לאחר האירועים האחרונים בשייח ג'ראח התקשרה אליי במאית פלסטינית ידועה וניסתה לשכנע אותי שנקים יחד עיתון פלסטיני שיתפרסם באנגלית. עשינו זאת יחד בעבר, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, עת הקמנו את העיתון אל-פג'ר באנגלית, אבל הרגשתי שהפעם זה לא מה שנחוץ למאבק הפלסטיני.
זה נכון שאנחנו זוכים לאהדת הקהילה הבינלאומית ולמקום מרכזי בשיח העולמי; גם נכון שבמיוחד בקרב הדור הצעיר ברחבי העולם יש פעולה לתמיכה במאבקנו ושהרשויות הישראליות מנהלות משטר שזוכה לביקורת עצומה, אבל אני לא חושב שאנחנו זקוקים לעיתון פלסטיני חדש בשפה זרה.
יש לנו צורך באסטרטגיה תקשורתית לאומית חדשה, שהקו המנחה בה הוא לא פנייה באנגלית אל החוץ, אלא גיבוש מאבק משותף מבפנים. עלינו להתחיל להתייחס לתקשורת ככלי בידינו, שצריך לשרת את הצרכים הלאומיים שלנו. תקשורת שתהיה מחוברת למה שקורה כאן ותבקר את הידיעות השגויות שמפיץ צבא התומכים של ישראל, והחשוב מכול – תקשורת מכובדת ללא תעמולה זולה עבור מנהיג כזה או אחר.
יש בקרבנו שפע כישרונות, אישיים וחברתיים, שיכולים לסייע בכך, ויש במות רבות שנוכל להשתמש בהן עבור מטרותינו. אנחנו זקוקים לתקשורת שתיתן מקום לכל היבטי החיים, כולל מגוון הפלגים הפוליטיים השונים. אם ברצוננו לקדם את הסוגייה הפלסטינית, אנחנו מוכרחים להגיע ליעדים מוסכמים לקידום הפרויקט הלאומי הפלסטיני. על כן אנחנו זקוקים לאמצעי תקשורת שיאחה את הקרעים ויקבע בגלוי את היעדים לפעולה, את הכלים לביצועה וכן מדדים ברורים לבחינת התקדמותנו. זוהי אפשרות לשינוי פנימי עבורנו, ולכן אותו גוף צריך לעודד את הדברים החיוביים שקורים, אבל גם לא להיות מיושן ולהתבייש להכיר בטעויות.
האם נצליח להתאחד סביב הסוגייה הלאומית ולרתום לנושא הקריטי הזה אנשי עסקים, גופים ורשויות שיהיו מוכנים לקדם את המטרה התקשורתית למען המטרה הלאומית?
כדי שנצליח ביצירת תוכנית תקשורתית לאומית, עליה להיות כנה בפני הציבור ונאמנה לאינטרסים שלו. סביר להניח שלשם כך נידרש לתפוס מרחק מסוים מההנהגה הנוכחית. אנחנו יכולים להפיק תועלת מהרשות ומסמליה כדי לחזק את האסטרטגיה תקשורתית, וזה לא אומר שעלינו להסכים עם כל מה שהרשות עושה.
יש מי שרואה באיזון הזה אל מול הרשות משהו דמיוני כמעט, אבל אם נתבונן על כל שימוש אסטרטגי בתקשורת שהצליח בעולם, נראה שאנחנו לא הראשונים. זוהי הזדמנות לארגן מחדש את התפקידים באופן הרמוני יותר עבור האינטרס המשותף, גם אם עמדותינו אינן זהות.
השאלה הגדולה היא מי יקבע את האסטרטגיה הזאת ויוציא אותה לפועל, במיוחד אם אנחנו מסכימים על כך שההנהגה הפלסטינית הנוכחית צריכה להישאר מחוץ לתמונה. העניין דורש מאמץ משותף של פעילים וגופים המקובלים בחברה, במגזרים שונים ומגוונים ככל האפשר.
זה בלתי אפשרי למצוא ארגון או מפלגה שיזכו לקונצנזוס בצל הפילוג הנוכחי בתנועה הלאומית הפלסטינית, אבל אנחנו מוכרחים למצוא את המכנה המשותף הרחב ביותר כדי להצליח. כמו כן, כל אסטרטגיה תקשורתית לאומית זקוקה לתמיכה כספית, כמובן. זאת ההזדמנות של כל אותם אנשי עסקים ובעלי הממון להביע את תמיכתם על ידי סיוע כלכלי לתוכנית, שמקדמת את הקול הפלסטיני על חשבון קולות המתנגדים לו.
כדי ליצור שינוי אמיתי, עלינו לפנות גם לקהילות שאנחנו לא מסכימים איתן – לדוגמה, לנסות לקדם את השפעתנו בארה"ב או בישראל. הדבר דורש אסטרטגיה מתוחכמת, שלא תגרום נזק ולא תרחיק אותנו מהמטרות העמוקות של המאמצים. הדבר דורש ניסיון והבנה כיצד ניתן להתקבל בקֶרב קהלים כאלה ולשכנע אותם.
אסור לנו להרחיק מעלינו אנשים ולסגור בפנינו דלתות שפעולה מולם תוכל לקדם את מטרתנו. טהרנים אידיאולוגים יכולים לראות בזה ביטוי לכניעה ולרפיסות, אבל אם אכן נצליח להרחיב את מעגל התומכים שלנו לקבוצות שלא היה ניתן להעלות על הדעת קודם לכן, זה עשוי להביא לתוצאות מרחיקות לכת.
דאוד כותאבצילום: Joi Ito, Flickerיש לנו כעת הזדמנות פז: במצב שבו לא מתקיימת בו כמעט פעולה פלסטינית אסטרטגית, דעת הקהל העולמית מגלה תמיכה בסוגייה הפלסטינית. ולכן זוהי שעת כושר לייצר אסטרטגיה תקשורתית חדשה, שתקדם את התקשורת כחלק מארגז הכלים הלאומי שלנו.
ההזדמנות עכשיו היא אוצר של ממש עבור מאבקנו, האם ננצל את הרגע? ומי יהיה מוכן להרים את הכפפה החשובה הזאת? האם נצליח להתאחד סביב הסוגייה הלאומית ולרתום לנושא הקריטי הזה אנשי עסקים, גופים ורשויות שיהיו מוכנים לקדם את המטרה התקשורתית למען המטרה הלאומית?
- דאוד כותאב הוא עיתונאי פלסטיני. המאמר המלא התפרסם באתר העיתון "אל-ערבּי אל-ג'דיד". גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: נגה פיינגלרנט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
