הבחירות המתקרבות לכנסת יחזירו רשמית את יו"ר ש"ס אריה דרעי, שפרש מהכנסת במסגרת הסדר טיעון. מנגד, היו"ר המיתולוגי של המפלגה האחות, יהדות התורה, לא צפוי לשוב - אבל במפלגה צפויים לדון מחדש בשאלת הנאמנות ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו.
לפני כחצי שנה, בדצמבר 2021, פרש דרעי מהכנסת על פי דרישת היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, בתמורה לכך שהפרקליטות לא תבקש מבית המשפט להטיל עליו קלון. כעת, כשהבחירות לכנסת בפתח ודרעי בלי קלון, הוא צפוי להעמיד את עצמו לבחירת הציבור.
עם זאת, ההסכם בין הצדדים מתייחס רק למעמד ההרשעה עצמו ולא מבטיח שהפרקליטות לא תגיש בקשה כזו בעתיד. החשש המרכזי כעת בש"ס הוא שהיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, תבקש להטיל עליו קלון, במיוחד לאור ההתכתשויות הפומביות בין דרעי לאנשי הפרקליטות לאחר החתימה על ההסדר.
בניגוד לדרעי, שהמשיך כל העת להחזיק בתפקיד יו"ר ש"ס וניהל בפועל את הסיעה בכנסת, יעקב ליצמן פינה את מקומו בראשות יהדות התורה עוד לפני הרשעתו, ובלי קשר אליה, כאשר משה גפני החליף אותו במסגרת הרוטציה בין החסידים לליטאים.
הקריירה הפוליטית של ליצמן בן ה-73 התקרבה, אפוא, לקצה בלאו הכי, ובמידה מסוימת הסדר הטיעון היה מבחינתו רק תירוץ לפנות את הבמה. היו"ר לשעבר סיים כהונה של 23 שנים ברציפות בכנסת שלא על מנת לחזור, ובכוונתו לפעול מעתה בזרוע החוץ-פרלמנטרית של תנועתו, אגודת ישראל, ולהיות מעורב בהכוונה, ליווי והדרכה של נציגיה הבאים בכנסת.
שאלת הנאמנות
לאחר פטירתו של הרב חיים קנייבסקי ז"ל ופרישתו של ליצמן, שינויים משמעותיים בהנהגה החרדית הרוחנית והפוליטית, מתעוררת מחלוקת ביהדות התורה בשאלת הנאמנות העיוורת ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו, גם בבחירות הבאות.
המפלגות החרדיות רואות עצמן חלק בלתי נפרד מגוש הימין, אבל כיום יש בהן יותר ויותר קולות שמסתייגים מהמחויבות האישית ליו"ר הליכוד, שנכשל ארבע פעמים בניסיון להקים ממשלה לאומית יציבה.
ההערכה היא שיו"ר יהדות התורה גפני לא ימהר הפעם לחתום על הצהרות נאמנות לנתניהו לצד ראשי המפלגות האחרות בגוש, כפי שהתחמק מכך בפעם האחרונה שהתבקש לעשות זאת.
עם זאת, בסיעתו סבורים שאין להימנעות הזו משמעות פוליטית מעשית, שכן בסופו של דבר הליכוד, כמפלגה הגדולה בכנסת, היא שתקבע מי יהיה מועמד המחנה לראשות הממשלה.
בעיית בן גביר
אחת הבעיות המרכזיות שיעמדו בפני המפלגות החרדיות במערכת הבחירות הקרובה היא יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר.
בן-גביר מכוון אל החולייה החלשה של שתי המפלגות - ציבור חרדי צעיר יותר, ימני יותר ו"מודרני" יותר, שלא רואה עצמו מחויב בעניינים פוליטיים לדעת הרבנים, חברי מועצות גדולי וחכמי התורה. פעמים רבות מצאו עצמם הצעירים החרדים הללו מאוכזבים מהתנהלות נציגיהם בכנסת בנושאים הקרובים לליבם. ואם עד לפני כעשור או שניים "נושאים הקרובים לליבם" היו בעיקר לימוד תורה וזהות יהודית, כיום קשת הנושאים המעניינים והחשובים עבור הצעיר החרדי רחבה הרבה יותר.
החברה החרדית, שבעבר לא הייתה מזוהה באופן מובהק עם מחנה פוליטי מסוים, זזה ימינה בשנים האחרונות, אולם ראשי המפלגות שלה בכנסת הם עדיין אנשי הדור הישן, אריה דרעי ומשה גפני, שעדיין חשודים במתינות מדינית ולכל הפחות מפלרטטים עם השמאל. בן-גביר, לעומתם, מציע לחרדים החדשים ימניות "על מלא", נטולת פשרות, ומצליח לסחוף אותם אחריו.
קו ההגנה של ש"ס ויהדות התורה מפני בן-גביר, כפי שבא לידי ביטוי בחודשים האחרונים בעיתונים המפלגתיים הרשמיים, בהתבטאויות הפוליטיקאים ואולי גם בדברי הרב הראשי בשבת, לא מבקש להתעמת עם ימניותו של בן-גביר, מה שהיה עלול להתברר כגול עצמי, אלא להציגו כפרובוקטור חסר אחריות שבמעשיו הפזיזים ובדרכו המתלהמת מתסיס ומבעיר את השטח וגורם לשפיכות דמים - בשונה מדרעי וגפני המנוסים והשקולים.
