"העונש לא משקף את המעשים. איפה האחריות של מי שהיו בסביבתו?": משפחות החוסים שבהם התעלל לאית סלאמה (25) מרגישות שלא כל האשמים בפרשה החמורה נושאים בהשלכות של הפגיעה ביקיריהן. הן מדגישות כי מעבר להרשעה של סלאמה, גם על ההנהלה, העובדים האחרים וסביבתו מוטלת האחריות לאלימות הקשה.
סלאמה בבית המשפט, מעמד גזר הדין
(צילום: ליאור שרון )
בית המשפט המחוזי בלוד גזר הבוקר (חמישי) 14 שנות מאסר על סלאמה, תושב קלנסווה, שהורשע בסוף השנה שעברה במקרי התעללות רבים בחוסים בעלי מוגבלויות. סלאמה היה הנאשם המרכזי בפרשת ההתעללות בחוסים במעון בני ציון שבראש העין, והוא הורשע ב-17 סעיפים - 13 מתוכם מתארים עבירות התעללות. "אנחנו בתחושות קשות", אמרה על גזר הדין ילנה ליטיצבסקי, שבנה אריאל (29), היה במעון.
"אני לא חושבת שגזר הדין משקף את חומרת המעשים שנעשו. סלאמה הודה בחלק קטן בהסדר הטיעון, אבל לפי מה שהמצלמה קלטה מדובר ביותר מ-600 מקרי אלימות קשים". לדברי ליטיצבסקי הפרשה כולה משקפת היבט מהותי בנוגע להגנה על חסרי ישע. "מי שאחראי עליהם זה משרד הרווחה, ואין שום לקיחת אחריות אישית מצידו או מצד המפעילים - אותם מפעילים שקיבלו לידם את כל האחריות על חסרי הישע", הסבירה.
"גזר הדין מתייחס לאותו מטפל שעשה את המעשים, אבל איפה היו כל מי שהיה מסביב לו? המנהלים שהיו אמורים להסתכל במצלמות ולהאמין למשפחות? אותן משפחות שהתריעו שמתעללים ביקר להם. אז איפה האחריות שלהם? הם התרשלו בשמירה על מי שהפקידו לאחריותם".
הפרשה נחשפה לפני כשנתיים. כתב האישום החמור שהגישה פרקליטות מחוז מרכז מגולל מאות מקרים שבהם התעלל סלאמה, באופן יומיומי, ב-17 חוסים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים שהוא הופקד על טיפולם. בכתב האישום מפורטים 17 אישומים, לפיהם במאות הזדמנויות שונות במהלך עבודתו במעון, התעלל סלאמה פיזית ונפשית בחוסים לאורך כל שעות היממה. בין היתר, הכה אותם נמרצות בראשם ובגופם, הטיח אותם בחוזקה למיטות ולספות, סטר להם בפנים, גרר אותם בכוח בבגדיהם, דחף אותם והכה בהם באמצעות מוט של מגב.
כך למשל, באחד המקרים, הצית סלאמה אש בפניו של חוסה ולאחר מכן גם בצמוד לאיבר מינו. במקרים אחרים הטיל מימיו על מיטות חוסים. כמו כן נהג לצבוט את החוסים, לנשוך אותם, לאחוז באיבר מינם ולהצליף בגופם באמצעות כבל. עוד מתואר בכתב האישום כיצד בעט בגופם של החוסים, דרך עם רגליו על ראשם וחנק אותם תוך שהוא מקשה עליהם לזוז ולנשום. בחלק מן המקרים המפורטים ביצע סלאמה את העבירות כשהוא לבדו ואילו במקרים אחרים בנוכחות ואף בהשתתפות מטפלים נוספים במעון.
"הבן שלי נכנס למעון 'בני ציון' ממש בתחילת הקורונה, ימים ספורים לפני הסגר הגדול", תיארה לילך רון-לוי, אחת מבין המשפחות שחשפו את הפרשה. "היה לנו אסור לבוא לבקר אותו בגלל הסגר, ובשיחות הטלפון שהיו לנו איתו הוא אמר שנתנו לו מכה. בהתחלה חשבנו שזה בטח היה בטעות, אבל בכל זאת דיווחנו להנהלה שמצדה אמרה שלא ראו שום דבר".
היא סיפרה: "אחרי שהוא התלונן עוד כמה פעמים הוצאנו מכתב להנהלה והודענו להם שאם הם לא פותרים את זה אנחנו פונים למשטרה. כתוצאה מכך ככל הנראה הם נכנסו למצלמות וראו שיש ממש אלימות. הם הגישו תלונה במשטרה והחקירה נפתחה.
"כשיצא כתב האישום ראינו את הסרטונים, ושם את רואה את האימה", שיתפה. "הם פשוט גרו שם באימה, מפוחדים. זה כואב בלב שאת חושבת שהילד שלך במקום בטוח והוא - על לא עוול בכפו - חוטף. שמתייחסים אליו כמו לשק תפוחי אדמה, בלי שום אנושיות. הרגשתי תסכול נוראי על זה שהוא התלונן במשך שנתיים, שאם היו מתייחסים יותר ברצינות לפניות שלנו היינו יכולים לחסוך לו ולשאר הדיירים שנתיים של גהינום. זה עצוב – למה זה לא קרה קודם?".
גם רון-לוי אמרה שהיא מרגישה רגשות מעורבים בנוגע לגזר הדין. "אני חושבת שלא כל מי שהוא חלק מהמחדל הזה חלק באשמה. אני חושבת שהנהלת הכפר הקודמת, העובדת הסוציאלית הקודמת של הכפר, הרווחה והפיקוח לא עשו את העבודה שלהם. לצערי הרבה דברים שקורים גם היום לא נותנים לי לישון בשקט - הפיקוח הוא לא פיקוח, והמפעילים לא מתנהגים בשקיפות".
היא ציינה כי "כוח האדם במסגרות האלה מקבל שכר זעום לעבודה מאוד קשה. מטפל צריך לקלח, להאכיל, להלביש, לפעמים לחטוף מכות, לנגב צרכים, לעשות כביסות, לשטוף רצפות וגם להעסיק את הדיירים. אי-אפשר לעשות הכול. השכר נמוך אז הם עובדים 12 שעות כדי להתפרנס, אז הם עצבניים, ובצדק. זה מאוד קשה. אין להם הכשרות מתאימות, הם מתחלפים כל הזמן וזה פוגע בדיירים. המצב רק נהיה גרוע יותר מאז המלחמה, כי היום אפילו קשה יותר לגייס עובדים, ואיכות כוח האדם יורדת בהתאם".
משרד הרווחה והביטחון החברתי מסר: "אנו רואים בחומרה כל פגיעה בדיירים של מסגרות המשרד, ומבצעי מעשים אלו צריכים להישפט לפי כל חומרת הדין. המקרה החמור נחשף על ידי עובדת סוציאלית מטעם משרד הרווחה שגם הגישה את התלונה במשטרה. מיד לאחר מכן הפסיק המשרד את ההתקשרות עם חברת אלאור שהפעילה את המעון, וניהל בעצמו את המעון במשך יותר משנה שלאחריה הוכנס מפעיל חדש, נוסף כוח אדם מקצועי, ובמעון הושקעו משאבים רבים בשיפוץ ובהחלפת תשתיות. זאת במקביל לצמצום מספר הדיירים במעון כחלק מיישום חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. עובדים סוציאליים של המשרד ליווי את משפחות דיירי המעון לאורך התהליך, ודלתנו נשארה פתוחה בפני כל משפחה".
