דיון העתירות בבג"ץ בחודש אוקטובר
(צילום: קונטקט)
כשבוע לפני הבחירות דחה בג"ץ פה אחד ארבע עתירות שביקשו לעכב את ההסכם הימי בין ישראל ללבנון. אז הסבירו השופטים כי בשל דחיפות העניין ניתן פסק הדין בלא נימוקים. היום (ג') פרסם בית המשפט את נימוקיו לדחיית העתירות להסכם, שעורר סערה פוליטית בשל אישורו בתקופת ממשלת המעבר.
בין היתר, בית המשפט קבע כי היה צורך חיוני מובהק להשלמת ההסכם לפני הבחירות, וכי לא נפל פגם בהחלטת הממשלה שלא להביא את ההסכם לאישור הכנסת. העתירות נגד ההסכם העלו בעיקרן שלוש סוגיות משפטיות: האם חוק יסוד: משאל עם חל על השטח בהסכם, ומשכך יש לקיים לגביו משאל עם (או לאשרו ברוב של 80 חברי כנסת - ג"מ); השנייה - האם ממשלת מעבר ראשית לחתום על הסכם כזה, ושלישית, בהנחה שהממשלה הייתה ראשית לחתום עליו - האם פעלה כדין כשהחליטה שלא להביא את ההסכם לאישור הכנסת ולהסתפק בהנחתו על שולחן הכנסת.
2 צפייה בגלריה
קבעו כי היה צורך חיוני בחתימת ההסכם, גם ללא אישור הכנסת. נשיאת העליון אסתר חיות
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לגבי עניין משאל העם נפסק כי "הרקע לחקיקת חוק היסוד היה רצונה של הכנסת להגביר את הפיקוח על הממשלה ביחס לוויתור אפשרי על שטחי רמת הגולן או מזרח ירושלים". בית המשפט קבע כי אין מקום לטענת מסמרות (קביעה סופית - ג"מ) בשאלה העקרונית הנוגעת לתחולתו של חוק היסוד על שטחים ימיים. נפסק שההסכם אינו כפוף למנגנוני האישור שקבועים בחוק היסוד.
באשר לעניין ממשלת מעבר, בית המשפט ציין כי בכל הנוגע להסכם הימי בנושא העתירות, עמדת כל ראשי מערכת הביטחון היא שיש דחיפות בקידום ההסכם נוכח היווצרות "חלון הזדמנויות" ייחודי, שלא ניתן לחזות אם ומתי ייפתח שוב. כמו כן, צוין כי על פי ההערכה שהוצגה בפני הממשלה, אם ההסכם לא ייחתם ב"חלון הזמנים" הדחוק שנוצר, ייגרם נזק כבד לאינטרסים של מדינת ישראל.
בית המשפט קבע כי נוכח המידע החד-משמעי שהוצג על-ידי כלל הגורמים הרלוונטיים – לרבות במהלך דיון במעמד צד אחד שבו עיין בית המשפט בחומר חסוי ושמע סקירה מפורטת והבהרות מצד גורמי המקצוע – הממשלה אכן הצביעה על קיומו של צורך חיוני מובהק ומשמעותי להשלמת תהליך אישור ההסכם לפני מועד הבחירות.
לכך הוסיף בית המשפט כי התערבותו בסוגיות הנוגעות לענייני חוץ וביטחון היא מצומצמת, וזאת גם כאשר מדובר בממשלת מעבר. עוד נקבע כי העובדה שההסכם אינו פרי יוזמה שהתגבשה בתקופת הבחירות, אלא תוצר של מגעים שהחלו כבר לפני מספר שנים והואצו במהלך שנת 2020, מחזקת אף היא את המסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתה של ממשלת המעבר.
2 צפייה בגלריה
ראשי מערכת הביטחון קבעו שיש דחיפות בחתימת ההסכם. עאון, אסדת כריש ולפיד
( צילום: אנרג׳יאן, עמוס בן גרשום לע"מ)
באשר לשאלה השלישית, קבע בית המשפט כי לא נפל פגם בהחלטת הממשלה שלא להביא את ההסכם לאישור הכנסת ולהסתפק בהנחתו על שולחן הכנסת. בית המשפט ציין כי בהתאם לתקנון הממשלה, אין חובה החלה על הממשלה להביא הסכמים בינלאומיים לאישור הכנסת. התקנון קובע כי הממשלה רשאית לעשות זאת, אך מדובר בסמכות שברשות בלבד.
בית המשפט דחה את טענת העותרים לפיה קיים מנהג חוקתי המחייב את הממשלה להביא את ההסכם לאישור הכנסת. בית המשפט הוסיף ודחה גם את טענת העותרים לפיה החלטת הממשלה להסתפק בהנחת ההסכם על שולחן הכנסת חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. בהקשר זה צוין כי הממשלה שקלה את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, והחליטה שלא להביא את ההסכם לאישור הכנסת, בין היתר לנוכח הקושי בהצגת מכלול השיקולים החסויים העומדים ביסוד ההסכם. על כן, בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה החריגות, אין מקום להתערב בהחלטת הממשלה.
עורך הדין יצחק בם, שייצג את ארגון "לביא" שעתר, מסר בתגובה: "מצער אותנו מאוד שבית המשפט העליון הטביע חותמת כשרות על הבעת אי האמון של הממשלה בכנסת בסירובה להביא הסכם מדיני כה חשוב לאישור הכנסת".
