מינויו של אהרן ברק כשופט בתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בהאג תפס את הימין בישראל באחת מנקודותיו הרגישות. בדרך כלל, חברי הכנסת והשרים ממהרים להגיב על אירועים מהסוג הזה שנחשבים משמעותיים עבורם, בטח כשמדובר בסמל של המחנה היריב, שלא לומר הסדין האדום.
אלא שמיד כשפורסם ב-ynet דבר המינוי, השתררה דממה חריגה במחנה הימין. ברשתות החברתיות כן נרשם זעם, גם חוסר הבנה של המהלך.
רוב השרים והח"כים פשוט נמנעו מלהגיב. אבל אסור להתבלבל. השתיקה לא קשורה להשלמה עם המהלך, אלא בעיקר לזעם. מתחת לפני השטח, הרוחות סוערות.
הכעס על נתניהו בנושא הזה נובע משלושה היבטים: הראשון, כיוון שרבים בימין סבורים שלא צריך לשתף כלל פעולה עם ההליך מלכתחילה. לשיטתם היה צריך למרוח את הזמן, למסמס את ההליך, לא לקפוץ ראש לתוכו. רעיונות התעופפו לאוויר כמו שליחת "פרוקסי" תחילה - מיופה כוח שיחזור, ורק אחריו יגיע גורם רשמי - דבר שיעכב את ההליכים, ועוד הסתמכות על בירוקרטיות כאלה ואחרות לפני. בשיחות שהתנהלו מאחורי הקלעים אמרו חברי כנסת כי שליחת אהרן ברק מרימה את האירוע ונותנת לו נופך רציני, כך שלאחר מכן לא ניתן יהיה לטעון שמתעלמים מהתוצאה הסופית והמגמתית.
סיבה נוספת היא שלדעתם, יכולותיו של ברק היום לא זהות לאלה שהיו לו בעבר. והסיבה האחרונה היא שברק הוא אבי תורת "הכול שפיט", דבר שלא מתיישב עם המסר המרכזי כאן. בדברי ביקורת שהשמיעו חברי כנסת ושרים בפני סביבת נתניהו הם אמרו: ברק בסופו של דבר לא קורא תיגר על הפרדיגמה שהעניין הזה לא שפיט. אפשר היה לשלוח טוען ראוי שיסביר שאי אפשר להגביל מדינה שחוותה דבר שכזה בכלים משפטיים. זה לא שפיט. ברק לא יוכל להסביר את הקו.
ביקורת עדינה יחסית נשמעה מצד השרה מירי רגב שהתראיינה בערוץ 14 ורק הבהירה שהיא עצמה לא הייתה בוחרת בברק. יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט שמחה רוטמן השמיע גם הוא ביקורת מרומזת בציוץ שבו כתב: "שתיקתי רועמת". היחידה שהשמיעה ביקורת נוקבת הייתה טלי גוטליב, והיתר טענו שממלאים פיהם מים כדי לא להזיק למדינה.
למרות שתיקת הימין, הם ממתינים בציפייה דרוכה לתוצאות האירוע. לדברי חלק מחברי הכנסת, הדבר מצטרף לשרשרת נוספת של מהלכים שנקט נתניהו ומערערים את האמון בו. "אם האירוע הזה יסתיים בכישלון כמו שנראה, מעניין לראות כיצד נתניהו ינסה לרכך ולהסביר לנו את המהלך", אמרו בזעם.
