חבילות הסנקציות שארה"ב ומדינות האיחוד האירופי מכריזות נגד רוסיה הן בין הנרחבות ביותר שנראו. המסר מנאומו של נשיא ארה"ב ביידן היה ברור מאוד: חיילים בשטח לא, אבל כמעט כל מכה כלכלית אחרת - בוודאי.
הבריטים הם האמיצים והתקיפים ביותר: חברות תעופה רוסיות מגורשות משטחן, חשבונות בנק של כל אזרח רוסי יוגבלו. אם זה היה תלוי בהם, לא רק בנקים רוסיים היו מוחרמים, אלא רוסיה היתה מסולקת ממערכת מסלקת והעברת הכספים הבינלאומית SWIFT, כפי שנעשה לאיראן לפני כמה שנים.
הפלישה לאוקראינה - כתבות נוספות
זו הפעם הראשונה שמתבצע ניסיון עיקש להביס מדינה פולשת באמצעים כלכליים. זו מלחמה פעילה, והתגובה אליה איננה בשיגור לוחמים או ברכבת אווירית של תחמושת, אלא באמצעים של גלובליזציה ממש. אין מה להשוות בין הצעדים הללו ובין מה שראינו בעידנים קודמים, כמו בקרב הבין-גושי.
ביידן מטיל סנקציות על רוסיה: "פוטין בחר במלחמה - ועכשיו הוא וארצו יישאו בהשלכות"
(צילום: רויטרס)
הכלכלה העולמית עכשיו ממוזגת וקשורה בקשרי גומלין יותר מאי פעם, ולכן המכות האלה חריפות יותר. מדינות תמיד נקטו אמצעים כלכליים אחת נגד רעותה כחלק ממעשי עוינות. הפעם זה שונה: מדינה אחת פלשה לאחרת, והעולם מנסה להכניע את הכלכלה שלה, שוב, ללא ירייה אחת.
גם אם המהלך הזה יכול היה להצליח, הבעיה היא שהאמריקנים (והגרמנים) לא מפעילים את נשק יום הדין, והם יודעים בדיוק מהו. ביידן הדגיש בנאומו שינסה לוודא שמחירי הדלק בארה"ב יישארו נמוכים, והתריע בפני חברות האנרגיה האמריקניות שלא לנצל את המצב. זה הטריד אותו, כי הוא יודע שלא ינצח בבחירות הבאות בגלל אוקראינה, אבל הוא בהחלט יכול להפסיד אם גלון דלק יעלה יותר כסף והעובד האמריקני יקלל אותו כשהוא ממלא מיכל. וזו בדיוק הסיבה שביידן נמנע מהטלת סנקציות על מגזר האנרגיה של רוסיה, שהוא למעשה הקטר של מוסקבה.
אם בישראל תעשיית ההייטק היא היהלום שבכתר, ברוסיה זו תעשיית הגז והנפט, והמפעלים הפטרוכימיים הקשורים באלה. אין ספק שתהיה פגיעה רוחבית במשק הרוסי, וגם בהן, אבל ארה"ב לא החליטה שתעשיית האנרגיה היא יעד סנקציות עליון. לא כי מישהו רוצה להיות רחום וחנון לפוטין - אלא משום שהמחיר הפוליטי לכך בארה"ב יהיה גבוה ביותר.
מהדברים האלה משתמעת המציאות החדשה. רק האוקראינים יכולים למנוע את נפילת ארצם בידי הכובש, ומעטים מאמינים שיצליחו לבלום את הפלישה המסיבית של הצבא הרוסי. אם אכן ינצח פוטין וישתלט על המדינה, הוא לא עושה זאת לזמן קצר. הרוסים לא יחזרו הביתה. הם לא שילמו בנזק אדיר כלכלי ובינלאומי כדי שבעוד שנה-שנתיים האוקראינים יטעמו שוב את החירות. יהיה צורך לדכא את השדרה המרכזית של החברה האוקראינית: לעצור, לאיים, להרוג, להשתית ממשלת בובות ומשטרת חרש. ואם מוסקבה תנצח, זה בדיוק מה שתעשה. היא תשאף למחוק את הרעיון הלאומי האוקראיני עצמו, ולעשות את המדינה למודל.
כל הנתיב ההיסטורי הזה הוא אסוני למדי. אסוני לכלכלה הרוסית, לפוטין, שהפך בן לילה ללא-לגיטימי לגמרי במערב, אסוני כמובן לאוקראינים, שלא יוותרו לעולם - גם תחת דיכוי - על שאיפה לנהל את חייהם בעצמם. השאלה המפעמת באירופה איננה מה גורל אוקראינה. ההנחה המשתמעת, גם מנאום ביידן, היא שהמדינה כריבונות אינטגרלית וחופשיה לא קיימת עוד, אלא אם יחוללו האוקראינים סנסציה צבאית שכדוגמתה לא נראתה. השאלה האמיתית היא איפה פוטין יעצור. והתשובה, כתב מומחה אחד, היא שפוטין יעצור רק כאשר ייעצר.
