איתמר בן גביר בביקור בתיכון בליך
לא שיש עיתוי מוצלח לגרש לגיהנום המלחמה באוקראינה נערה בת 18 שמתגוררת בישראל כבר עשר שנים, לומדת פה בתיכון, רואה בעצמה ישראלית לכל דבר, ואפילו מככבת בנבחרת ישראל בכדוריד, ובכל זאת כתבתה של ענבר טוויזר בחדשות 12 על ליזה קוזמינה, ואמה אוקסנה, המיועדות לגירוש בתוך שבועיים לחרסון ההרוסה, נחתה על הצופים המותשים בערב מאתגר במיוחד.
רק חצי שעה קודם דיווחו במהדורה על פתיחת השנה בתיכון דרור בשרון, כשתלמידי שכבת י"ב התייצבו ללימודים ב-1 בספטמבר אחרי שבילו במסיבה כל הלילה, שיכורים במידה שחייבה את הצוות החינוכי לחלק לכולם מים ולשחרר אותם הביתה לצורך התאוששות. מה יש לומר, מרגש לראות סולידריות כזאת של תלמידים עם המורים בישראל. אפילו יפה בן דויד חגגה את הסכמי השכר החדשים באופן יותר מאופק.
אלא שהבלגן ב"דרור" לא נגמר בזה. אחרי שגם למחרת פרצו בבית הספר קטטות בלתי נשלטות בין השכבות הבוגרות, הוחלט על פתרון יצירתי ומאות תלמידי י"א וי"ב נשלחו לכמה ימים של למידה מהבית בזום. יפה איך רעיונות גדולים מתגלים לפעמים בטעות. הנה, בלי להתכוון מצאו בתיכון בשרון תשובה ניצחת לכל הבעיות הבוערות במערכת החינוך: צריך רק להיפטר מהתלמידים והכל דבש.
עוד קודם, באותו הבוקר, שודרה בכל מדיה אפשרית קבלת הפנים העליזה לאיתמר בן גביר בתיכון בליך עם שירי ה"מוות לערבים" ו"שישרף לכם הכפר". מעולם בהיסטוריה של שיעורי החברה בישראל לא פידחו מעטים כל כך, רבים כל כך. אכן חגיגה לדמוקרטיה - כפי שהבטיחה מראש מנהלת בית הספר - אם שמים בצד את העובדה שדמוקרטיה היא לא רק הזכות לשפוך זבל מילולי מהפה בשם חופש הביטוי, אלא גם המחויבות האפרורית לערכים כמו כבוד האדם ושוויון ולהגנה על זכויות מיעוטים.
כך שכאשר ספורטאית אוקראינית מצטיינת בת 18 עלתה על המסך לצד אמה המתחננת בדמעות בפני כל מי שמוכן לשמוע - "אם את צריכה לחזור, לאן לחזור, אם יש בית שם בכלל, נשאר או לא?" - קצת קשה היה לזרום עם גרסת רשות האוכלוסין כאילו דווקא הנערה הרגישה והרהוטה הזאת מהווה סכנה ברורה ומיידית לעתיד העם והמדינה. אני לא רוצה להעליב - גם הילדים שלי מתחנכים במערכת החינוך הישראלית ולא בסורבון בפריז - אבל במה שקשור למדיניות ההגירה של ישראל, מומלץ לאמץ את אותו עקרון שנכון לנו בכדורסל: עם כל הכבוד לכישרונות המקומיים, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לסרב לשחקני חיזוק.
תגובת רשות האוכלוסין לסיפור האנושי שובר הלב הזה כאילו נוסחה ברגישות מרבית על ידי מיקרוגל ופקסימיליה: אחרי בחינה של המקרה הגיעו שם למסקנה כי אין הצדקה לשקול את הבקשה ההומניטרית. אני יודעת שקשה להאמין אבל תגובתה של שרת הפנים, איילת שקד, הצליחה להתעלות אפילו על זה: "למרות שהמבקשת משחקת כדוריד, הוועדה ההמוניטרית מצאה לנכון לדחות את בקשתה למתן מעמד".
עינב גליליצילום: אביגיל עוזימה אני יודעת, אולי זה קשור לעובדה שאנחנו בתקופת בחירות ושקד, כמו כולם, מתאמצת לכוון למצביעים פוטנציאליים. זה עשוי להסביר תגובה כזאת. בהנחה שערכו שם מחקרי עומק והגיעו למסקנה שצריך לגרוף את הקולות של דארת ויידר ופרדי קרוגר.
כפי שקורה לא פעם במקרים כאלה, יום אחרי שידור הכתבה, ולאחר שכמה חברי כנסת, ובראשם מוסי רז, התגייסו לסייע, הודיעו ברשות האוכלוסין כי הליך הגירוש בשלב הזה הוקפא. משמח מאוד כמובן עבור ליזה ואוקסנה, ועדיין רחוק מלהניח את הדעת. מדיניות הגירה, גם הנדיבה וההוגנת ביותר, היא בהכרח גורלית ובמקרים רבים אכזרית. לכל הפחות ראוי שינחו אותה שיקול דעת, מוסר בסיסי, מחויבות לאמנות בינלאומיות וסתם ורצון טוב. לא חמלה אינסטנט שנסחטה עם הגב אל הקיר מחשש לפגיעה תדמיתית.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסטריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
