אומרים על חיל האוויר הישראלי שאחת הסיבות להצלחה המסחררת המתמשכת שלו - אולי ההצלחה הגדולה ביותר, בכל המדדים, מכל חילות האוויר בעולם אחרי מלחמת העולם השנייה (כי בכל זאת, חייל האוויר המלכותי) - היא שמשלב מסוים בהיסטוריה שלו, אחרי שאיבד המון מטוסים וטייסים בתאונות אימונים, הוא החל לחקור מצב של "כמעט תאונה" בדיוק באותה רצינות שהוא חוקר תאונה שממש התרחשה. מבחינת החיל, אין זה משנה אם מזל של הרגע האחרון הציל את המטוס או המסוק, ופוטנציאל הנזק של תאונה, אפילו אחת, הוא כל כך גדול, שחייבים לעשות הכל, אבל ה-כ-ל, כדי למנוע אותה.
השורות הללו נכתבות בחשש, שהרי היה ברור כבר חודשים ארוכים כי פסק הדין במשפט זדורוב, שלא הפתיע לא בתוצאתו ולא בחריפותו (לכל היותר הפתיע בכך שהייתה בכלל דעת מיעוט), ישמש קרדום לחפור בו לכל אלה שינסו להגיד שהנה-הנה ההוכחה לכך שכל הפרקליטות וכל מערכת המשפט מושחתים ורקובים, וכמו שתפרו תיק לזדורוב, כך גם לנאשם אחר, בתיק אחר, בתקופה אחרת, בידי פרקליטים אחרים, בעבירות אחרות, במציאות שונה.
למה הדבר דומה? לראש ממשלה שיפטר את שר הביטחון שלו בגלל מעשים שהשר לא רק רשאי לעשות - הוא חייב לעשות, ברגע הכי גרוע למדינה, ואחר כך ימשיך להתלבט ימים ארוכים אם כן או לא, ובפועל ישאיר את מערכת הביטחון ללא מפקד עליון, ואת מי שניצב בראשה - אדם שהוא אמר שאין לו שום אמון בו - כנוכח-נפקד ליד ההגה. שרשרת של קבלת החלטות שגויות, אם לא למעלה מזה, ועצם אי-ההחלטה מה לעשות בעניין הוא הוכחה לכך.
אם נגזור את הטענות של שמחה רוטמן ומעריציו, שמשווים את תיק זדורוב לתיקי נתניהו, גזירה שווה לעניין הזה, הרי הכישלון של נתניהו במינוי או פיטורי שר הביטחון גלנט, לא צריכה להוביל את נתניהו למסקנה כי שגה חמורות, ועליו לתקן את הטעות, אלא צריכה להוביל את כולנו למסקנה שכל המינויים של נתניהו פסולים, ולמעשה - שלראש הממשלה אסור למנות שרים.
אז לא כך. פרשת זדורוב והעוולות של הפרקליטות במסגרת הטיפול בה אינה אומרת שכל הפרקליטות רקובה או שכל החלטותיה שגויות. היא בטח לא אומרת בשום צורה שמישהו תפר תיק לנתניהו. אבל הכרעת הדין בפרשת זדורוב היא גם לא מצב של "כמעט תאונה" אלא תאונה חזיתית קשה ביותר של הפרקליטות, בכמה חזיתות במקביל.
הניסיון הלא ראוי של ראשיה לצייר אותה כעוד הכרעת דין, שיש בה דעת רוב ודעת מיעוט וייתכן ועוד יערערו ואולי גם יזכו בבית המשפט העליון - הוא רק אינדיקציה מצערת למה שכנראה עתיד לקרות בפרשה הזו, כמו בשורת פרשות אחרות דומות. שלא כמו בחיל האוויר או בחלקים מקהילת המודיעין, לא יתקיים תחקיר שיביט לאמת בעיניים ויגיד, לפחות בתוך הפרקליטות, מה באמת אירע. וכמו באין ספור פרשיות בעבר, בפרקליטות בכלל לא יודו במה שקרה להם.
