ההתפרעות בבית חולים הדסה הר הצופים
(צילום: דוברות בית חולים הדסה)
התקיפות האחרונות של צוותים רפואיים בבתי חולים וקופות חולים הביאו את ההסתדרות הרפואית להניף דגל אדום. הרופאים ואנשי הרפואה האחרים יעבדו היום (חמישי) במתכונת שבת, במחאה על איבוד ביטחונם האישי במקום עבודתם. אלימות מילולית, וגם פיזית, מצד מטופלים ואורחים, הפכו לשגרה של ממש במוסדות הרפואיים. שני רופאים, שחווים את המציאות הזו יום-יום, סיפרו כיצד הם פועלים להצלת חיים ולמען בריאות הציבור - בזמן שהם חוששים להיפגע בעצמם.
תקיפת צוות רפואי בבית החולים בנהריה
הרקע לשביתה הנוכחית הוא המקרה הקשה שאירע השבוע בהדסה הר הצופים בירושלים. כזכור, תושבי מזרח ירושלים התפרעו ביחידה לטיפול נמרץ, זמן קצר לאחר שהתבשרו על מותו של קרוב משפחה. בתקרית החריגה נפגעו אנשי צוות רפואי והושחת ציוד. אנשי האבטחה במקום הם שהשיבו את הסדר למקום. אתמול, אגב, רגע לפני השביתה, הותקף צוות רפואי גם בחדר המיון של בית החולים בנהריה.
בעקבות האירוע האלים בבית החולים בבירה הודיע אתמול שר הבריאות ניצן הורוביץ על כוונתו לדרוש הצבת שוטרים בבתי חולים. אם לשפוט על פי אירועי האלימות קשים שהתרחשו לאחרונה, מדובר בצעד שהיה צריך להיעשות כבר מזמן. לפני כחצי שנה, למשל, רק במהלך חודש נובמבר, נרשמו מקרים כאלה בשלושה בתי חולים - לניאדו, סורוקה ורמב"ם. באירוע הראשון מלווה של מטופל הטיח לרצפה מסך מחשב; בשני פרצה קטטה המונית בין שתי משפחות מהעיר רהט; ובשלישי צוותים ואנשי אבטחה הותקפו על ידי בני משפחה של חולה שהלך לעולמו.
"בשבוע שעבר עבדתי במיון מהלכים (מיון אמבולטורי) והיה עומס רציני", סיפר ד"ר טמיר קפלנסקי, מתמחה במיון בבית החולים הציבורי אסותא באשדוד, "מטופלים נאלצו לחכות ואחד מהם, צעיר, היה מאוד נסער. באיזשהו שלב הוא עקב אחריי כשנכנסתי עם מטופל אחר לחדר ואז בעט בדלת. זה לא היה אירוע חריג".
ד"ר קפלנסקי אמר ש"האלימות שאנחנו חווים היא לרוב מילולית. זה קורה על בסיס קבוע. אבל גם האלימות הפיזית נוכחת. אנחנו שומעים מהחברים שלנו שמטופלים הופכים ממש אלימים, עד שצריך להוציא אותם מהמיון. זה, למשל, קורה על בסיס שבועי. צועקים עלינו, מאיימים עלינו ומוציאים עלינו את התסכול. אני מבין שמדובר באנשים שהגיעו למצב קיצוני, כי אף אחד לא מתחיל את היום בידיעה שהוא הולך לפגוש אותי במיון. ובכול זאת, זה היומיום שלי וזה הקיצון שלהם".
הרופא מאסותא אשדוד סיפר ש"אנשים אגרסיביים ואלימים כלפינו, ואנחנו עדיין צריכים לחיות איתם. מלמדים אותנו איך להרגיע, אבל אני לא חשוב שזה אורח חיים שאני רוצה לנהל. אני לא רוצה להיות במקום שיש את התוקפנות הזו. אני לא מפחד להגיע לעבודה, אבל כן חווה פגיעה בהנאה שלי מהמקצוע. המצב בבתי החולים תמיד היה חמור, אבל רק כשיש אירוע כול כך קיצוני, כמו שהיה בהדסה, נזכרים בנו. לפני כמה שנים, כשהייתי סטז'ר באסף הרופא, זרקו למשל מחשב. אני לא מרגיש בטוח במיוחד במקום העבודה שלי, וזו תחושה נוראית. יש גבול למה שהמאבטחים יכולים לעשות עם מטופלים. אם המשטרה תהיה נוכחת כאן - זה בהחלט יתרום לתחושת הביטחון שלנו".
