בסוף השבוע גרמו לתהודה רבה בישראל דברים שפורסמו בעיתון הגרמני הרב-תפוצה "בילד" - וכאילו נלקחו מתוך המחשב של מנהיג חמאס יחיא סינוואר, ומתקפים את נאומי ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שמעיון במסמך המלא שעליו התבסס ה"בילד" עולה תמונה שונה לחלוטין, הפוכה למעשה. מדובר, כמו שכבר חשפנו כאן, על מסמך שהוא הצעת התייחסות של דרג ביניים בחמאס, לאחת מטיוטות ההסכם שהגישה ישראל.
המסמך הזה נכתב על-ידי המודיעין הצבאי של גדודי עז א-דין אל קסאם, אבל מדובר במסמך שחשיבותו קטנה, בוודאי לא הוראות של סינוואר, וההמלצות הגלומות בו לא התקבלו. וחבל שכך, שכן הן מייצגות דעה מתונה ופשרנית ביחס לאלו שהציג החמאס למתווכות ימים ספורים לאחר מכן, והוא כולל הסכמות שישראל הייתה מאמצת בשמחה, לרבות ביקורת של הצלב האדום אצל החטופים.
נתניהו על המסמך של "בילד" - שמתקף את נאומיו שלו
(נועם מטרי / לע״מ)
גורם בכיר הקשור במערך השבויים והנעדרים והבקיא בפרטי המשא ומתן עם החמאס על העסקה להחזרת החטופים מעזה אומר כי "אפילו במונחים של מכונת הרעל שהפיצה את כתב הפלסתר הזה, הקמפיין הזה היה זדוני, רשע ושטני במיוחד. הפצה לתקשורת הבינלאומית של מסמכים מפוברקים, כאילו בשם חמאס או כאלה שסולפו באופן חמור, שאומרים בין השאר שסינוואר עומד להבריח את החטופים לאיראן. לא צריך ידע, דמיון או היכרות אישית כדי לחשוב מה פרסום כזה, כאילו מתוך מסמכים של סינוואר עצמו, עושה בלב של כל אבא וכל אמא וכל רעיה של חטוף. התעללות לשמה, והכל כדי לתקף שיקולים פוליטיים צרים ואנוכיים".
"תוכנית הברחה לאיראן? אפס עובדות, 100 אחוז שקר"
בשיחה עם הורי חטופים ציטטה שרה נתניהו - שייתכן שנפלה קורבן לקמפיין הזה - את הפרסום הכוזב על מסמך של סינוואר בנוגע לתוכנית להבריח את החטופים דרך ציר פילדלפי, כפי שפרסם ה"ג'ואיש כרוניקל" הבריטי ומהווה למעשה תיקוף לטענת ראש הממשלה שאסור ליסוג מהציר ולו לזמן קצר. בעקבות זאת נתקפו אותם הורים בחרדה גדולה ופנו למערך השבויים והנעדרים בדרישה לעדכן אותם על החשש הנורא החדש הזה. "וכמובן שהחשש מתבסס על אפס עובדות ומאה אחוז שקר ותרעלה", אומר הגורם הבכיר.
בינתיים, עוד ועוד פרטים מתגלים ב-48 השעות האחרונות, אחרי החשיפה כאן אודות קמפיין התעמולה החשאי הכוזב, השימוש המניפולטיבי במסמכי שלל מסווגים, כאלה שקיימים וכאלה שלא, והחקירה שנפתחה בקהילת המודיעין כדי לברר כיצד דלפו המסמכים הללו וכיצד עשו את דרכם, עם מטען שקרים מצורף, לתקשורת הבינלאומית. כפי שאמר המקור, ייתכן שמדובר בשיא של שטניות - אבל בוודאי שלא בשיא התחכום המודיעיני-מבצעי.
"מבצע השפעה על כחול", כינו אותו בזעזוע במערכת הביטחון, כלומר מבצע דיסאינפורמציה שגורמים ישראלים מבצעים בניגוד לחוק על הציבור הישראלי, תוך שימוש מסולף במידע מסווג, ואחד מהם הוסיף אתמול "מבצע השפעה דה לה שמאטע, עם תפרים גסים, שגיאות קשות וזיופים שאין בעיה לעלות עליהם".
