במבט על, שנה לאחר החתימה על "הסכם אביתר", אפשר לומר שהוא הופר כמעט לחלוטין. אין ישיבה במקום, כפי שפרסמנו כאן אתמול (ראשון). בטח שלא יישוב. וגם בדיקת הקרקע וההכרזה על אדמות מדינה לא הושלמו. אך האם במציאות הנוכחית זה אומר שההסכם כשל, והיישוב לא יקום? ממש לא. ההיסטוריה מעבר לקו הירוק כבר הוכיחה: ככה מקימים יישובים ביהודה ושומרון.
לפני שנה היו אלה ימיה הראשונים של הממשלה, ואלפי המתיישבים שהיו על הגבעה בשומרון היוו סכנה משמעותית לקואליציה. ההסכם שנחתם ב-1 ביולי כלל שבעה סעיפים. הוחלט שהתושבים יתפנו יחד עם הציוד, צה"ל יכנס במקומם ומערכת הביטחון תבצע סקר קרקע. מיד לאחר הסקר, הקרקעות שיימצאו כאדמות מדינה יוכרזו. לאחר ההכרזה תוקם ישיבה עם נוכחות אזרחית מינימלית (של משפחות הישיבה), ו"בהקדם האפשרי" המדינה תאפשר נוכחות קבע אזרחית במקום.
המדינה הפרה את ההסכם שעליו חתמה. אז מדוע מדובר בניצחון של המתנחלים? בפועל, השטח הפך לשטח צבאי סגור ואין אפשרות להגיע אליו. המבנים שהובאו לשם באופן בלתי חוקי נשארו על הגבעה. הם אמנם ריקים, אך הם מסמלים דבר משמעותי. פינוי המבנים היה מחזיר את המציאות לאחור ואת הגבעה להיות קירחת. השארת המבנים מסמלת כי פינוי התושבים הוא עניין זמני, ובעוד כמה רגעים הם חוזרים להתגורר שם. כוח קבוע של צה"ל שומר על המקום, ומתנהלת שגרת חיים בגבעה. והחלק הכי חשוב: במינהל האזרחי ביצעו סקר קרקעות שבו נמצאו כ-60 דונמים שעליהם ניתן (בסיום הליך מוסדר) להכריז כאדמות מדינה. ואביתר? היא הפכה מגבעה נטושה לשם השגור בפיותיהם של רבבות.
אם נרחיב מעט את היריעה נגלה כי אנשי תנועת "נחלה", דניאלה וייס וראש מועצת שומרון יוסי דגן עשו כאן מהלך דרמטי שלא נעשה בשנים האחרונות, ובמינימום זמן. כמעט כל היישובים ביהודה ושומרון (בעיקר יישובי האם, ולא השכונות שניבטו מהיישובים הגדולים) הוקמו בתהליך די זהה. הצורך הראשוני בשטח המיועד להיות יישוב היה ביטחוני. צה"ל הציב את כוחותיו במקום, ואט אט הפכה הנוכחות האזרחית לגדולה יותר וקבועה יותר.
הפגנות בעד ונגד הקמת אביתר, פברואר האחרון
(צילום: אריק מרמור)
מלבד זאת, המהלך התרחש בטווח זמן כמעט בלתי נתפס. ליל העלייה לקרקע - שהוא גם הלילה שבו נורה בפיגוע תלמיד ישיבת אלון מורה יהודה גואטה ז"ל - היה ב-5 למאי. ההסכם עם המתנחלים נחתם ב-1 ביולי. תוך חודשיים הצליחו אנשי אביתר להציב עובדות בשטח, והיו מוכנים למשא ומתן. בכל יישוב אחר תהליך שכזה לקח חודשים ושנים.
אלישע בן קימון צילום: אבי מועלםבנוסף, ההסכם גם הפך למעין אבן בוחן בתוך ההתיישבות. המתנגדים להקמת הממשלה הנוכחית הפכו למתנגדי ההסכם בכל מחיר, מול אלו שהביטו על אביתר ועל ההתיישבות בגבעה בלי קשר למהלכים הפוליטיים. רק ההיסטוריה תשפוט מי צדק.
עם זאת, חובה לציין שהמציאות ביהודה ושומרון אחרי הסכם אביתר שונתה באופן משמעותי. מאז, המינהל האזרחי ומשרד הביטחון פועלים באופן אגרסיבי מול כל מאחז שקם. הפינויים הפכו דחופים יותר ומהירים יותר. נוספו כלי ענישה בהם שכלול צווים וגם דרישות תשלום עבור כל פינוי מהמפונים. דבר שלא היה עד כה.
- אלישע בן קימון הוא כתב יהודה ושומרון של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
