לפני כמה שבועות יצר איתי קשר חבר שקרובי משפחתו הגיעו לארץ. "אני רוצה לקחת אותם לסיור שיחשוף אותם למצב המורכב של הסכסוך", אמר לי. לכו לירושלים, עניתי אוטומטית, כי אם יש מקום שקופל בתוכו את כל המורכבות בצורה מרוכזת - לאומיות ודת, שחרור או כיבוש, חיים משותפים ופיגועים – זה המקום. ירושלים היא נקודה המוצא ונקודת הרתיחה.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אל תתנו להם לבחור שופטים
• פתח כבר את פיך, כבוד הנשיא הרצוג
• שרית אחמד שקור היא קורבן הבערות
• סין שלחה לנו איתות דיפלומטי מדאיג
לפני קרוב ל-60 שנה החילה מדינת ישראל את ריבונותה על 70 דונם במרחב ירושלים הכוללים את המקומות הקדושים ביותר לשלוש הדתות, וכנדוניה סיפחה אליה כ-65 אלף ערבים שהפכו מאזרחי ירדן לתושבי ישראל. שנים רבות עברו על השכונות הללו ללא יחס אמיתי מצד העירייה או המדינה. ראש העיר המזוהה ביותר עם ירושלים, טדי קולק המנוח, העיד בראיון לרגל 25 שנות כהונתו שהדבר היחיד שעשה למען התושבים הערבים הוא מערכת ביוב, וגם זאת כיוון שמקרי הכולרה בצד המזרחי הפחידו את התושבים היהודים במערב.
כיום חיים בשכונות אלה כ-370 אלף ערבים המהווים 39% מתושבי ירושלים, ונתוני העוני וההזנחה אצלם הם מהגבוהים בארץ – גם ביחס לערבים בישראל (60% עוני בקרב ערביי מזרח ירושלים לעומת 39% עוני בקרב הערבים אזרחים ישראל). הסיבות או ההסברים האפשריים להזנחה מגוונים, וכמובן תלויים בפריזמה הפוליטית. אפליה מכוונת? חוסר נכונות של התושבים לקבל שירותים? העובדה שערביי מזרח ירושלים לא מצביעים בבחירות? לטעמי, ההבדל המרכזי נעוץ בחוסר הוודאות ההדדי של תושבי מזרח ירושלים ומדינת ישראל בנוגע למעמד האזור, העולה תכופות על שולחן הניתוחים המדיני.
כך או אחרת, בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי. עיריית ירושלים שינתה את מדיניותה והחלה להשקיע תשומות ותקציבים בשכונות הערביות, ואף הקימה אגף שמשימתו לקדם אותן ולטפל בהן ברמה המערכתית. השינוי הגדול התרחש ב-2018, אז הוחלט על השקעה של 2.1 מיליארד שקל במסגרת תוכנית חמש-שנתית (החלטת ממשלה 3790). התקציב חולק בין שישה תחומים מרכזיים: חינוך והשכלה גבוהה, פיתוח כלכלי, תחבורה, שירות לתושב, בריאות ותכנון ורישום מקרקעין (שמעולם לא בוצע בצורה מסודרת במזרח ירושלים ומונע תוכניות מתאר ופיתוח).
הצלחת חלקים רבים בתוכנית והשפעתה הניכרת הובילו לתוכנית חומש נוספת, שנבנתה על בסיס מסקנות ולקחים מהקודמת, ונמצאת כרגע בשלב האישור. היא גובשה בשיתוף פעולה הדוק עם תושבי מזרח ירושלים, במסגרת שיחות שערך צוות התכנון מטעם המשרד לענייני ירושלים עם הקהילה המקומית, על מנת ללמוד את מצבה לאשורו ולעמוד על הצרכים העולים מן השטח.
החידוש הגדול - המרענן והמשמח – היה נוכחותם של ערביי מזרח ירושלים עצמם בתוך צוות התכנון של תוכנית החומש. יותר מאשר על התקרבות לשלטונות ישראל ("נורמליזציה" בעברית), מלמדת נוכחותם על לקיחת אחריות והבנה שזו הדרך לשיפור חייהם באזור – שיפור נדרש שראוי שיקרה זה שנים.
כך למשל, מנתונים שאסף צוות התכנון עולה כי בתחום ההשכלה הגבוהה ישנם פערים משמעותיים בין אחוזי הלומדים ממזרח ירושלים לבין האוכלוסייה הכללית. לדוגמה, מדעי המחשב, תחום שלומדים רק 2.3% מהמזרח ירושלמים לעומת 9% באוכלוסייה הכללית, ורפואה – שם הפער קיצוני אפילו הרבה יותר. על מנת לטפל בבעיה נבנו כמה תוכניות ייעודיות שמטרתן הגדלת מספר הסטודנטים המזרח ירושלמים באוניברסיטאות ובמכללות (תוכניות אלו טרם אושרו).
איתן לאובבתחום התחבורה הציבורית, שהוא קריטי להשתלבות ובעיקר לקידום תעסוקת נשים בחברה הערבית, נדרשים על פי צוות תכנון החומש כ-130 מיליון שקל על מנת לייצר שיפור ראשוני בלבד, אפילו לא כדי להביא לאיזון המצב ביחס למערב העיר.
אימוץ מסקנות צוות התכנון דורש התעלות מעל הבירוקרטיה הבין-משרדית והוויכוח הפוליטי. ההמלצות יכולות להיות מקובלות הן על הימין (שלתפיסתו כל נוכחות במזרח ירושלים מקדמת את חזון איחוד העיר), הן על השמאל (שקורא לשוויון וזכויות אדם בסיסיות הנמנעות זה שנים במזרח העיר וכעת יקודמו), והן על ידי תושבי השכונות הערביות (שלראשונה לוקחים חלק פעיל ומרכזי בעיצוב עתידם). אימוץ מסקנות אלה מהווה הזדמנות לייצר שינוי לטובה עבור כלל תושבי ירושלים ולהשפיע לחיוב על מרקם החיים העירוני.
- איתן לאוב הוא סטודנט במרכז האקדמי שלם ורכז תוכן והדרכה בעמותת "זאת ירושלים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
