ב-13 ביולי פשטו כוחות הביטחון על מתחם משפחת אבו קטיפאן בלוד ועל מחסן בכפר קאסם, ויצאו מהם עם שלל רב שכלל כלי נשק רבים וגם שני מטעני חבלה מסוג כלימגור, שיוצרו באיראן. הפשיטה הדרמטית מנעה למעשה חיסול נוסף בסכסוך מדמם, שתוכנן להתבצע באמצעות המטען מאיראן - אותו מטען שבו השתמש המחבל שחדר מלבנון בצומת מגידו.
לפי כתבי האישום שהוגשו בפרשה, היא החלה אחרי שג'לאל חרסא הצליח להשיג - במועד שאינו ידוע - את מטעני הכלימגור. בשב"כ אומרים כי מאחורי הברחת המטען לישראל עומד בין השאר ארגון חיזבאללה, והיא בוצעה באמצעות צירי הברחה שמשמשים גורמי טרור נגד ישראל. מנגד, הנאשמים טוענים כי כלל לא היו בקשר עם איראן, ולא ידעו מה סוג מטען החבלה שבו הם מחזיקים.
בכל מקרה, לפי כתב האישום, מוחמד עיסא - שמואשם בהחזקת ונשיאת נשק בפרשה - פנה לג'לאל, וביקש ממנו לאחסן את אחד ממטעני החבלה במחסן בכפר קאסם, שנמצא בבעלות אביה של אשתו. המטען אכן הוחזק שם עד ל-13 ביולי, אז הגיעו כוחות הביטחון למחסן והחרימו אותו. לצד זאת נתפסו במחסן גם רובה חצי אוטומטי SpringField, תוצרת ארה"ב, קליבר 30-06; שלושה "חפצים דמויי רובה סער מסוג M-16"; תת מקלע עוזי תוצרת ישראל, קליבר 9 מ"מ פאראבלום; אקדח חצי אוטומטי ברטה, תוצרת איטליה, קליבר 9 מ"מ; ואקדח חצי אוטומטי Hullk Tactical ומחסנית תואמת.
אבל, הדרמה האמיתית התחוללה דווקא בפשיטה בלוד - שסיכלה ממש ברגע האחרון חיסול נוסף בסכסוך של משפחת אבו קטיפאן. כתבי האישום שהוגשו נגד ג'לאל חרסא, אחמד עיסא, נוח עאסם ויחיא אבו קטיפאן מתארים כיצד כמעט ושימש המטען האיראני לחיסול פלילי במסגרת הסכסוך העקוב מדם בתוך המשפחה, ולנקמה על הירצחו של פאוזי (פארס) אבו קטיפיאן בלוד בחודש ינואר האחרון. אותו סכסוך הבעיר את העיר לוד, ואף הוביל את ראש העיר יאיר רביבו לחתום על מסמך "הודנה" עם נציגי המשפחה בחודש יוני האחרון.
למעשה, כתב האישום חושף כי אותה "הודנה" לא עזרה להרגעת הרוחות. לפי כתב האישום, ג'לאל פנה לעאסם במהלך חודש יוני, מכיוון שהכיר את נסיבות הסכסוך המשפחתי, והציע לו לרכוש ממנו את הכלימגור בעבור 75 אלף שקל. עאסם הסכים, ובהמשך העביר 35 אלף שקל כמקדמה על מטען החבלה - וקיבל אותו לחזקתו. השניים סיכמו שאת יתרת התשלום הוא ימסור בהמשך.
עאסם קיבל את המטען, והטמין אותו בשטח פתוח סמוך למושב אחיסמך. בין ה-12 ל-13 ביולי הוא אסף את ג'לאל מביתו שבכפר קאסם, ויחד הם נסעו למתחם של משפחת אבו קטיפאן בלוד - כדי להכין את מטען החבלה להפעלה. עאסם, בשלב זה, גם הוציא את המטען ממחבואו. הוא וג'לאל הכינו את המטען להפעלה בתוך המתחם המשפחתי, חיברו אותו למקלט אלחוטי שמשמש להפעלתו, לנפץ חבלה חשמלי ולמגנטים.
