בבית העלמין שבמושב אליכין הובא אתמול למנוחות אחד מגיבורי קרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, חזי דחבש ז"ל. בן 69 היה במותו.
"רק לפני כמה ימים אבא שלנו חגג את יום הולדתו, ואז, כתוצאה מעוד סיבוך בריאותי, הוא נפטר והותיר אצל כולנו כאב גדול וחלל עצום", סיפרה בתו, יעל. "הוא חסר לכולנו: לבני המשפחה ולחברים הרבים מימיו בחטיבת הצנחנים. זו אבידה גדולה".
במשפחה סיפרו בגאווה על דחבש, ששימש במשך שנים כקצין בחטיבת הצנחנים. כולם גדלו על סיפורי הגבורה שלו בקרב המפורסם. "אבא, שעבד במשך שנים ארוכות כאיש מחשבים, היה איש חינוך מדהים לילדים, אב קשוב ובעיקר צנוע. אבל החברים שלו נהגו לספר לנו על הגבורה שלו במהלכה של המלחמה, וזה תמיד עורר בנו כבוד גדול", סיפרה הבת.
כשאביה סיפר על המלחמה, הוא נהג להקטין את חלקו ולספר דווקא על מה שהתרחש בקרב הנורא: "אבא נהג לתאר לנו את קרבות הירי, הלחימה תחת אש בלתי פוסקת, איך הם נלחמו, איך הם שכבו בלי שיכלו לחלץ אותם".
מעוזיה סגל, שהיה חברו של דחבש לגדוד ונפצע קשה במלחמת ההתשה, סיפר: "חזי היה מ"מ של מחלקה ב' בפלוגה א' של גדוד 890. מפקד קשוח שלא ויתר לחיילים שלו, ואדם למופת. הגדוד נכנס לחווה הסינית והחלו הקרבות הקשים. הסיפור הוא ארוך וכואב, אבל בכל אופן מוטב לספר דבר אחד על חזי: בדרך חזרה מהקרבות חזי נתקל בסמ"פ אייל רז, שהיה פצוע קשה מאוד בבטן. חזי היה צריך לקבל החלטה: לעזוב את אייל ולהתפנות אחורה עם שאר הלוחמים, או להישאר עם אייל ולסכן את חייו. חזי והחובש דני שרבן החליטו להישאר עם אייל. חזי ניהל כל הלילה קרב ירי עם הלוחמים המצרים ודני טיפל באייל במסירות. הם הצילו את החיים שלו. חילצו אותם רק בשעות הצהריים, אחרי הרבה מאוד שעות".
לדברי סגל, דחבש שילם מחיר על אירועי המלחמה. "כל השנים הייתי איתו בקשר, והקרב לא יצא ממנו", סיפר, "הוא היה מאוד פגוע והרגיש שהפקירו אותו. חזי נשא על גופו ונפשו את צלקות הקרב ואת זיכרון חייליו שנפלו בקרב. עד יומו האחרון חי את מאורעות אותו לילה קשה בחיי גדוד 890".
דחבש ז"ל הותיר אחריו שלושה ילדים, שמונה נכדים ושלושה אחים.
