בשנת תשפ"א החולפת נפטר בלונדון הרב הראשי של יהדות בריטניה, הרב לורד יונתן זקס זצ"ל. הוא כיהן בתפקיד במשך יותר משני עשורים ונחשב בקרב חוגים רחבים לאחד ההוגים הדתיים הבולטים בעידן הנוכחי. על פעילותו במישור ההגותי ותרומתו לממד הרוחני בעולם זכה זקס להכרה בינלאומית ולהוקרה ממוסדות אקדמיים ופוליטיים נחשבים. גישתו הפרקטית והישירה לנושאי הדת נתנה לרבים את הרושם שמדובר ברב "ליברלי", אבל כתביו מגלים שמדובר ביהודי גאה שהוטרד מאיבוד הזהות הדתית והמוסר היהודי.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• תיק שירה איסקוב הוא פסאדה
• הוא איש השנה החולפת, אבל כנראה שלא יותר
• אין כמו השכול כדי להסית. והקצינים שתקו
• 12 שנה בלי לפגוש ערבי
בספרו "שיג ושיח" על פרשות השבוע (ספרי מגיד, הוצאת קורן), הוא התייחס לכך שלמרבה האירוניה התרבות הפוליטית בארה"ב יותר יהודית מזו שבמדינת היהודים. "בכל פעם שהיהודים איבדו את חזונם הדתי", כתב, "וכל אימת שהדת נעשתה אצלם כוח מפלג במקום כוח מאחד, הם איבדו לבסוף גם את ריבונותם. לאורך ארבעת אלפי שנות ההיסטוריה היהודית, מעולם לא שרדה לאורך זמן, לא בישראל ולא מחוצה לה, חברה יהודית שבסיסה איננו דתי". אלה מילים קשות המבטאות היטב את מה שאולי רבים רוצים לשכוח.
נוח מאוד לראות "ליברליות" שמעניקה צידוק לפשרנות דתית, אך הרב לורד זקס זצ"ל היה רחוק מכך. הוא הציג השקפה דתית שלא מותירה מקום לפשרות: כל עוד החברה זוכרת את עברה ומכבדת את מה שהפך אותה לאומה, עתידה גם הוא מובטח. אם היא תתכחש לעברה ותבעט בערכים היהודיים שיצרו אותה, גם עתידה יוכחש. קריסתם של אידאלים מחברים שהם אבן היסוד של החברה, גוררת אחריה קריסה ואובדן דרך של החברה כולה. בלי עבר קשה לבנות עתיד.
לכל אלה שמסבירים שהדת כבר אינה נחוצה כאשר היהודים חיים במולדתם ונהנים מעצמאות, הזכיר הרב זקס בשפתו הייחודית כי דווקא בתקופות העושר והריבונות נהו יהודים אחר אמונות אחרות
על פי תפיסה זו, הזכות על ארץ ישראל נעוצה בהיסטוריה היהודית שנכרכה גם במחויבות דתית. לכן, היעדר מחויבות ואובדן ערכי הדת עלולים להיות תחילתה של התפוררות חברתית שתוביל בסופה גם לאיבוד הזהות היהודית ואולי גם ארץ ישראל. התהליך הזה כבר קורה. והוא מטריד.
בראש השנה כבר פעל מערך תחבורה ציבורית ברשויות מקומיות שונות, ובנושאים רבים הדת נדחקת לספסלים האחוריים של קבלת ההחלטות. במקרים מסוימים היא פשוט לא מעניינת, ובמקרים אחרים מדובר בהתנכרות מודעת. השנאה לדת קיימת. יהיו הסיבות לכך אשר יהיו, הקריאה להרחקת הדת מהמרחב הציבורי נושאת עמה גם השלכות קשות על עתיד היהדות במדינה היהודית. ואולי גם על עתידה של המדינה עצמה.
לכל אלה שמסבירים שהדת כבר אינה נחוצה כאשר היהודים חיים במולדתם ונהנים מעצמאות, הזכיר הרב זקס בשפתו הייחודית כי דווקא בתקופות העושר והריבונות נהו יהודים אחר אמונות אחרות. התורה עצמה מתרה על כך שהיעדר שמחה בקיום מצוות הינו "מרוב כל". לעיתים לא העוני והשעבוד הם הסכנה לעתידו של עם ישראל, אלא העושר והחופש.
יעקב פלבינסקידווקא עכשיו, בעידן המידע והשפע, לדת יש תפקיד חשוב בעיצוב הערכים והזהות היהודית. כאשר הבלבול שורר וכמעט כל מה שנחשב פעם לטאבו חברתי קורס כיום לתוך עצמו, הדת היהודית יכולה להיות גם עבור הרחוקים ממנה אי של שפיות שמתעלם מהרוחות הזרות והפוליטיקה העוטפות אותו. אנחנו חייבים את זה לעתיד שלנו.
לאחר פטירתו בחודש חשוון ספדו לרב זקס פוליטיקאים רבים מימין ומשמאל, בהם גם כאלה המכהנים בתפקידים בכירים בממשלה הנוכחית. כולם ביכו את האובדן של העם היהודי בלכתו. הם ידעו שמדובר בשילוב נדיר של יושרה דתית והגינות עם יכולת לטפל בסוגיות רגישות במיומנות אינטלקטואלית נדירה. הלוואי שהם היו גם טורחים ליישם את שאיפתו ליותר נוכחות של הדת היהודית בפוליטיקה הישראלית. או לפחות לא לגרוע מהמעט הקיים.
- יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