לאחר מכן ג'לאל הסביר כיצד מתפעלים את המטען המאולתר, כדי שיוכלו להפעילו ולחסל אדם בשם פאוזי אבו קטיפאן (שם זהה לאדם שחוסל, מ"ת). ג'לאל הורה להפעיל את המטען רק כשפאוזי יהיה לבד, ואחרי שייצא מרכבו. באותה עת, נער יליד שנת 2006 צפה במצלמות האבטחה של המתחם כדי להשגיח על ג'לאל ונוח, ולהתריע בפניהם על הגעת גורמים אחרים ש"אינם רצויים".
ב-13 ביולי, בשלב מסוים, הגיע יחיא אבו קטיפאן למתחם. בסמוך לשעה 14:40 הוא ונוח הבחינו שכוחות הביטחון מגיעים אל המתחם, והשליכו מעבר לחומה שמקיפה אותו את מטען החבלה, לצד אקדח חצי אוטומטי, קליבר 9 מ"מ פאראבלום ורובה M-16. מיד לאחר מכן נתפס המטען על-ידי כוחות הביטחון.
הפרשה הותרה לפרסום בצהריים, שב"כ הודיע כי בפעילות משותפת עם המשטרה וצה"ל נעצרו ביולי ארבעה אזרחים ישראלים מכפר קאסם, שחשודים בקבלת "אמל"ח רב ואיכותי". לפי שב"כ, ברשות החשודים אותרו שני מטעני חבלה מתוצרת איראנית, ואמל"ח רב נוסף. על אף שמטרת המטענים הייתה פלילית - חיסול ראשי ארגון פשיעה ערביים - ציר ההברחה משמש בדרך כלל גורמי טרור - ועל כן שב"כ היה מעורב בחקירה.
עו״ד ווליד כבובגורם בכיר בשב"כ מסר כי "פרשיה זו ממחישה פעם נוספת את המאמצים של גורמי טרור מחיזבאללה ומאיראן לנצל את אזרחי ישראל הערבים לפעילות ביטחונית נגד המדינה. כמו כן עלה בחקירה כי התפר בין הביטחוני לפלילי הינו דק ביותר".
עו"ד ווליד כבוב, שמייצג את נוח עאסם, מסר: "החשד הראשוני שיוחס בהליך החקירה על ידי שירות הביטחון הכללי היה ביצוע עבירות ביטחוניות, לרבות מגע עם סוכן זר. בחלוף 45 ימי מעצר שירות הביטחון הגיע לכלל מסקנה כי החשד שיוחס תחילה אינו יכול להחזיק מים ואין בין החשד למציאות הנכונה כל קשר. ראיה ניצחת לכך היא הגשת כתב אישום שמייחס למרשי עבירות פליליות של נשיאת נשק. בכל כתב האישום אין בדל ראיה או אזכור לעבירה בטחונית, עבירה ממניע גזעני/לאומני או חלילה פגיעה בביטחון המדינה".
עו"ד יוסי זילברברגצילום: יאיר רוזיןעו״ד יוסי זילברברג, סנגורו של מוחמד עיסא, מסר כי "מרשי הוחזק 42 ימים בתנאים קשים ביותר בחקירה של שירותי הביטחון והכחיש כל מעורבות ביטחונית כלשהי. ואכן, כל העבירות הביטחוניות כנגדו נמחקו. מרשי הודה אך בהחזקת הנשק, אך ההודאה ניתנה רק בשל לחץ חקירתי שהופעל כנגדו והוא טוען שההודאה לא ניתנה מתוך רצון חופשי ואין שום ראיה שקושרת אותו לעבירה חוץ מהודאה".