נניח ופרקליט המדינה היה מקים צוות בדיקה מחר בבוקר, ונניח והיה אומר לו להתמקד אך ורק בראיות הפורנזיות, אפילו אולי רק בראיות הנוגעות ברפואה משפטית בפרשה, הנה כמה מהשאלות והנקודות שהצוות היה צריך לבדוק:
- מה עשה פרקליט המדינה שי ניצן עם האזהרה שהניח על שולחנו ד"ר חן קוגל, כשאמר לו שהרשעת זדורוב, לפחות בנושא מרכזי הנוגע לכלי הרצח, נשענת על כרעי תרנגולת, וכל זה כבר ב-2013? האם לא ניתן היה לחסוך את כל הסיוט הזה מזדורוב, את הזעזוע מהמדינה, ואת הנזק הנורא שנגרם לפרקליטות, שהכרעת הדין באה לה ברגע הכי לא מתאים בהיסטוריה?
- אחרי שהתגלו שערות של בן אדם אחר בזירת הרצח, שיש סיכוי שהוא בן הזוג של א.ק., ביולי אשתקד כתבנו: "מדוע הפרקליטות לא רואה בכל מה שהתגלה עד עכשיו עילה מספקת לרדת מהעץ שעליו טיפסה ולהכריז על ספק סביר". הרי גם בפרקליטות היה ברור לכולם כי עומד להיות כאן זיכוי מוחץ. מה יצא להם מההתעקשות?
- בית המשפט המחוזי דוחה באופן מלא ומוחלט את כל הההסתייגויות הרבות שהערימה הפרקליטות כדי לשכנע אותו שלא לקבל את חוות הדעת של ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר, שהרצאה שנתן עוררה את רעידת האדמה שהביאה למשפט החוזר, וד"ר מאיה פורמן מהמכון, שנתנה את חוות דעתה כעדה מטעם ההגנה לפני שהצטרפה למכון, והפרקליטות ניהלה נגדה מבצע סיכול ממוקד כדי שלא תצטרף למכון, קמפיין שנעצר בבעיטה שחטפה הפרקליטות מבית הדין לעבודה.
- איך ייתכן שחוות הדעת של קוגל ופורמן, ושל עוד שני רופאים במכון שהוטח בהם שאינם אומרים אמת בבית המשפט ומשקרים כדי לרצות את ד"ר קוגל, משמשות את הפרקליטות באין ספור תיקים בעשור האחרון, ופתאום באה חוות דעת שפחות מסתדרת לפרקליטות וזו עושה כל ניסיון לקעקע את האמינות שלהן? הרי מישהו פה משקר, ומישהו יודע שהוא מפריך לחלל בית המשפט אמירות ריקות מתוכן רק כדי לפגוע באמינות של העדים המקצועיים. מי יזם את המהלך הזה, ומי אישר אותו?
4 צפייה בגלריה
ניסו לקעקע את אמינות חוות דעתם. ד"ר מאיה פורמן וד"ר חן קוגל
(צילום: גיל נחושתן, דנה קופל)
- בית המשפט מתח ביקורת חריפה ביותר על הניסיונות להטיל דופי אישי בקוגל, כינה את הניסיונות הללו "לא ראויים" ואמר כי חוות הדעת שלו ושל פורמן היו "ללא רבב". במקרה אחד, עצוב ומשעשע, ניסתה אחת מהתובעות מטעם הפרקליטות לטעון כי קוגל הזמין את אותה שאלה בהרצאה שהתחילה את כדור השלג וכי הכיר לפני כן את התלמיד ששאל. איך אתה יודע איך קוראים לו? שאלה בקול מנצח, בטוחה שהכריעה את העד המרכזי. "זה די פשוט", השיב לה קוגל, "ההרצאה הייתה בזום ומתחת לכל מסך כתוב שמו של הסטודנט". בית המשפט ביקר בחריפות את הניסיון הזה ואמר כי "משום כבודה של הפרקליטה, לא אפרט מעבר לאמור", ברמז ברור.
- מדוע הוסכם בפני בית המשפט כי מעבדת ה-DNA של המכון לרפואה משפטית תהיה הקובעת עבור שני הצדדים, אבל כשזו לא הוציאה את התוצאה שהפרקליטות רצתה בה, הם פעלו בדיוק הפוך ופנו למעבדה אחרת?
- כיצד המרוץ להשיג הרשעה בכל מחיר הפך גם למרוץ להכחיד את הקריירות של שני מדענים הפועלים במסירות לטובת ולצד המדינה?
