ביקור הנשיא ביידן בישראל לווה במחוות מרגשות ביד ושם, בלחיצות ידיים חמות, ובג'סטות קטנות לפוליטיקאים הישראלים ערב הבחירות, אבל במגרש הביטחוני־אסטרטגי נכון להגדיר אותו כהחמצה.
הביקור לא הביא לבשורות המצופות בעניין האיראני החשוב ואפילו בנושא הדחוף, המחלוקת מול לבנון על המים הכלכליים – שעלול לגלוש לעימות צבאי לאחר התבטאויות מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה – ישראל לא הצליחה לרתום את הנשיא האמריקאי לטובתה. נסראללה ממש מאיים במלחמה אם לא יושג פתרון ואילו כאן לא נאמרה מילה. ראש הממשלה, יאיר לפיד, אמר שהדבר היחיד שיעצור את איראן הוא איום צבאי אמיתי. באגף המודיעין בצה"ל, למשל, חושבים שאפשר לקבל הסכם גרעין כאופציה פחות גרועה, אם יוכנסו בו שיפורים למשל מועד הפקיעה שלו, כך שיינתן לצבא זמן דרוש לבנות אופציה צבאית אמינה. מתברר ששני הדברים הללו לא הושגו. הנשיא ביידן לא דיבר על האופציה הצבאית שארה"ב תציב מול איראן, וגם לא על הדרישות לשיפור ההסכם.
לגבי האופציה הצבאית צריך לזכור שלמרות ההצהרות הישראליות, צה"ל לבדו לא יוכל לתקוף באיראן גם אם יזכה לסיוע הצבאי הכי נרחב מארצות־הברית (ובינתיים גם זה לא הושג).
בכירים בישראל ציפו להצהרה שתהווה סוג של "שוט" מול האיראנים, עם איום צבאי, וזה לא קרה. בנוסף גם לא הושגה אמירה ברורה לתנאים חדשים בהסכם המתגבש, כאלה שיאפשרו לישראל "לבלוע" אותו למרות שהוא רע. לפיד אמר לביידן שפתרון דיפלומטי הוא חשוב, אבל דיפלומטיה לא תעצור אותם. ביידן ענה לו שהוא כן תומך בדיפלומטיה. מבחינת ארה"ב, היא רוצה לחזור בכל מחיר להסכם הגרעין והמשמעות היא שכולם ממתינים לתשובה איראנית.
יש שיאמרו כי לא חשבו שיצליחו להזיז את האמריקאים מעמדתם ושאין מרחב אמיתי לפעולה, אבל בינתיים לא סוכם בין המדינות מה יקרה אם לא יושג הסכם הגרעין, ומה מציעה ארה"ב לעשות אם האיראנים ידחו את ההצעה – וזה אחד הפספוסים הגדולים של הביקור הזה. ביידן, שימריא היום לסעודיה, ישמע מהם עמדה נחרצת הרבה יותר. הסעודים "חוטפים" מהאיראנים על בסיס קבוע באמצעות שליחיהם בתימן, החות'ים, ועד כה ארה"ב לא באמת עמדה לצידם.
ביידן, שחייב את הסעודים בגלל הנפט (אף שהיכולת שלהם לסייע לו באמת מוגבלת), יצטרך למצוא עבורם תשובות הרבה יותר טובות לאפשרות של הסכם עם איראן, שיחזק אותה בהתבססותה באזור.