הפרסום של ה"ג'ואיש כרוניקל" היה כוזב, ובא אחרי שורת פרסומים כוזבים אחרים מפי אותו כתב, חלקם מסייעים לנתניהו (יש רק 20 חטופים שנותרו בחיים, והם כפותים ליד סינוואר, שאין סיכוי שישחרר אותם) וחלקם סתם פנטזיה (אנשי מוסד, רבים מהם לבושים בירוק, מסתתרים על עצים מסביב לבית שבו התאחסן הנייה, ומנווטים משם את מבצע החיסול) התברר כי לא רק הסיפורים הם פנטזיה, אלא במידה רבה גם הכותב עצמו, אילון פרי שמו.
אמיר שואן חשף שלשום ב"הצינור" כי שמו האמיתי אינו אלון פרי, אלא אלי יפרח, והוא לא היה, כפי שטוענת הביוגרפיה שלו, גם לוחם במבצע אנטבה, גם פרופסור באוניברסיטה, גם מסתערב וגם עיתונאי במשך 25 שנה. אפילו מרגל לטאה הוא לא היה, אלא חייל שנכלא והסתבך בנסיבות קשות. כששואן עימת אותו עם העובדות ענה לו יפרח: "מה זה השטויות האלה? גם אם זה נכון זה לא אייטם בכלל. אתם לא יודעים לפרגן. אתם עם דפוק מלא שנאת חינם ואם חמאס לא היה, אתם הייתם מזמן מושמדים ומפוזרים בתפוצות".
במקרה של הבילד, הסיפור מורכב קצת יותר, אבל גם חמור יותר. אין לחשוד בסגן העורך של העיתון רב-התפוצה ביותר בגרמניה, החבר החשוב ביותר בקבוצת התקשורת המשפיעה "אקסל שפרינגר" - כי ידע שהוא חלק מתרמית אכזרית. אבל התוצאה קשה - לא מסמך של סינוואר, לא הוראות כיצד לנהל את המשא ומתן, לא החלטה של חמאס שלא להגיע לעסקה.
בדיוק הפוך למעשה. המסמך נכתב אחרי ששלוש המדינות המתווכות הגישו לחמאס עוד הצעה לעסקה ב-8 באפריל, כשורת ניתוחים והמלצות כיצד לפעול. הוא נכתב בידי המודיעין הצבאי של הזרוע הצבאית, אחד משלושת ארגוני המודיעין של חמאס. זהו ארגון קשוח וקיצוני, אבל הדעות וההמלצות שמובאות במסמך הזה דווקא מפתיעות לטובה, יחסית כמובן, כי עדיין מדובר בחלק מהזרוע הצבאית של ארגון טרור רצחני.
אבל לבטח הדעות וההמלצות המובאות שם אינן משקפות חוסר רצון להגיע לעסקה, אלא בדיוק הפוך. שם מתואר כיצד חמאס יכול למקסם את התועלת שהוא יוכל להפיק מעסקה כזו, כיצד יוכל להתקדם לקראתה, מה ישראל אולי תקבל, ומה לא, וגם כיצד ניתן יהיה להפעיל לחץ על ישראל כדי שתקבל את העסקה. סביר מאוד להניח, די בטוח למעשה, כי בתוך צוות המשא ומתן הישראלי (להבדיל, כי החמאס הוא שרצח וחטף ופתח במלחמת הזוועות הזו) והיחידות המסייעות לו נכתבים מסמכים שהרוח בהם, וההמלצות שלהם, לא שונות בהרבה, רק בכיוון ההפוך כמובן.
המסמך של חמאס: "צריך להראות גמישות"
דובר צה"ל מסר כי מדובר על מסמך שנתפס באפריל ומסכם הצעה שנתן גורם ביניים בחמאס, ובה חזרה על טקטיקות משא ומתן שהיו מוכרות היטב לישראל. עיון בו מראה שאם יש חידוש הוא דווקא לטובה, אבל שהחידושים הללו לא התקבלו בידי הצוות של חמאס בסופו של דבר. המסמך הוא חלק מאוסף עצום של כעשרה מיליון מסמכים לפחות ו-40 שנות וידאו שנאספו בעזה מ-7 באוקטובר. בישראל התייחסו אליו כמו שהוא - חסר כל חידוש ומפי דרג ביניים בחמאס, ולכן הוא קוטלג במדרג נמוך. אלא שכחלק מהקמפיין, מישהו דאג להדליף שהמסמך הזה, שחשיבותו כאילו דרמטית, לא נשלח לצוות המשא ומתן ולא לדרג המדיני.
