בשפל שבו נמצאת מדינת ישראל נדמה שכל יוזמת חוק יכולה לעבור, ויש חשש כבד מאוד שהצעת חוק עונש מוות למורשעים (ערבים) בטרור לא רק תעבור, אלא אף תהנה מתמיכה ציבורית. התקופה קריטית ועלינו להתמודד לא רק עם מה שייכנס לספר החוקים אלא גם עם זרמי העומק העוברים על החברה בישראל ומאפשרים זאת. חשוב להציג את הצעת החוק במערומיה: לא מדובר בהרתעה אלא בנקמה.
מנסחי הצעת החוק מנסים להוליך את הציבור שולל כאילו מטרתה לייצר "הרתעה כבדת משקל", תוך שהיא שוללת כל אפשרות לשיקול דעת של השופטים ומטילה עליהם חובה לפסוק מיתה כאשר מדובר ברצח שבוצע "מתוך מטרה לפגוע במדינת ישראל ובתקומת העם היהודי בארצו". ספק אם מי מתומכי ההצעה, שפורטת על התחושות הגולמיות והבסיסיות ביותר, טרח לקרא את המסה הזועקת של אלבר קאמי נגד עונש המוות ב-1957 בצרפת, "הרהורים על הגיליוטינה" (הוצאת כרמל), שבה חשף את צביעותם של התומכים. "העונש המתיימר להרתיע רוצח אלמוני", כך טען, "משחרר ללא ספק מפלצות אחרות, ודאיות יותר, למילוי ייעודן כרוצחים... מהי ההוצאה להורג אם לא רצח שאין מתוכנן ממנו?".
מאז שפרסם את המסה עברו יותר מ-20 שנה עד שבוטל עונש המוות בצרפת. כיום, בקרב המדינות המפותחות הוא קיים רק בארה"ב וביפן. בעקבות התפתחויות מדעיות שהוכיחו שחפים מפשע הורשעו בטעות והוצאו להורג, הובילו מחאות ודיונים ציבוריים סוערים ללחץ לביטול עונש המוות בארה"ב. הלחץ גבר כשרופאים שהתבקשו להפוך את ההוצאה להורג ל"הומנית" ולבצע אותה באמצעות זריקות (במקום כיסא חשמלי) סירבו לעשות זאת.
גם בישראל חייבת הצעת החוק הזו - שטוב היה לו כלל לא עלתה - ליפול או לפחות לעורר התנגדות ציבורית עמוקה. מכמה סיבות. הראשונה והברורה היא שאין בעונש מוות כדי להרתיע. יש שני סוגים של מי שיוצאים להרג: האחד הוא ספונטני, המבצע זאת מתוך ייאוש או רגש רגעי, ללא תכנון מוקדם; והשני - זה המתוכנן בקפידה. את הספונטני, שאינו שולט בדחפיו וייאושו, לא ניתן להרתיע. זה המתכנן בקפידה לוקח בחשבון את מותו כפי שאנחנו רואים מאז שנות ה-90.
הדס זיו שירז גרינבויםהסיבה השנייה היא שאין רצח מתוכנן יותר ואכזרי יותר מאשר הוצאה להורג, כשהנדון מודע למותו המתקרב. כפי שתיאר קאמי, זהו רצח שכמו עינויים, דורש הצבעה של מחוקקים כדי שיתקיים, הכשרה שופטים שיגזרו אותו כעונש ושל אנשים שיבצעו אותו. השאלות שהעלה קאמי רלוונטיות גם עבורנו ולא איבדו מעוצמתן: אם אנחנו כל כך גאים וצודקים באימוץ עונש המוות, האם אנו מוכנים לבצע אותו? האם אנחנו מוכנים לשדר אותו בשידור חי כדי להרתיע אחרים? האם אנו רוצים לצפות בו? כי אם לא, ואם הוא נעשה במחשכים, הוא מעיד על צביעותם של אלה העוסקים בו.
ואולי אין הכוונה כלל שהחוק יעבור, אלא שכולנו נעבור מניפולציה שתכשיר אותנו למעשים הקשים שעוד יבואו, ובכך יתחספס ליבנו כך שנלמד לקבל את כלל אמצעי הדיכוי והשליטה, ואת האלימות - זו הממוסדת וזו הנהנית מגיבוי - כך שלא נראה את מי שמעיניהם ניבט הזעם שמוביל אותם למעשה הנורא. את הזעם הזה לא ניתן לפתור בעונש מוות. צריך לפתור אותו מן השורש, כשנראה בהם בני אדם שווים לנו, כשנדחה מניפולציות פופוליסטיות ופרימיטיביות, וכשנדחה בשאט נפש הוצאה להורג.
- הכותבת היא סמנכ"לית תוכן ואתיקה בעמותת רופאים לזכויות אדם
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
