בדרום קוריאה ממשיכים גם הערב (ג') לחקור את נסיבות ההתרסקות בנמל התעופה הבינלאומי מואן, האסון האווירי הקטלני ביותר אי-פעם על אדמת המדינה, שבו נהרגו 179 נוסעים ואנשי צוות ורק שניים ניצלו. לצד תהיות בנוגע לסיבה שבגינה הטייסים מיהרו לנחות מיד אחרי שהכריזו על מצב חירום בעקבות פגיעה אפשרית בלהקת ציפורים, והעובדה החריגה שעשו זאת מבלי שכן הנחיתה של מטוס הבואינג 737-800 היה פתוח – שמעידה לפי מומחים על תקלה שאולי לא בהכרח קשורה לפגיעה בציפורים – כעת גוברות התהיות בנוגע לקיר הבטון שבו התנגש המטוס, אחרי שכבר הצליח לנחות בנחיתת החירום על בטנו. הקיר הוצב רק כ-250 מטר מסוף המסלול, והפגיעה בו גרמה לפיצוץ המטוס.
ההתרסקות ביום ראשון בבוקר, נזכיר, אירעה בטיסה 7C2216 של חברת Jeju Air מבנגקוק בירת תאילנד אל העיר מואן. המטוס, ובו 175 נוסעים ושישה אנשי צוות, ניסה לנחות מעט אחרי 9:00 בבוקר לפי השעון המקומי, ביצע נחיתת אונס על גחונו – ואז התלקח לכדור אש כאשר התנגש בקיר הבטון מעבר למסלול, שעליו הוצב ציוד ניווט. ההערכות הן שרוב הנוסעים, אם לא כולם, שרדו את הנחיתה הקשה ונהרגו רק בשלב ההתנגשות והפיצוץ.
בסרטון מהרגעים שקדמו לניסיון הנחיתה נראתה להבה בוקעת מאחד ממנועיו של מטוס הבואינג 737-800 הדו-מנועי, ואולי מדובר ברגע פגיעת הציפור. הטייסים לפי הדיווחים הודיעו על מצוקה בשעה 08:59, שתי דקות בלבד אחרי שהוזהרו על כך שנצפו ציפורים באזור הנמל. המטוס שכבר עמד לנחות נאלץ לבטל את ניסיון הנחיתה על המסלול המקורי שלו, ואחרי שקיבל אישור לכך ביצע את נחיתת האונס ב-09:02 על מסלול אחר. בדקה שלאחר מכן התנגש בקיר הבטון והתפוצץ. החוקרים כבר אספו את שתי הקופסאות השחורות של המטוס מזירת האסון, ומקווים ללמוד מהן יותר על שהתרחש באותן דקות דרמטיות.
לפי הרשויות בדרום קוריאה, חומת הבטון שבה התנגש המטוס הוצבה כאמור במרחק של כ-250 מטר מסוף המסלול. כפי שנהוג בנמלי תעופה רבים, במרחק מה מהמסלולים מוצבים לעתים מתקנים שעליהם מורכב ציוד ניווט, אבל מומחי תעופה מסבירים שלרוב מדובר במבנים מתפרקים שלא עשויים מחומרים קשיחים. המשמעות היא שאם במקרה הנוכחי האנטנות היו מותקנות על מבנה "קל" שיכול היה להתפרק, המטוס שביצע את נחיתת החירום והחליק אל מעבר למסלול היה אולי מצליח לחדור דרך המתקן ולהמשיך הלאה, במקום להתנגש בחומה קשיחה.
גורמי ממשל בדרום קוריאה טענו כי חומת הבטון הוקמה לכאורה בהתאם לסטנדרטים שנהוגים בתעשייה, וכי גם במדינות אחרות יש שימוש בשיטה זו, אולם היום הודיעה הממשלה בסיאול כי תבחן אם החומה אכן הוקמה בהתאם לתקנות. במשרד התחבורה בסיאול מציינים כי רוב נמלי התעופה בדרום קוריאה נבנו על בסיס כללי ארגון התעופה הבינלאומי, שממליצים על מרחב בטוח של כ-240 מטרים ליד מסלולי הנחיתה וההמראה, אבל מומחי תעופה מציינים כי ההמלצה היא למרחק בטוח גדול יותר של 300 מטר ללא מבנים קשיחים. הם הביעו תדהמה של ממש מהצבת החומה, ולדבריהם האסון הכבד היה יכול להימנע.
"לא רק שאין לכך הצדקה, אני חושב שהעובדה שהיא (החומה) שם גובלת בפלילים", אמר לרשת "סקיי ניוז" הבריטית מומחה בטיחות התעופה דייוויד לרמונט. לדבריו מעולם לא ראה דבר דומה בשום מקום אחר: "סוג כזה של מבנה לא צריך להיות שם. זה נוראי. זה בלתי ייאמן". הוא הדגיש כי הטייס הצליח, למרות מצב החירום שאליו נקלע המטוס, להנחית אותו "בצורה יפה" על הגחון: "הם נעו במהירות רבה מאוד אבל המטוס היה שלם כאשר החליק על הקרקע", ציין – והעריך שאם לא הייתה חומה בדרכו, המטוס היה פוגע בגדר החיצונית של נמל התעופה, חוצה כביש ונעצר בשדה סמוך. "היה הרבה מקום עבור המטוס להאט ולהגיע לעצירה".
