הפרמדיקית סמ"ר אגם נעים ז"ל, שהובאה היום (רביעי) למנוחות, היא הנופלת הראשונה מאז החל התמרון הקרקעי בעזה. בחצי השנה האחרונה שירתה ברצועה לצד לוחמי גדוד 52 בחיל השריון, והייתה אמורה לצאת בקרוב לחופשה. כמוה, עשרות פרמדיקיות מסכנות את חייהן במלחמה במטרה להציל חיי אחרים - וכך גם נשים נוספות, המשרתות בשלל תפקידים.
הלווייתה של סמ"ר אגם נעים, היום
נשות הרפואה, כמו סמ"ר נעים, לוקחות חלק מהותי בלחימה הקשה. הן מפנות פצועים ומעניקות טיפול רפואי תחת אש, ונמצאות לצד הלוחמים גם באירועים הטרגיים ביותר. סמל במיל' גאיה צוברי, החיילת הראשונה שנפצעה באורח קשה מאז החל התמרון - שגם הדליקה משואה ביום העצמאות האחרון - שירתה גם היא כפרמדיקית בעזה. צוברי העניקה טיפול רפואי ללוחמים שנפגעו מטיל נ"ט בשג'אעיה, ונורתה: "גם אם הייתי יודעת שזה יקרה הייתי נכנסת שוב", אמרה.
לדבריה, "בדיוק לרגע הזה מכשירים אותנו: טיפול בפצועים תחת אש. אם יש פצוע את יורדת מהכלי והולכת לעזור לו, למרות שזה מפחיד והלב פועם. המוח על אוטומט ואת רצה בלי לחשוב פעמיים".
כמו בעזה, גם ב-7 באוקטובר לחמו ופעלו הנשים להצלת חיים. סא"ל ירדן שוקרון, מפקדת גדוד שחר בחטיבת החילוץ וההדרכה, יצאה מביתה באופקים בבוקר שבת ונאבקה במחבלים. בריאיון ל-ynet היא סיפרה כי "קמנו מהאזעקות. חיבקתי חזק את הילדים שלי בממ"ד ואז קיבלתי עדכון ראשוני על מחבלים בבסיס אורים של פיקוד העורף. לקחתי את הנשק ויחד עם לוחם בגדוד שגר לידי דהרנו לבסיס".
היא הוסיפה כי השניים הצטרפו לכוחות שנלחמו במחבלים שהתבצרו בבסיס, ולאחר שכולם חוסלו הצטרפה לקצינות אחרות מהגדוד שבפיקודה. הן חזרו לאופקים, שם חילצו תושבים שהיו נצורים בבתיהם. "במשך 72 שעות חילצנו אנשים. חלקם ממש שכנים שלי. עשינו מאמץ הרואי כגדוד יחד עם צוערים מבה"ד 1. התפוצצתי מגאווה".
לוחמות יהל"ם בעזה
(צילום: דובר צה"ל)
סא"ל שוקרון הייתה המג"ד הראשונה שהשתתפה בלחימה, וכך למעשה עשתה היסטוריה. "אני לא יודעת מה יקרה למעמד הלוחמת בישראל ביום שאחרי המלחמה, אני גם לא חושבת על זה. אני רוצה להיות לוחמת החילוץ וההצלה הטובה ביותר. אם נעמוד במשימה נראה שאין פער. אף פעם לא הרגשתי שיש משהו שאמרו לי 'את לא יכולה לעשות' רק כי אני אישה. אנחנו יכולות לפעול גם בעומק לבנון, אם יצטרכו".
"זכות גדולה לקחת חלק בלחימה"
סא"ל אור בן יהודה, מפקדת גדוד קרקל, לחמה בבוקר 7 באוקטובר מול עשרות מחבלים שכבשו את מוצב "סופה" בעוטף. בוועידת הנשים השנתית של ynet ו"ידיעות אחרונות", שנערכה לפני כחצי שנה, היא אמרה כי "בכל יום אני זוכה לראות לוחמות שפורצות את הגבולות של עצמן. אנשים לא מאמינים לי שהן טוענות את הפגזים לבד ומפעילות את המערכת. אני אומרת גם ללוחמים וגם ללוחמות שלי, הייתה לנו זכות גדולה לקחת חלק בלחימה".
מלחמת "חרבות ברזל" מהווה למעשה נקודת מפנה בכל הקשור לתפקידן של הנשים בצה"ל, והלוחמות בפרט. ממלחמת יום העצמאות ועד היום לא ניתנה להן ההזדמנות לקחת חלק כל כך משמעותי בלחימה בשטח אויב. בהתאם לכך נציין גם את גבורתן של הטנקיסטיות שהדפו וחיסלו עשרות מחבלים בחבל אשכול, את התצפיתניות והבקריות שהיו הראשונות להתריע על המתקפה, את סרן עדן נימרי ז"ל שניהלה קרב יריות עיקש במוצב נחל עוז - ואת רב-סרן ע', שהטיסה את החטוף פרחאן קאדי בחזרה לישראל, ונפצעה בשבוע שעבר באורח אנוש בהתרסקות מסוק בציר פילדלפי.
