה, לחיות ולמות בה".
הצוות המשפטי המלווה אותו בארה"ב משוכנע כי ניתן להעבירו להמשך ריצוי מאסרו בארץ, אך מדובר בהליך ארוך שיש בו צורך גם במעורבות דיפלומטית. בשל מצבו הקשה, משפחתו יצאה למאבק ציבורי פומבי ופתחה בקמפיין למימון המונים. בשנתיים האחרונות פועלת מאחורי הקלעים גם עמותת העטלף, יוצאי השייטת, במטרה לשכנע את מקבלי ההחלטות בארה"ב להסכים להעברתו לכלא ישראלי. "חברי ליחידה נסע לאחר השירות הצבאי להגשים את חלומו להיות רופא. חלק מהפרסומים על הפרשה היו מגמתיים ומעוותים. דני הוצג כצלף שאומן לרצוח אנשים. מדובר בשקר גס שנועד למכור עיתונים במקרה הטוב. איננו מתווכחים עם המשפט האמריקני, כל מטרתנו היא להעביר את דני לריצוי מאסר בישראל", תיאר אחד מהם.
בימים הקרובים תמריא לבוסטון שלומית, אימו המאמצת של מייסון, במטרה לפגוש אותו בכלא ולעדכן אותו במאמצים להעבירו לישראל, בהם שותפים גם מפקדיו לשעבר בשייטת 13 וגורמים נוספים. "דני מתוסכל, בודד, חלש ופגיע. אני נחושה לעשות הכול על מנת להחזירו לארץ שאותה הוא אוהב, בה גדל ונלחם על מנת להגן עליה", אמרה לסובבים אותה. "זה יהיה כנראה הביקור האחרון שלי בכלא בגלל הקושי הרב הכרוך בטיסות הארוכות. הבקשה שלנו הומניטרית, מתוך חמלה ומידת רחמים, לאפשר לדני לרצות את העונש כאן בישראל, לצד אוהביו ואהוביו, לתת לו תקווה להמשיך לחיות". במשפחתו של מייסון מבהירים כי הכסף שייתרם יועבר לעורכי דין אמריקנים ולגורמים מקצועיים נוספים שפועלים להעברתו מארה"ב לישראל.
הסכסוך שקדם לרצח
הרצח עצמו בוצע במרץ 2001, אבל הסכסוך בין מייסון ליזגור, איש מחשבים ממוצא רוסי, התחיל ארבע שנים קודם לכן, כשיזגור החנה משאית לפני ביתו של מייסון וחסם את היציאה למכוניתו. מייסון דרש שיזגור יזיז את המשאית, וכשזה סירב, ניגש לעבר מושב הנהג במטרה לעשות זאת בעצמו. יזגור פתח באלימות ודחף את מייסון, שהגיב באגרופים, שלף סכין מתקפלת וביצע חתך בפניו. יזגור נזקק לשלושים תפרים, ומייסון נעצר, נשפט, הורשע בתקיפה וקיבל מאסר על תנאי.
מכאן התחילה ההידרדרות שהובילה לרצח. יזגור הגיש תביעת פיצויים אזרחית וזכה. מייסון נדרש לשלם לו 100 אלף דולר וסירב בתוקף. גם שנים אחר כך לא הביע מייסון חרטה על פעולותיו באותה תקרית. בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2006 אמר: "אתה שואל אם בדיעבד הייתי מתנהג אחרת, אם אני מצטער ששלחתי אותו לבית חולים? זאת שאלה טריקית. מי היה יכול לשער אז שזה ייגמר בפסק דין נגדי, בחוב כספי ואז בהרשעה ברצח? זאת הייתה פעולה של הגנה עצמית, ותו לא".
יום לפני הרצח, ב-1 במרץ 2001, קיבל מייסון התראה מבית המשפט שעליו לשלם את החוב. "הם לא יראו ממני אפילו גרוש", אמר לשותפו לדירה די ג'יי סמית, לפי עדות השותף. "אני אעדיף להרוג אותם קודם". למחרת בבוקר, הבחין עד ראייה שיצא לטיול עם כלבו בדמות לבושה שחורים מסתובבת ליד ביתו של יזגור מדרום לבוסטון. עשר דקות אחר כך התעורר יזגור לקול יריות אקדח בדירתו ושמע את שותפו לדירה, מייקל לנץ, נאנק מכאבים. יזגור סגר את דלת חדרו והזעיק את קו החירום המשטרתי. הרוצח מיהר לפתוח את הדלת בבעיטה וירה בפניו של יזגור. הרוצח המשיך לירות לעברו עוד ארבעה כדורים והרג גם את כלבו, סמסון, עד שיזגור החליט להעמיד פני מת. אז יצא הרוצח את החדר, חזר לחדרו של לנץ ווידא הריגה גם בו.
