רפיק חלבי בריאיון לאולפן ynet
(צילום: שמוליק דודפור)
ראש מועצת דליית אל-כרמל, רפיק חלבי, התייחס הבוקר (יום ה') בריאיון לאולפן ynet לסוגיית פתיחת המסחר ביום ראשון הקרוב - בדגש על חנויות הרחוב. הוא אמר כי הוא מעודד בעלי עסקים לפתוח את חנויותיהם: "זה נשמע אנרכיסטי, אבל אני לא מוכן לרסק משפחות".
-אז אתה לא תיתן קנסות לבעלי עסקים שיפתחו ביום ראשון?
"בשום פנים ואופן. אני מעודד אותם לפתוח. המשפחות האלה מתרסקות. אין חמלה. למעלה לא מבינים כמה כאב, יזע ודמעות יש למטה".
-מה אתה אומר היום לרה"מ? הוא התנתק מהציבור? מהעם?
"אני אומר לראש הממשלה: אדוני, עם הרבה כבוד והערכה - תפוס מנהיגות. אלה שמתגוששים לידך פוגעים גם בך, גם בשלטון המרכזי וגם בנו. תפתח את החנויות, תהיה אמיץ כמו שהיית. אל תגמגם. הגמגום של נתניהו משליך על השרים למטה. ולכן 'כל דאלים גבר'. מי שיותר חזק – תופס יותר".
-במשרד הבריאות אומרים שזה לא גמגום, אלא שהם רוצים לפתוח לאט. מבחינה אפידמיולוגית צריכים לחלוף שבועיים בין שלב לשלב
"למה יש עכשיו נתונים כל כך נמוכים? כי אין מספיק בדיקות. הבוקר דווח על 668 נדבקים בכל המדינה. אם יעשו יותר בדיקות - יהיו יותר נדבקים. משטחים את העקומה שיטוח טכני, זה לא שיטוח רגיל".
במהלך הריאיון נשאל חלבי גם על סוגיית פתיחת הלימודים, לאחר שקבינט הקורונה אישר להחזיר לארבעה ימי לימודים את תלמידי כיתות א'-ד' החל מיום ראשון הקרוב. גם בנושא זה הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי הממשלה ואופן קבלת ההחלטות.
-אתה מתבונן על מה שקורה ברשויות הדרוזיות ואתה חרד?
"אני חרד לא רק על המגזר הערבי והדרוזי, אלא על כל מערכת החינוך בישראל. אתמול שר החינוך הציג בפנינו מתווה שיש לנו הרבה ביקורת עליו. שעתיים אחר כך - לראש הממשלה היה מתווה חדש. כולם מתגוששים בקבינט הקורונה כמו בזירת אגרוף - ומי סובל? ההורים, הצוותים החינוכיים והתלמידים. גם בנושאים אחרים זה כמעט אותו דבר".
-אז מה תשובתכם? אוטונומיה בתחום החינוך?
"זאת שאלה שאנו מתלבטים לגביה. מצד אחד, חלק גדול מהמורים לא סר למרותנו; הם מקבלים שכר ממשרד החינוך, כפופים להחלטות ארגוני המורים - ואנו נמצאים בתווך. הבוקר נפגשתי עם מנהלי בתי הספר שלנו ואמרתי להם: אוטונומיה מלאה. אנחנו פותחים ביום ראשון את הלימודים עד יום חמישי. חלק ילמדו בקפסולות, חלק במרחב פתוח. אין לנו דרך אחרת. אנחנו מאבדים את הילדים והמסגרות שלנו. אנחנו מרחיבים את הנבערות בקרב הרבה תלמידים. כמעט הכרזנו על אוטונומיה בשלטון המקומי, כי אחרת לא נוכל להחזיק את היישובים שלנו".
-כי המדינה לא נותנת תשובות? כי היא מפקירה את חינוך הילדים?
"שתי דוגמאות פשוטות מאוד: אף אחד לא עשה מיפוי אמיתי לכמה תלמידים בישראל אין מחשבים, או אין תשתית אינטרנט, או שיש בבית 2-3 ילדים עם מחשב אחד. יש המון פערים דיגיטליים בקרב ילדים - מאילת עד מטולה - כולל במגזר הערבי שבו יש בעיות קשות מאוד. הנושא השני זה חנויות רחוב. אני שואל: מה מפריעה חנות שבקושי נכנסים אליה 10-20 איש? למה לרסק את העסקים האלה? אני תומך בשר האוצר ובשרי כחול לבן שאומרים שחייבים לפתוח את החנויות".
-זו לא אוטונומיה רק בתחום החינוך, זו אוטונומיה גם בתחום הכלכלי. שלטון בפני עצמו
"יש היום חוסר אמון מוחלט בין השלטון המקומי למרכזי. בין האוכלוסייה לבין מקבלי ההחלטות. לאן אנחנו מובילים את החרפה הזאת? הכול מאבקים פוליטיים, מאבקי הישרדות - כשאנחנו למטה והם למעלה. אני כואב את המציאות הזאת".
