נאסר אבו חמיד לא היה סתם עוד "מחבל" או "חמוש". בחייו, ובעיקר במותו, הוא הצליח להפוך לסמל של המאבק הפלסטיני המזוין נגד ישראל, ובמידה רבה של האינתיפאדה השנייה. בניגוד לטענות האחרונות שמנסה הרשות הפלסטינית להפיץ, שהזנחה בטיפול הרפואי הובילה למותו, הרי שאבו חמיד מת כתוצאה ממחלת הסרטן. ואף שלא נהרג במהלך פיגוע או "פעולה הרואית" כפי שנוהגים לתאר זאת הפלסטינים בערבית – הוא הפך לגיבור של הרחוב הפלסטיני, כזה שרבים רוצים לחקותו כעת ולהיות כמוהו.
וכאן טמונה הבעיה האמיתית מבחינת ישראל: פועלו של אבו חמיד כמחבל מסוכן שמעודד פיגועים ומבצעים, ייתן מן הסתם השראה לצעירים רבים, בני דור שלם של פלסטינים שלא זוכרים את אירועי האינתיפאדה השנייה. ספק אם נולדו אז בכלל. אבו חמיד, ודומיו מבני דורו, הם כעת כאב הראש הקטן של ישראל בהשוואה לדור החדש של הפלסטינים שמתעב כל כך את ישראל, וחושב שהדרך היחידה להתעמת עמה היא עם רובה. ממש כמו בסיסמאות של הארגונים הפלסטיניים משנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, גם הצעירים רואים ב"בארוד", הרובה, כזה שינצח את המאבק.
סקר שפורסם לפני קצת יותר משבוע על ידי המכון של ח'ליל שקאקי מעלה כי 72% מהנשאלים תמכו בהקמת מיליציות חמושות נוסח גוב האריות בשכם. כמעט 80% התנגדו לכך שחברי המיליציות הללו ייכנעו וימסרו את נשקם לרשות הפלסטינית. כמעט 60% ציפו שפעילות המיליציות הללו תתרחב, ולא תוגבל לערי צפון הגדה (שכם וג'נין).
שיעור התמיכה בנשיא הפלסטיני אבו מאזן, שמתנגד לאלימות, יורד והולך. לו נערכו בחירות לנשיאות והוא היה מתמודד מול ראש חמאס איסמעיל הנייה, הרי שהאחרון היה מנצח בהליכה (54% להנייה מול 36% לאבו מאזן). הדבר היחיד שיכול היה להציל את הפתח מהפסד הוא התמודדות בבחירות לנשיאות של עמיתו של אבו חמיד להקמת גדודי אל-אקצא, מרואן ברגותי (ברגותי 61%, הנייה 34%).
התחדשות פעילותם של חברי גוב האריות בשכם ושל החמושים בג'נין בימים האחרונים מבהירה שבדומה למקרה של אבו חמיד, במציאות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אין ואקום. אין עצירה. מבוקש אחד נעצר, מת או נהרג - ומיד קמים אלה שיחליפו אותו. גם לנאסר אבו חמיד יקום יורש או מחליף, והסיפור שלו ושל משפחתו ממחישים זאת.
ארבעה מאחיו נמצאים בכלא הישראלי ושפוטים למאסרי עולם. אח אחר, עבד אל מונעם, הפך ל"שהיד" לאחר שנורה למוות בידי אנשי שב"כ וימ"מ בכפר א-ראם. עבד אל מונעם נחשב בכלל איש חמאס. הוא נעצר בידי חיילי דובדבן בדצמבר 1993 בביתו שבמחנה הפליטים אל אמערי ברמאללה והועבר לשב"כ. במהלך תקופת מעצרו נכנע לכאורה ללחצים שהופעלו עליו והסכים לשתף פעולה עם ישראל. אולם ב-13 בפברואר 1994 טמן מארב לרכז השב"כ שהפעיל אותו, נועם כהן, והצליח לרצוח אותו ולפצוע את מאבטחיו. בחלוף כמה שבועות הצליחו אנשי שב"כ והימ"מ לאתרו כשירד מאוטובוס בכפר א-ראם שמצפון לירושלים, והרגו אותו.
תיעוד: ירי של גוב האריות למוצב תל א-ראס
נאסר אבו חמיד, שנעצר ב-1990 ונשפט לתשעה מאסרי עולם בשל רצח משת"פים, שוחרר באותה שנה בעקבות הסכמי אוסלו. בתחילת האינתיפאדה השנייה, הקים יחד עם מרואן ברגותי ועוד קבוצה של חמושים מתנזים פתח את גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של הארגון. אבו חמיד נחשב כבר בתחילת דרכם של גדודי אל-אקצא לאחד מהקיצוניים שבחבורה. ב-2002 הוא נעצר בידי כוח מילואים של דובדבן, והפעם נשפט לשבעה מאסרי עולם ועוד 50 שנה.
אבי יששכרוףצילום: טל שחרבמהלך 2007, כשהגעתי לראיין אסירים בכלא בישראל, נכנס נאסר לתא של אסירי הפתח והודיע לי כי אם לא אצא מהתא והאגף, בכוונתו לרצוח אותי. זאת בשל דברים שכתבנו עמוס הראל (הפרשן הצבאי של עיתון "הארץ") ואני בספר "המלחמה השביעית" (בהוצאת "ידיעות ספרים"), שלפיהם רבים מחברי גדודי חללי אל-אקצא היו גנבי רכב ועבריינים. בחלוף כמה חודשים, שבמהלכם נרשם בינינו "פיוס", הוזמנתי ללוות את שחרורו מהכלא של אח אחר, אסלאם. התהלוכה הייתה חגיגית מאוד, כללה הנחת זרים על קבר ערפאת ומה לא. לימים רצח אסלאם את לוחם דובדבן רונן לוברסקי כשהשליך לעברו לבנה במאי 2018. הוא נעצר ונשפט למאסר עולם.
הסיפור של נאסר חושף גם משהו ממאבקי הירושה שמתחוללים בימים אלה ברשות, כשאבו מאזן עדיין בחיים. מקורביו של אבו חמיד פרסמו מכתב שכתב לפני כחודשיים ממיטת חוליו, ובו הוא מביע תמיכה בלתי מסויגת במנהיגותו של מרואן ברגותי. באמירה שמתפרשת כיריקה בפניו של חוסיין א-שייח, שמנסה בכל דרך לסמן עצמו כיורשו של הנשיא הפלסטיני בן ה-87, כתב אבו חמיד לברגותי (שאף הוא בכלא ושפוט לחמישה מאסרי עולם), "המולדת מופקדת בידיך".
- אבי יששכרוף הוא פרשן "ידיעות אחרונות" ו-ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
