הלונג קוביד של מערכת החינוך: אחרי שנתיים של קורונה ששיבשה את הלימודים בבתי הספר, שנת הלימודים שהסתיימה ביוני האחרון הייתה הראשונה שבה חזרו התלמידים לשגרה של רצף לימודי. אבל למרות שלכאורה הכול חזר להיות כמו לפני הקורונה, ההשפעות הנפשיות של שנתיים של מגפה - סגרים, חוסר ודאות וחרדה על התלמידים, ההורים והמורים - ניכרות גם היום.
סקר שנערך על ידי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, זו השנה השנייה לקראת פתיחת שנת הלימודים, חושף תמונת מצב קשה של עלייה והחמרה במצוקות אצל התלמידים. 96% מהפסיכולוגים שעובדים עם ילדים ובני נוער בשירות הציבורי ובקליניקות הפרטיות, ו-89.6% מהפסיכולוגים בשירות הציבורי, מדווחים על עלייה במצוקה ובעקבותיה עלייה בפניות לטיפול במהלך השנה האחרונה.
מפילוח הנתונים עולה כי 46.4% מהפניות היו על רקע הפרעות דחק-סטרס, 30.1% על רקע נסיגה התפתחותית, 88.6% - קשיים חברתיים, 87.9% - חרדה, 25.7% - פוסט טראומה, 53.7% - אובדנות, 77.2% - בעיות התנהגות, 15.8% - מצוקה על רקע ביטחוני, 13.6% - התמכרויות ושימוש בחומרים ממכרים, 35.7% - הפרעות אכילה ו-12.6% - מצוקה על רקע כלכלי.
לא רק התלמידים חווים מצוקה נפשית. על פי הסקר, 41.3% מפניות אנשי הוראה היו על רקע שחיקה, ובקרב ההורים מדובר ב-76.5% על רקע מצוקה הורית.
הפסיכולוגית נועם יצחקי, ממובילת פורום הפסיכולוגיה הציבורית, אמרה כי בשנה האחרונה נראה כי המצוקות מתקופת הקורונה החלו לצוף מעל פני השטח. לדבריה, המצב חמור במיוחד נוכח מפתח תקינה נמוך שנקבע בשנת 2010, וקובע יחס פסיכולוג אחד ל-1,000 תלמידים בכיתות ב' עד י"ב. בפועל, כ-30% מהתקנים הקיימים לפסיכולוגים חינוכיים אינם מאוישים, ולכן היחס הממוצע הוא של פסיכולוג אחד ל-1,500 תלמידים, כאשר במקומות עם תקינה נמוכה במיוחד, בעיקר בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, היחס יכול להגיע גם לפסיכולוג אחד ל-3,000 תלמידים.
יתרה מזאת, בבתי הספר התיכוניים אין תקן לפסיכולוגים, והדבר תלוי ביכולת המימון של הרשויות המקומיות. לדבריה של יצחקי, אחת הסיבות למחסור ולקושי באיוש תקנים היא השכר של פסיכולוג בשירות הציבורי, שעומד על 40 שקלים לשעה.
"הקושי נראה ביתר שאת מול הצורך לחזור לתפקוד נורמטיבי שכולל הליכה סדירה לבית הספר, ונראה שתלמידים רבים מתקשים לעשות זאת ומגיעים למצבים של נשירה סמויה וגלויה". אמרה יצחקי. היא הוסיפה שההשלכות הנפשיות והרגשיות של הקורונה עדיין נמשכות, ומצוקות שהתחילו בתקופת המגפה, עם הניתוק החברתי והחשיפה המוגברת למסכים, מחמירות - מילדים בני שלוש עם קשיי תקשורת, דרך תלמידי בית ספר יסודי שסובלים מדיכאון וקשיים חברתיים ועד מתבגרים שפוגעים בעצמם. פסיכולוגים מציינים בין השלכות תקופת הקורונה גם התפתחות איטית יותר עם בעיות חברתיות וחרדה אצל ילדים צעירים, לקויות למידה שלא מאותרות ומטופלות בזמן והימנעות מהגעה למסגרת החינוכית.