לנץ מת מפצעיו מאוחר יותר. יזגור, למרבה הפלא, נפצע אנושות אך שרד. איש מהעדים, כולל הוא עצמו ושכנים שראו את הרוצח עוזב את הזירה, לא הצליח לזהות בחושך המוחלט את פניו של מייסון. אבל בשש בבוקר נקלע מייסון לתאונת דרכים סמוך למקום הרצח ונאלץ לתת את פרטי הביטוח שלו לזוג שאת רכבו הרס. התאונה סייעה לתביעה להוכיח שמייסון שוטט, בלי כל סיבה הגיונית נראית לעין, במתחם השכונתי.
"100 אלף דולר הם מניע? אני אהרוג אדם בגלל כסף?"
התביעה לא הצליחה לאתר אף ראיה ישירה הקושרת את מייסון לרצח - לא טביעות אצבע, לא עקבות נעליים, לא DNA ולא זיהוי ודאי של עד ראייה. אבל פקעת הראיות הנסיבתיות התעבתה: למייסון היה מניע מובהק, הוא היה באזור בזמן הרצח, איים להרוג את יזגור לילה קודם, ואפילו ניסה לשכנע את השותף סמית לספק לו אליבי. "זאת הטובה הגדולה ביותר שאצטרך לבקש ממך כל ימי חיי", אמר לו יומיים אחרי הרצח, כשביקש ממנו לאשר שהיה בבית כל הלילה שבין חמישי לשישי וש"לא היו אקדחים או חומרי נפץ בדירה".
כל אלה שכנעו את חבר המושבעים, שחזר עם התשובה "אשם בכל הסעיפים" אחרי שש שעות התדיינות בלבד. גם השופטת לא פקפקה לרגע וכינתה אותו "מוציא להורג אכזר ומרושע" לפני ששלחה אותו בדצמבר 2001 לכלא לשארית חייו.
והייתה כאמור גם סוגיית השירות ביחידה יוקרתית בצה"ל. התביעה עשתה מאמצים ניכרים להשתמש בניסיונו הקרבי העשיר של הנאשם. שוב ושוב הבהיר התובע למושבעים שאך ורק לוחם מיומן, סוג של רמבו, יכול היה לבצע רצח בחושך בצורה כה מדויקת ומהירה. מייסון צויר כמחסל מלידה, וכישוריו בתחומי צלפות ואימוני אנטי-טרור הובלטו. אפילו תצהיר שהגיש לבית המשפט ידידיה יערי, מפקד שייטת 13 בתקופת שירותו של מייסון, ובו הדגיש כי "דניאל השתייך לקבוצה קטנה מאוד של לוחמים שהתמחו בענף הצלילה, לא הזדקקו לאקדחים, ולמיטב ידיעתי מעולם לא ירה באף אחד במהלך שירותו בשייטת", לא עזר.
"ליזגור היו עוד אויבים. הוא נאסר בעבר והיה לו רקורד פלילי, ובבית שלו התרחשו כל מיני דברים לא סימפטיים", אמר מייסון ל"ידיעות אחרונות" ב-2006. "מדובר בשכונה איומה, עם המון פשע וסמים. אז יכול להיות שמדובר בפשע אקראי. אפשרות אחרת היא שמישהו שידע שאני חייב כסף ליזגור ניסה להפליל אותי. לגבי סמית – היה לו סכסוך איתי כי אני תפסתי אותו משתמש בסמים בבית שלי ואיימתי לזרוק אותו. זאת הסיבה שנקם בי והעיד נגדי. ובאשר למניע – מאה אלף דולר הם מניע? אני אהרוג בן אדם בגלל כסף? הרי הייתי כפסע לפני סיום לימודי הרפואה ואז, מן הסתם, ברגע שהייתי הופך לרופא הייתי יכול להחזיר את הכסף בקלות. איזה אינטרס יש לי להרוס את חיי בגלל כסף? נכון, מאוד כעסתי. זה טבעי לכעוס. אבל לא כעסתי מספיק כדי להרוג בן אדם".