לתהיות סביב החומה מצטרף דיווח היום של סוכנות הידיעות רויטרס, על אזהרה מקרבתה למסלול שהופיעה במסמך של נמל התעופה מואן מתחילת 2024. לפי הדיווח, בהערות שצורפו אז למדריך התפעולי של הנמל צוין כי החומה קרובה מדי לסוף המסלול – והומלץ להרחיק אותה כאשר הנמל יעבור הרחבה בעתיד. גורם במשרד התחבורה הדרום קוריאני אמר לרויטרס כי הרשויות יידרשו לבחון את המסמך המדובר לפני שיוכלו לספק תגובה.
שאלה מרכזית נוספת היא מדוע ביצע המטוס נחיתת חירום זמן קצר כל כך אחרי ששיגר אות מצוקה, ומבלי שכן הנחיתה ייפתח. החשד לפגיעת ציפורים אינו מספק את המומחים, שמדגישים כי מדובר בבעיה נפוצה יחסית שלא אמורה לגרום לבעיות בהורדת גלגלי המטוס. ג'ון האנסמן, מומחה תעופה מאוניברסיטת MIT, מעריך כי הסיבה הסבירה ביותר היא בעיה במערכות ההידרוליות של המטוס, וכי היא יכולה להסביר גם את העובדה שהמדפים בכנפיים לא נפתחו על מנת לסייע בבלימתו. לדבריו, תקלה שכזו יכולה גם לגרום לקשיי שליטה במטוס – דבר שיכול להסביר את הבהילות הרבה שבה בוצעה נחיתת החירום.
גם נג'מדין משקאטי, פרופ' להנדסה מאוניברסיטת דרום קליפורניה שמתמחה בביטחון תעופה, אמר בשיחה עם סוכנות הידיעות AP כי ייתכן שהמטוס חווה "תקלה נרחבת" שהשפיעה על המערכות ההידרוליות והחשמליות שלו. מטוסי בואינג 737-800 הם גרסה ותיקה יותר של ה-737 "מקס" – זה שחווה בעבר התרסקויות קטלניות בפרשה שפגעה מאוד במוניטין של בואינג – ובניגוד ל"מקס" יש לו היסטוריית בטיחות טובה. הרשויות בדרום קוריאה הודיעו כי כל המטוסים מהדגם הזה במדינה יעברו כעת בדיקות, והנשיא בפועל צ'וי סאנג-מוק הורה מצדו על בדיקה כוללת של המערך האווירי בדרום קוריאה.
לרשויות המקומיות מסייעים בחקירה צוותים שנשלחו מארה"ב, ולזירת ההתרסקות הגיעו היום נציגים ממנהל התעופה הפדרלי (FAA), המועצה הלאומית לבטיחות בתעבורה (NTSB) וחברת בואינג. גם צבא דרום קוריאה מסייע, וחיילים נצפו סורקים ביסודיות את האזור.
נשיאה של חברת Jeju Air, קים יי-בה, כינס היום מסיבת עיתונאים שבה התעקש כי החברה הקפידה על כל כללי הבטיחות ביום האסון, ולדבריו המטוס לא היה יכול להמריא מבנגקוק ללא חתימה מצוות התחזוקה שבדק אותו לפני כן. לצד זאת, הוא הודיע על צמצום היקף הטיסות של חברת התעופה בכ-15% עד חודש מרץ, על מנת להגדיל את יכולתה לבצע בדיקות בטיחות למטוסיה ולחזק את תחושת הביטחון של ציבור הנוסעים.
בינתיים, בטרמינל בנמל התעופה שהושבת ממשיכים להמתין קרובי הנספים לגופות יקיריהם, שהליך הזיהוי והשחרור שלהן לקבורה טרם הושלם. רוב הגופות אמנם כבר זוהו באמצעות בדיקות DNA, ורק חמש גופות טרם זוהו, אבל השרידים לא הועברו לידי המשפחות לקבורה – והרשויות הסבירו זאת במצב הקשה שבו נותרו. נציג המשפחות, פארק האן-שין, הביע היום תסכול כבד מההמתנה הממושכת וטען גם כי הרשויות לא עמדו בהבטחה שנתנו להביא למקום מקררים על מנת למנוע מהשרידים להרקיב. הוא אמר שהדבר מסכן את "הכבוד האחרון" שנותר ליקיריהם.
באסון ניצלו כאמור רק שני בני אדם: דייל ודיילת, בני 33 ו-25. הם חולצו מזנב המטוס, החלק היחיד שנותר פחות או יותר בשלמותו. הם נפצעו באורח בינוני עד קשה, ולא נשקפת סכנה לחייהם. "מה קרה? למה אני נמצא כאן?", שאל הדייל כשהתעורר בבית החולים. לאחר מכן סיפר שהדבר האחרון שהוא זוכר לפני ההתרסקות הוא שחגר חגורת בטיחות במושב במטוס. הדיילת שנשאלה על האסון סיפרה על "עשן שיצא מאחד המנועים של המטוס, שהתפוצץ".