הארכת מעצר לאמא החשודה בסרסור בתה הקטינה לזנות
(צילום: אורי דוידוביץ')
שני אירועים קשים של תקיפות מיניות כלפי קטינות התרחשו בישראל בימים האחרונים באשדוד ובאור יהודה. אמנם מדובר בשני אירועים שונים לחלוטין שקרו בנסיבות שונות, אך הגורם המשותף להן הוא הפגיעה הנוראית בנערות צעירות, שככל הנראה לא נעשו מספיק מאמצים כדי להגן עליהן.
"לפגיעות מיניות יש השלכות קשות מאוד על חייהם של ילדים וילדות", מסבירה מנכ"לית המועצה לשלום הילד עו"ד ורד וינדמן. "פגיעה קשה וכואבת בנפש כמו גם השלכות בריאותיות וחברתיות, והשפעה דרמטית על האמון שרוחשים ילדים לעולם המבוגרים. הטיפול והשיקום בהם ארוכים ורצופי אתגרים".
עו"ד וינדמן מסבירה שבגלל גילם והתלות שלהם במבוגרים ילדים נחשבים פגיעים יותר. "הם לא תמיד יודעים שמה שנעשה בהם אסור, מפחדים לעיתים קרובות לספר על הפגיעה והרבה פעמים מרגישים לבד ושאין להם למי לפנות לעזרה. לא רק שיש מה לעשות, אלא שצריך לעשות הכל כדי למנוע פגיעה מינית בילדים. הצעדים הכי חשובים שהמדינה והחברה צריכים לעשות הם צעדי מניעה - למנוע את הפגיעה האנושה בילדים ואת המסע מלא המכשולים שלהם לעבר שיקום הגוף והנפש".
בישראל נפגעים מדי שנה אלפי קטינים מעבירות מין ואלימות, נתון שנמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה. על פי נתוני משרד הרווחה, במרכזי הטיפול האזוריים לילדים ולבני נוער נפגעי תקיפה מינית טופלו בשנה שעברה 2,839 בנים ובנות, לעומת 2,285 ילדים ובני נוער שטופלו בשנת 2019 - עלייה של יותר מ־24%. יש לציין שלא כל הנפגעים מגיעים למרכזים אלו, ולכן מדובר בנתון חסר.
בשנה 2020 טופלו במרכזים 10% בגילאי 6-3, 44% בגילאי 12-7 ו-46% בגילאי 18-13. מניתוח הנתונים עולה כי מרבית הנפגעים הן קטינות (כ-60%), בעוד בנים ובנות מטופלים במרכזים באחוזים זהים עד גיל ההתבגרות. 52% מהפוגעים הם קטינים ו-44% הם בגירים. כמחצית מהפגיעות הן בתוך המשפחה (כ-46%). על פי נתוני המשרד לביטחון הפנים באותה שנה, 61% מסך עבירות המין כלפי נשים התבצעו בנשים בגילי 24-12.
"לפגיעות אלה עלולה להיות השפעה ממושכת על היבטים שונים בחייהם", מסבירה עו"ד וינדמן. "כאשר בנוסף לנזק הישיר הנובע מהפגיעה עצמה הם נדרשים להתמודד עם קשיים רבים סביב גילוי הפגיעה וחשיפתה ועם הליך משפטי ארוך, קשה ומורכב, זאת כשרבים מההליכים אינם מותאמים לגילם ולמצבם הנפשי".
לאחרונה הגישה המועצה לשלום הילד תוכנית לוועדה לזכויות הילד בכנסת, שמסכמת את הצעדים ההכרחיים שיש לנקוט בכדי להפחית את הפגיעות המיניות בילדים וליצור רשת הדוקה יותר של הגנה עליהם. "ההמלצות האלה נכתבו לאחר למידה מעמיקה של הקיים והחסר בחקיקה, ומתוך היכרות קרובה עם אלפי ילדים שנפגעו בעבירות מין ואלימות אותם ליווינו באופן אישי", אומרת עו"ד וינדמן. "כל מה שצריך לעשות זה לקחת את ההמלצות האלה וליישם אותן. קידומן יפחית את ההיקף הבלתי נסבל של פגיעות בילדים ויציל נפשות".
עבירות מין במוסדות חינוך
על פי חוק המרשם הפלילי רשאי משרד החינוך לקבל מידע אודות רישומם הפלילי של עובדי הוראה המועסקים על ידו. עם זאת, כיום מועסקים על ידי הרשות המקומית עובדים רבים במסגרות חינוך, בין היתר סייעים, תומכי הוראה, מדריכים, עובדי תחזוקה ועוד, שנמצאים בממשק יומיומי עם הילדים ואין לרשות המקומית כל אפשרות לבחון אם יש להם רישום פלילי.