מהסקר עולה עוד כי 22% מהפסיכולוגים מעריכים שעד 30% מהפניות שהגיעו אליהם נותרו ללא מענה, 46% מעריכים שבין 40% ל-60% מהפניות לא נענו ו-32% מעריכים שמדובר ב-70%-90% מהפניות. על פי דיווחי הפסיכולוגים, רבים מאלה ששפר עליהם מזלם וזוכים למענה נאלצים להמתין בין חודש לחצי שנה כדי לקבל טיפול. 11.43% מהפסיכולוגים בשירות הציבורי ציינו שזמן ההמתנה הוא בין חודש לשלושה חודשים, 27.43% - בין שלושה חודשים לחצי שנה, 42.28% - מעל חצי שנה, 15.71% מעל שנה, ו-3.14% מעל שנה וחצי. זמן הממתנה הממוצע לאבחון פסיכולוגי בשירות הציבורי עמד על 5.37 חודשים, וכמעט שליש מהפונים ממתינים יותר מחצי שנה.
רמת המצוקה עלתה גם בקרב המבוגרים המשמעותיים עבור התלמידים - הורים וצוותי חינוך - שנאלצו להתמודד עם מציאות מאתגרת ועם חוסר ודאות בעצמם, לשלב בין עבודה למשפחה ולהתמודד עם סיר הלחץ שיצרו הסגרים והבידודים במרחב הביתי והמשפחתי. 88% מהפסיכולוגים שעובדים עם ילדים ונוער בשירות הציבורי העריכו כי הייתה עלייה משמעותית במצוקה של הורים בשנה האחרונה, ו-95.1% מהפסיכולוגים ציינו כי רמת המצוקה גדולה יותר בקרב הצוותים החינוכיים לעומת השנה שעברה.
7 צפייה בגלריה
"הילדים נפגעו מהשלכות המשבר ומכך שלא תמיד סיפקו להם ביטחון". יורם שליאר
(צילום: אורלי לנדאו)
יורם שליאר, פסיכולוג חינוכי מומחה, יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ומראשי המאבק למען הפסיכולוגיה החינוכית הציבורית, אמר כי "התמשכות משבר הקורונה שהשפיע על הילדים באופן ישיר, וגם על המבוגרים המשמעותיים עבורם - הורים וצוותי חינוך - הובילה להשפעה דרמטית על מצבם הנפשי והרגשי של הילדים. בזמן משבר או חירום, ילדים זקוקים למבוגרים שיספקו להם יציבות ותחושת ביטחון, אך מאחר שבקורונה גם המבוגרים נפגעו, נאלצו לעבוד מהבית ולתמרן בין מחויבויות, והתמודדו עם חרדה ואי-וודאות - נפגעה גם היכולת שלהם להיות 'חוף מבטחים' עבור הילדים. הילדים נפגעו פעמיים: פעם אחת מההשלכות הישירות של המשבר עליהם, ופעם שנייה משום שהמבוגרים המשמעותיים עבורם לא תמיד יכלו לספק להם תחושת ביטחון.
"בנוסף, הלמידה מרחוק לא אפשרה לצוותי החינוך לאתר את הקשיים בזמן ובצורה אפקטיבית, והסגרים והבידוד החברתי הובילו לניתוק ממעגלים חברתיים, להיעדר שימוש במיומנויות חברתיות, לעלייה משמעותית בקשיים החברתיים ולקושי להסתגל למציאות החברתית בבית הספר. ילדים שהגיעו למשבר עם פערים, ילדים שסובלים מלקויות למידה או מהפרעות קשב, ילדים שלא הצליחו להתחבר ללמידה מרחוק, צברו פערים לימודיים או הגדילו פערים קיימים - המפגש עם הפער כשחזרו ללימודים הוביל הרבה פעמים לתחושות של תסכול, כעס, בושה, חוסר אונים ויאוש, עד למצבים של דיכאון ובעיות התנהגות.
