(צילום: משי בן עמי)
בצל גל הפיגועים בשבועות האחרונים ולקראת חג הפסח, משפחות קורבנות פיגועים שהתרחשו בליל הסדר בעבר סיפרו לאולפן ynet על הכאב שלא עובר. "כל פיגוע מזכיר לי, כאילו זה קרה רק אתמול", אמרה קורין בן אריה שנפצעה יחד עם בתה באורח קשה בפיגוע במלון פארק בנתניה לפני 20 שנה. בעלה שמעון היה אחד מ-30 הנרצחים באותו פיגוע.
"הגענו למלון, התאספנו קצת בלובי ובאיזשהו שלב אמרו לנו להיכנס. ב-18:45 נכנסנו, חלק ישבו וחלק עמדו. בעלי עמד כי הוא חיכה לחבר שלו. בעצם חייו ניצלו בזכות האיחור שלו, בעלי נרצח במקום. בתי שהייתה אז קצינת מודיעין בחיל האוויר, הגיעה לחופשת פסח ונפצעה קשה מאוד. היא נותרה משותקת בחצי גופה הימני. כולנו נפצענו, אני הייתי כפסע מהמוות, כל הדרך אל בית החולים החיו אותי", שחזרה קורין.
"התעוררתי אחרי שעה בחדר טראומה בהלל יפה, ואז שאלו אותי אם אני יודעת שהיה פיגוע במלון פארק. עניתי 'בסדר, אבל מה הקשר אליי?' ולאט לאט כששבה לי ההכרה, הבנתי את גודל האסון", היא הוסיפה.
קורין סיפרה על ההתמודדות היומיומית, בעיקר כאשר מגיע דיווח על פיגוע. "כל פיגוע מחזיר אותי לרגע הזה. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי שאני לא רוצה להמשיך לראות, לא רוצה להמשיך לחוות את הכאב הזה. זה מחזיר אותי אחורה, זה מחזיר אותי לכאב הפיזי, לכאב הנפשי, אני כאילו חיה את זה מחדש. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי עוברת ערוץ או מכבה את הטלוויזיה. אני לא מסוגלת לשאת את הכאב הזה, לא מסוגלת. זו טראומה שנחרטת בגוף והגוף מסרב לחוות אותה שוב".
לפני שמונה שנים נרצח סגן-ניצב ברוך מזרחי בפיגוע בכביש 35, כאשר היה עם משפחתו בדרך לארוחת החג בקריית ארבע. "יצאנו מביתנו חמשת הילדים, ברוך ואנוכי. הגענו לציר תרקומיא, וממארב ירו עלינו מחבלים - משוחררי עסקת שליט. ברוך נרצח במקום", סיפרה אלמנתו הדס. "אני נפצעתי מהקליעים, ילד אחד גם נפצע מקליע שעבר לו בברך. הילדים נושאים את הכאב יום-יום, שעה שעה, זה חי איתנו. החלטנו לבחור בחיים ולהמשיך, עכשיו מגיע ליל הסדר ובאמת נורא קשה, אבל חייבים להמשיך. לא ניתן לטרור להכריע אותנו".
על ההתמודדות שלה סיפרה הדס: "זה להרגיש את זה ולחוות את זה. הנרצח נרצח ונקבר, מה עם המשפחה, מה הלאה? איך ממשיכים? כשאני הולכת ומנחמת משפחות, אני מנסה לחזק אותן ולומר להן 'תשמעו, זה נורא קשה, אין לי נחמה, אבל יש המשך וחייבים להמשיך'".
לדבריה, "אנחנו הדוגמאות – אני ושאר המשפחות השכולות שממשיכות ומגדלות את הילדים, ועם הפציעה ממשיכים. אני לא מסוגלת היום לחזור להורים שלי לליל הסדר בקריית ארבע, איפה שהיינו אמורים לחגוג. אני חוגגת עם 'ידידי נאווה' את ליל הסדר השנה, זה ארגון מדהים שלוקח משפחות שכולות ומרים אותן ועושה להן ליל סדר".