בינואר 2021 נדחתה כניסתו לתוקף של חוק המידע הפלילי שאמור היה לאפשר לעיריות גישה למידע זה. כך, נותרה רשת ההגנה של תלמידים במוסדות חינוך מחוררת, וייתכן כי ברגעים אלו ממש יש עובדים המועסקים על ידי הרשויות המקומיות במוסדות חינוך הבאים במגע הדוק עם קטינים שהם בעלי תיקים פתוחים בעבירות מין, ומהווים סיכון לילדים.
מוגנות ילדים במוסדות רווחה ובריאות
על פי נתונים מטרידים של קרן ברל כצנלסון בנושא כוח האדם במסגרות חוץ-ביתיות, 85% מהעובדים בפנימיות לא עברו הכשרה, 55% מהם מרוויחים 30 שקל לשעה ופחות, ורובם אינם שורדים במסגרות יותר משנתיים.
אמה של הנערה שנאנסה באשדוד: "איך היא תקום על הרגליים?"
(צילום: בראל אפרים )
כיום אין הסדרה חוקית המאפשרת למשרדי הבריאות והרווחה לבחון את רישומם הפלילי המלא של כלל העובדים המועסקים אצלם, בין אם בהעסקה ישירה ובין אם בעקיפה, השוהים דרך קבע עם קטינים. המשמעות היא שעובדים יכולים לעבוד במוסדות אלו עם עבר פלילי או תחת חקירה פעילה.
"כדי לשנות את זה יש לתקן את חוק המידע הפלילי", מסבירה עו"ד וינדמן. "בהמשך לכך יש להקים מנגנון התרעה טכנולוגי מיידי, אשר יתריע בזמן
אמת בפני הגורם הרלוונטי כל אימת שנפתחת חקירה או שמוגש כתב אישום בעבירה חמורה כנגד עובד במוסדות אלה, בדומה למערכת המופעלת כיום במערכת החינוך".
מנגנון תלונות לילדים השוהים במסגרות בריאות הנפש
אירוע הרצח של ליטל יעל מלניק העלה לסדר היום כשלים בטיפול בתלונות במסגרות בריאות הנפש. היעדר מנגנון תלונות עצמאי, כמו גם תלונות רבות שנפתחות ואינן מטופלות, יצרו מצב שבו הקטינים מרגישים שאין להם אל מי לפנות. "במיוחד במוסדות סגורים חייב להיות מנגנון תלונות עצמאי ונגיש לילדים", מסבירה עו"ד וינדמן. "שילדים יוכלו לפנות אליו ולהתלונן, לבדוק האם הזכויות שלהם נפגעות. המנגנון הזה צריך להיות עצמאי ומנותק מהמערכת עצמה, והנציבות הזו צריכה להגיע לילדים ולא לחכות שהילדים יגיעו אליה. כיום קיימת נציבות תלונות ילדים. היא מאוד חשובה וקריטית, אבל חסר לה כוח אדם, והיא לא מספיק נגישה כפי שהיא צריכה להיות".
הכשרת צוותים בנושא זיהוי ודיווח על התעללות בילדים
לאנשי מקצוע העובדים במערכות הבריאות, הרווחה והחינוך והבאים במגע יומיומי עם ילדים תפקיד חשוב באיתור וזיהוי ילדים שעברו התעללות ובדיווח על כך. כיום מוטלת על אנשי המקצוע חובת דיווח במקרים של התעללות. אולם על מנת לזהות זאת נדרשים כלים, ידע ומודעות אשר יש בידם להציל חיים. במהלך השנים הונחו מספר הצעות חוק בנושא, אולם אלה טרם קודמו.
"למרות שאחד מתוך כל חמישה ילדים נפגע מהתעללות על ידי מבוגר, קשה להאמין אבל כיום אין חובת הכשרות בנושא", מסכמת עו"ד וינדמן. "אנשי מקצוע שיידעו להבחין במצוקות ובסימני התעללות יכולים להיות לעיתים המושיעים היחידים של הילדים, היחידים שיכולים לעצור את המשך הפגיעה בהם.
"מחקרים מצביעים על כך שככל שמתקיימות הכשרות וככל שהן תכופות יותר, כך גדל הסיכוי לזהות התעללות. ילדים לעיתים קרובות מדברים ללא מילים. קריטי שיהיה מי שיידע להבין את השתיקות, את המבט בעיניים, את החבורה החבויה, בגוף ובנפש. זו חובה מוסרית, אנושית וחברתית מהמעלה הראשונה. הילדים שנפגעים ברגעים אלה ממש, ואלה שעלולים חלילה להיפגע בעתיד, נושאים אלינו עיניים כלות. אסור לנו לאכזב אותם".