שליאר הוסיף: "לכך נוספים השהות הממושכת בבתים שהפכו לסיר לחץ, הורים שהתקשו למצוא את האיזון בין העבודה מהבית לטיפול בילדים ולא היו מספיק פנויים לצרכים שלהם, בתים שסבלו ממשברים כלכליים והמתח בעקבות המצב נכנס לבית, והמצוקה רק התגברה. משבר הקורונה הכניס למעגל הסיכון הרבה משפחות שקודם לא היו שם. בנוסף, ילדים שהיו בסיכון עוד טרם המשבר ניתקו מגע עם המסגרות התומכות ושהו בסביבה הביתית שמראש לא הייתה פנויה אליהם, וכך מצבם החמיר. ילדים רבים מצאו את עצמם מבלים שעות רבות מול מסכים בשל היעדר מסגרת לימודית ופניות של ההורים, מה שהוביל להתמכרות למסכים, לבעיות של השמנה ודימוי גוף ולהעצמה של מצבי חרדה".
דרישה ל-20 אלף כריכים לתלמידים ממשפחות במצוקה
לקראת 1 בספטמבר עלתה דרישה לתוספת של 20 אלף כריכים לתלמידים ממשפחות במצוקה שמגיעים רעבים לבית הספר, על רקע העלייה ביוקר המחיה והקושי של משפחתם להתאושש ממשבר הקורונה. מנתוני עמותת "נבט", שנאספו מ-240 מנהלי בתי ספר שבהם חולקו מדי יום 11 אלף כריכים, עולה כי שליש מהתלמידים שמקבלים כריכים הם עולים חדשים, 87% מהם סובלים מחוסר ביטחון כלכלי, 58% סובלים מחוסר ביטחון אישי בבית, 80% מגיעים ממשפחות לא מתפקדות ו-38% מהם מגיעים ממשפחות שבהן יש אדם חולה או נכה.
בסוגיית הביטחון האישי וההתנהגותי ציינו 96% מהמנהלים כי יש קשר בין תחושת שובע לרמות הריכוז והלמידה, 88% הסכימו שאכן הכריך מאפשר לתלמידים הנמצאים בחוסר ביטחון תזונתי ללמוד טוב יותר ולאורך זמן, 97% הסכימו שממוצע הציונים של התלמידים עלה, 91% העידו ששיעור ההיעדרויות ירד ו-98% ציינו כי ניתן לראות שיפור התנהגותי משמעותי מאז קבלת הכריכים.
מנכ"לית "נבט" רותם יוסף גלעדי ציינה כי בשנה זו, שהיא השנה הראשונה לאחר הקורונה שבה למדו באופן רצוף, התקבלו פניות ממנהלי בתי ספר להגדיל את כמות הכריכים. "הצטרפו לפניות אוכלוסיות שלא הכרנו בעבר מבתי ספר מקיפים רגילים שצריך לסייע להם, משום שמשפחות רבות נוספות נכנסו למצוקה גדולה", הסבירה. "מפרנסים שפוטרו מהעבודה, בעיקר עובדים שהיו עצמאיים ונקלעו לקשיים". לדבריה, "תלמידים רבים מבקשים לקחת כריכים לאחים שלהם בבית, ועבורם הכריך שהם מקבלים בבית הספר הוא לעיתים הארוחה הראשונה או היחידה שלהם באותו יום".
פרופ’ אהרון טרואן מבית ספר למדעי התזונה באוניברסיטה העברית, חבר ועדת המחקר של המועצה הארצית לביטחון תזונתי, קורא להפעיל תוכנית הזנה ממלכתית בקרב כל התלמידים, ולא רק לחלק מהם. "יש ילדים רעבים שמגיעים לבית הספר גם בערים של אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה", הסביר. "מפעלי הזנה הם כלי חשוב כדי לבסס את התזונה הנאותה של ילדים, בני נוער ומתבגרים על מנת לאפשר להם התפתחות פיזית, שכלית וחברתית אופטימליים".