נאום נתניהו על חשיבות ציר פילדלפי
(צילום: לע"מ)
בהקדמת המסמך נכתב: "קיבלנו את ההצעה האחרונה של הגורמים המתווכים, המורכבת משלושה חלקים ועוסקת ב'עקרונות הבסיסיים להסכם בין הצד הישראלי והצד הפלסטיני בעזה לחילופי שבויים ואסירים וחזרה לרגיעה מתמשכת'. אנו רואים כי קיימים כמה גורמים שיש לקחת בחשבון כשמקבלים את ההחלטה, ולבדוק את השפעותיהם, השליליות והחיוביות". הכותב ממליץ כי הארגון צריך "להראות גמישות כדי שחמאס לא יישא באחריות לכישלון ההגעה להסכם".
במסמך אמנם נאמר כי "אנו מאמינים כי ניתן לשפר חלק מהסעיפים המהותיים בהסכם, גם אם המשא ומתן יימשך זמן רב יותר, עם השארת הגורמים הלוחצים על האויב" - אבל מאידך הוא כולל אפשרות לוויתור על מה שהיה חודשים רבים אבן הנגף המרכזית בין שני הצדדים: הדרישה להפסקת אש מוחלטת, למעבר מוסכם בין השלב הראשון לשני. אמנם, כך כתוב, "יש לשאוף לחבר את השלב הראשון לשלב השני, כך שאם לא יגיעו להסכם תוך 42 יום, הפעולות הצבאיות (הפסקת האש) עדיין יהיו מושבתות, עד הגעה להסכם", אבל אם זה לא ילך, ההמלצה שם היא שאפשר לוותר ולהסתפק בהגדלת השלב הראשון ל-84 יום. לו זו הייתה עמדת חמאס, סביר שישראל הייתה מאמצת אותה בשמחה.
"אנחנו תמיד מסכימים לעסקה שכבר לא על השולחן"
כדי לתת לישראל תמריץ חיובי להתקדם לשלב השני, במהלך המשא ומתן לקראתו, נכתב במסמך כי "חמאס יאפשר לצלב האדום לבקר חלק מהחטופים כמחווה והעברת מסרים לקרוביהם" וכן מוצעת "מוכנות להחלפת רשימות החטופים (במקור אסירים) החיים והמתים במהלך השלב הראשון (בין שני הצדדים)". קשה להפריז בדרמטיות של ההצעות הללו וכיצד הן היו משפיעות על המשא ומתן, לו היו מתקבלות כמובן.
ההצעה כוללת גם הסכמה להצבה, זמנית לפחות, של כוחות ערביים לא-פלסטיניים בתוך הרצועה, עניין שחמאס נכון להיום מתנגד לו לחלוטין, והוא מסתכם בהמלצה נוספת: "אישור ההצעה עם הערות, כך שלא יהיה קל לראות בחמאס צד שמפריע להסכם. ההערות כוללות את התנאים של חמאס בניסוחים אחרים – עם הדגשה של הדברים הבאים", וכאן פירוט שאת רובו ישראל לא הייתה מתקשה לעכל.
בפתח ישיבת הממשלה השבוע הזכיר נתניהו את המסמך שפורסם ב"בילד", ולפיו האסטרטגיה של הארגון היא להפעיל לחץ על משפחות החטופים, כדי שילחצו על ממשלת ישראל. "רובם המוחלט של אזרחי ישראל אינם נופלים למלכודת הזאת", אמר - אלא שהשורה התחתונה של המסמך היא כאמור הפוכה. ברור שהחמאס רוצה לעשות מניפולציות על דעת הקהל בישראל ובעולם, מישהו ציפה למשהו אחר? אבל חוות הדעת הפנימית הזו, לפי שני גורמי מודיעין ישראלים בכירים, ייתכן שמשקפת הלך רוח שהיה נכון בחמאס באפריל, אך אינו נכון יותר עם השיפור במצב הארגון בדעת הקהל הבינלאומית מאז. "אנחנו תמיד מסכימים בסוף לקחת את העסקה שכבר לא על השולחן", אומר אחד מהם, "והנה מתברר שלפחות גורם אחד רב כוח בחמאס, ודווקא הנחשב קיצוני מאוד, היה בעד עסקה, מאוד בעד. זה מעלה מחשבות קשות על מה שפורסם בתקשורת הישראלית בכל החודשים הללו".