ד"ר יעל גילרמן, מומחית ברפואת משפחה ומנהלת מרפאת נטקה במחוז תל אביב-יפו של כללית, אמרה ש"הרופאות והרופאים בקהילה, ושאר הצוותים, כולל סיעוד ואדמיניסטרציה, נמצאים בקו הראשון. קו ראשון לחולים וקו ראשון לאלימות. האלימות במרפאות הקהילה הולכת וגוברת. כול טופס 17 שלא מאושר, תרופה שאיננה בסל, היעדר זמינות לבדיקת רופא, עיכוב בתור או סירוב לחתום על אישור - יכול להסתיים באלימות".
גילרמן סיפרה ש"ברוב מרפאות הקהילה אין בכלל מאבטח. יש מרפאות מרוחקות, עם מעט אנשי צוות, ועד שיגיע מישהו, גם אם תוזעק עזרה בזמן - זה לא יעזור. אני עובדת במרפאה בדרום תל אביב כבר עשר שנים. יש לי לחצן מצוקה, יש לי מאבטח, יש לנו נוהל פעילות סדור איך מתנהגים באירוע אלימות או כמעט אלימות. כבר עברתי כמה מקרים לא פשוטים. בכול פעם כאשר משהו מתחיל להתלהט - הדופק עולה והפחד גובר. ברור לי שאני נמצאת בסיכון. למרות הניסיון שצברתי, יכול להיות שבפעם הבא לא נצליח ליירט את מקרה האלימות".
ד"ר גילרמן הסבירה ש"מרפאות הקהילה הן כמו משפחה - המטופלים שלנו מכירים אותנו בדרך כלל, ואנחנו אותם. יש בזה המון כוח, אבל לפעמים זה מקשה עלינו. אנחנו מרחמים על המטופלים האלימים, מכילים אותם. מה צריך לעשות? קודם כול להחמיר ענישה. אנחנו עובדי ציבור וההתייחסות אלינו צריכה להיות בהתאם. ראוי שהמדינה תגן עלינו כשהמטופלים פוגעים בנו או מאיימים לפגוע. הדיווח למשטרה על מטופל שמאיים צריך להיות אנונימי. רבים שאני מכירה חוששים להתלונן על מטופלים מאיימים. הם יודעים היטב איפה אנחנו עובדים, מתי באים והולכים, וזה מפחיד".
רופאת המשפחה מספרת על כך מניסיונה האישי: "לפני שנתיים התלוננתי על מטופל שהתנהג באלימות במרפאה. בשבועיים-שלושה אחרי, הגעתי כול בוקר למרפאה בחשש. יצאתי ממנה בסוף היום עם ליווי. צוותי המרפאות צריכים לעבור הדרכות מעשיות להתמודדות עם אלימות. אי אפשר להתייחס לתופעה הזו בלי להזכיר את שמה של האחות טובה קררו, שנרצחה על ידי מטופל לפני שנים במרפאה. יהי זכרה ברוך".
ההסתדרות, נציין, הנחתה שלצד בתי החולים גם קופות החולים ישתתפו בשביתה, אך לא נראה שהן ישתפו פעולה באופן מלא. במאוחדת הודיעו שהצוותים הרפואיים ישביתו את פעילות המרפאות רק בין השעות 12:00 ל-13:00, ובלאומית אמרו שהנושא בדיונים - ובכל מקרה בכל אזור יהיו מרפאות שיישארו פתוחות. במכבי אמרו כי לא ימנעו מהרופאים להצטרף לשביתה "ככל והם ירצו בכך, תוך מתן פתרונות למבוטחים במקרה של דחיית תורים מתוכננים".
